Just Can't Let Her Go – פרק 6

"הגעתם לת-" ניתקתי את הטלפון בזעם.
אני לא מאמינה עליה.
לאן היא נעלמה?
היא לא מבינה כמה אני דואגת?!
התיישבתי על הכיסא הצמוד לשולחן האוכל, נושמת נשימות עמוקות בכדי להירגע.
'אוקיי' חשבתי.
'בואי נחזור על כל מה שקרה'.
היא התחילה לבכות מתוך שינה ולצעוק.
אני מעירה אותה.
היא רק מסבירה שזה קשור לאוטובוס ושאין לי מה לדאוג.
היא הולכת לעשות סיבוב להירגע.
אני הולכת לישון יודעת שאני אראה אותה פה על הבוקר.
היא לא פה בבוקר.
איפה את לוסי?
הסתכלתי על השעון במטבח ונוכחתי לדעת שיש לי עשרים דקות להתארגן ולהגיע לתחנת אוטובוס.
שיט!!
רצתי לחדר זורקת על עצמי את החולצה והמכנס הראשונים שמצאתי בארון.
שמתי גומייה על ידי כדי שאוכל לסדר את השער באוטובוס.
שמתי גרביים ונעליים.
לוקחת את הגיטרה, מפתחות, טלפון ואוזניות.
מוכנה! חייכתי ויצאתי מן הבית נועלת את הדלת.
הסתכלתי על השעה בטלפון וראיתי שיש לי עשר דקות.
מזל.
התחלתי ללכת לתחנת אוטובוס.
–
"טוב. היה שיעור טוב וסליחה על המראה המזעזע שהגעתי איתו" הם צחקקו והמשכתי "תלמדו את השירים ונתראה שבוע הבא" חייכתי אליהם ויצאתי אל חדר המזכירות.
אז מסתבר שלקחתי מכנס ספורטיבי וטי שרט מפוארת – משהו לאירועים.
לעזאזל איתך לוסי!!
אם לא הייתי דואגת לה זה לא היה קורה.
אני מקווה שיש לה הסבר מוצדק לכל זה.
"אור גדול מאיר הכל…" הטלפון שלי צלצל.
ומדברים על הגליקית.
עניתי במהירות לשיחה.
"איפה היית?" צעקתי למכשיר.
"What?" שאל הקול מהצד השני – עם מבטא אירי.
מה-הולך-כאן-?