Just Can't Let Her Go – פרק 4

"אני עוזבת." אמרה בקול שנשמע כמו הייתה על סף בכי. היא באמת הייתה על סף בכי.
"אבל את לא יכולה לעזוב אותי" אמרתי מעט בכעס. איך היא יכולה לנטוש אותי.
היא סובבה את ראשה לכיווני, שערה הגולש מתנפנף מעט בגלל מהירות הסיבוב. דמעות נראו בעיניה. כאב לי.
"אבל.. אני .. זה לא אשמתי" אמרה בקולה המתוק. דמעות ניקוו בעייני.
"אבל.. לוסי!" אמרתי. כשדמותה החלה להראות רחוקה יותר ויותר…
"נייל"
"נייל"
"נייל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
לפתע הרגשתי שמנענים אותי וכשפתחתי את עיני ראיתי למולי את הארי עם מבט מבולבל על פניו.
"מה קרה לך? התחלת לצעוק 'לוסי' והערת אותי" אמר בדאגה. גיכחתי במעט כששמעתי איך שמה של 'לוסי' מתגלגל על לשונו בגלל מבטאו, גיחוך שנעלם ברגע שהבנתי שצעקתי את שמה מתוך שינה.
מה עובר עליי?
למה המחשבות והחלומות עליה מתחזקים מאז שהגענו לכאן?
שום תשובה לא צצה במוחי.
הסברתי להארי בקטנה שאין לו מה לדאוג ושאני הולך לעשות סיבוב.
אחרי מספר דקות בהן טיילתי שמעתי לפתע צעקה מכיוון אחת הסמטאות.
"הצילו!!!!!!!!" לא הבנתי מה בדיוק אמר הקול אבל הבנתי שמשהו לא בסדר ושמדובר בבחורה.
התקדמתי לכיוון הקול ושמתי לב שבחורה צמודה לקיר בעוד גבר שמן ומעט מבוגר צמוד אליה ומעביר את ידיו עליה.
נגעלתי.
מצאתי לצידי אבן גדולה מעט והרמתי אותה, מתקדם בשקט אל הגבר.
ברגע שהייתי מאחוריו הבחורה שמה לב אליי, אך סימנתי לה שתשתוק וכך עשתה.
'בום'.
הוא נפל על הרצפה.
הסתכלתי על הבחורה והיא נראתה לי מעט מוכרת – שער ערמוני וגולש, שפתיים מעט מלאות, נמשים ועיניים שחורות.
היא נראתה כמו גרסה מבוגרת של לוסי.
קפאתי.
"לוסי?" שאלתי והיא קפאה.
מה קורה פה?