Just Can't Let Her Go – פרק 9

'לא יכולתי יותר.
הרגשתי שהיא מתרחקת מאיתנו יותר מתמיד.
וזה כאב.
אני יודע שהרוב זו אשמתנו.
אני יודע שגם אני לא עושה הרבה מאמצים בשביל להחזיר אותה אלינו.
אידיוט.
בשעה שהיה לה הכי קשה במקום לנסות ולעזור לה, נתנו לה לשקוע ביגונה.
אני מרגיש כל כך אידיוט.
למה לא ניצלתי את ההזדמנות שלי?
יכולתי לעודד אותה, לגרום לה להיות שמחה ולפתח אליי רגשות.
אבל לא!
הייתי חייב להיות אידיוט ולא להתייחס אליה.
אני אידיוט.
אבל זהו.
אני מעכשיו משתנה.
אני לא אתן לה ללכת לי, להתרחק יותר מתמיד.
אני לא אתן לה לחמוק לי מבין הידיים.'
–
נקודת המבט של לואי:

הארי היה שקוע במחשבות, זאין היה שקוע בשפתיה של לירון – כרגיל-, נייל דיבר עם לוסי – מישהיא שנייל החליט לצרף לחבורתינו- תהל ושתי החברות שלהן וליאם היה עוד עסוק בלהצטלם עם מעריצות.
הבטתי בברמנית מאתמול, מנסה להבין מה מתחולל בתוכי, מה היא עושה לי?
למה היא מטריפה לי את השכל והלב?
אין דבר כזה אהבה ממבט ראשון, זה ידוע.. נכון?
או שאני טועה?
או שאני חווה את זה כעת?
גיכחתי לעצמי בשקט.
כמה קיטשי אני יכול להיות?
השירים האלה משפיעים עליי.
הבטתי בה שוב, היא חייכה.
איזה חיוך.
"יאללה חבר'ה עפים מפה?" ליאם הגיע ושאל.
קוטע את כל מעשינו.
לפתע נעשיתי מודע לחיוך שהיה מרוח על שפתי.
רגע, מה?!
למה אני מחייך?
מה קורה כאן?
'לואי יא אידיוט' גערתי בעצמי.
אני תמיד מחייך, למה אני מסבך את עצמי כל כך?!
ולמה לעזאזל אני ממשיך לדבר לעצמי?
"לואי, הכל טוב?" הארי שאל אותי ורק אז קלטתי את המבטים של כולם עליי.
"הכל גזר הארי" אמרתי מנסה להצחיק ומתקדם קדימה, בורח מהבושה.