Just kill me – וואן שוט הארי והדר (חלק ראשון)

"זה שאתה מפורסם לא אומר שאתה יכול להתייחס אליי ככה!!" צעקתי.
"על מה את מדברת?!" הארי שאל. "תנסה לחשוב!" אמרתי.
זרקתי את העיתון על השולחן ויצאתי מביתו.

-מנקודת המבט של הארי-
הדר זרקה עיתון על השולחן ויצאה מהבית שלי. על מה היא כעסה בכלל?!
הסתכלתי על העיתון, מנסה למצוא משהו.
דפדפתי בו, ולפתע מצאתי כתבה 'הארי סטיילס מלכלך על החברה שלו!'.

אין מצב… הכתבה הזו מאתמול בראיון?!

"הדר זה לא מה שאת חושבת!" שלחתי לה הודעה.
"אז מה זה אמור להיות?!" היא ענתה. "לא מה שאת חושבת! יש לי הסבר!" רשמתי.
"מאוחר מידי להסברים.." היא ענתה שוב.

יש לזה הסבר!
בקשו ממני בראיון לומר מה הייתי מעדיף, את העבודה שלי או את הדר.
לא רציתי לאכזב את כל המעריצות אז אמרתי את העבודה שלי… והמראיין התחיל להגיד שמעולם לא אהבתי את הדר, אלא סתם היינו ביחד וזה לא היה משהו רציני, והייתי חייב להסכים איתו…
לא הייתה לי ברירה…

-מנקודת המבט של הדר-
עוד חתך… ועוד חתך…
4 חתכים על מרפק היד.
הנחתי את הסכין הקטנה על הרצפה ונכנסתי לשירותים, שוטפת את היד.

כואב לי, באמת כואב לי.
אני לא מבינה איך הוא יכול ללכלך עליי ככה.. ועוד שכל העולם רואה?

כנראה הוא לא באמת אוהב אותי, כנראה סתם היינו חברים במשך חודשיים, כנראה הוא איתי רק בגלל שאין לו מה לעשות, רק בגלל שמשעמם לו.

אבל משום מה, רציתי עוד.
רציתי עוד לחתוך, לא הרגשתי מספיק את הכאב.

יצאתי מהשירותים ולקחתי את הסכין שהייתה על הרצפה.
הסתכלתי על כל גופי במראה, מנסה לראות באיזה מקום הכי יכאב לחתוך בו.
אולי ברגל…? או בבטן..?
או אולי… בלב?

בחנתי את האפשרות הזו כמה פעמים, האם זה שווה את זה.
החלטתי שכן.
הרי גם במילא אני יהפוך לבדיחה בין לאומית, כולם יצחקו עליי, הכל הודות להארי.

פעם אחרונה, רציתי פעם אחרונה לשמוע את הקול שלו.
"הלו?" שמעתי את הארי שהתקשרתי אליו.
"רק רציתי שתדע שהיה לי ממש כיף איתך בחודשיים האחרונים…" אמרתי בוכה לתוך הטלפון.
"הדר את מלחיצה אותי" הוא אמר.
"פשוט אל תבוא לחפש אותי, אני כבר לא יהיה פה" אמרתי וניתקתי.

ישבתי על המיטה עם הסכין בידי.
כיוונתי אותו לכיוון…..
לאיזה כיוון?
הרגל? הבטן? או הלב?