Just Can't Let Her Go – פרק 19

נקודת מבטו של נייל:

אני שבור.
הרוס.
כאוב.
ומלא באשמה וחרטה.
מה חשבתי לעצמי?
שהיא תחיה את חיה לפי איך שאני יכתיב לה?
שאני ינתק אותה מכל דבר שקיים?
יש לה בית עבודה משפחה! יש לה חיים שלמים.
חיים שלא קשורים בי, והעובדה הזו מכאיבה לי יותר מכל.
אני זוכר איך שהיא ארזה את המזוודה, ואת השיחה מטומטמת ההיא.
לפני מספר ימים, כשאני וליאם היינו אמורים לחזור לאנגליה בשביל לארגן את הדברים לטיסה הראשונה של סיבוב ההופעות.
"מה אתה עושה כאן?"
"רציתי ל…"
"לך מכאן!! לך!!! אסור לך להפסיק את החיים שלך בשבילי, אתה חייב ללכת"
"אז תלכי איתי"
הדחייה שקיבלתי ממנה הייתה קשה לי.
לא הבנתי אותה.
כעסתי עליה.
אך בעצם הייתי טיפש, כי יש לה חיים.
חיים שאני לא קשור בהם.
ואף פעם לא יהיה.
אולי הגיע הזמן לתת לה ללכת?
אולי הגיע הזמן לשחרר?

נקודת מבטה של לוסי:
אידיוטית.
זה מה שהייתי.
למה איני יכולה להיות אני באותה ארץ דמים?
ארץ ארורה עם כאבים רבים.
אירלנד ארורה, הזיכרונות ממנה תמיד יהיו גרועים.
אין בה שום דבר טוב.
מלבד נייל.
אוו… נייל.
אני לא יכולה שלא להתרגש כל פעם שאני שומעת את שמו.
כל פעם שאני רואה אותו.
נזכרת, שומעת, חולמת,חושבת!
אוו…נייל, אם רק היית מבין.
שאין זו אשמתך.
זוהי אירלנד שהרסה לי ולך.
היא תמיד תהיה החולשה של נשמתי.
החור מעבר שעוד ממשיך לפצוע אותי.
אתה לא יודע את אשר עברתי בה.
אתה לא צריך לדעת את אשר עברתי בה.
אני לא רוצה שתשנא את מולדתנו כמו שאני שונאת.
אוו.. אני לא.
אירלנד ארורה.
איך הרסת לי שוב?
איך הצלחת לפגוע בי, בעוד מקום כה חשוב?
איבדתי אצלך כל כך הרבה,
אובדן שאת לא שווה
אובדן שלא מגיע לך לקחת.
או אירלנד ארורה, מה לך עשיתי?
או ארילנד ארורה, ארץ שלעולם לא רציתי.