Just Can't Let Her Go – פרק 18

נקודת המבט של אביה:

"thank you" אמרנו אל העובד בקבלה, לקחנו את המפתח והתקדמנו אל המעלית.
לא דיברנו בינינו.
אני חושבת שפחדנו שאם נדבר, נאבד את המוטיבציה ופשוט נחזור לארץ, משהו שאסור לקרות.
כל הדרך הנשיקה עברה בראשי.
היא השקיטה את ההיגיון שלי שפקד עליי לקפוץ מהמטוס.
הגיון בריא יש לי.
יש לנו עוד מספר ימים עד להופעה, ואני חושבת שהמחשבות האלה לא יעזרו לי להעביר אותם בכיף ובמהירות.
"בואו נצא לשופיניג" אמרנו כולנו בו זמנית. שנייה אחר כך מצאנו את עצמנו מרוחות על קירות המעלית צוחקות בקול, כנראה שהמתח שפקד אותנו תרם לצחוק הזה לגדול.
לפתע דלת המעלית נפתחה וכולנו השתתקנו, מגלות לפנינו משפחה קטנה שככל הנראה רצתה להיכנס למעלית.
אופס..

נקודת המבט של ליאם:
לא התייחסתי למה שקרה בשדה התעופה כל כך,
ידעתי שזה נכון מה שהארי אמר אבל הוא היה צריך להרגיע במעט,
למרות שלא משנה איך הוא היה אומר את זה זה היה פוגע.
ישבתי במטוס ליד נייל, שמשום מה לא מראה סימני חיים מאז שלוסי חזרה לארצה.
ידעתי שזה יקרה,
אסור היה לו לגרור אותה איתו לכל מקום, בסופו של דבר שניהם נפגעו,
אבל מי כמוני יודע שבאהבה המוח לא פועל.
פלאשבק מהנשיקה עם אביה עלה במוחי.
למה התנתקה?
למה היא בכלל זרמה?
למה אני לא מפסיק לחשוב על זה?
נאנחתי בשקט.
יש לי עבודה להתרכז בה, משבר בין שני זמרים, חבר עם לב שבור ולואי שמשום מה שקט נורא.
מה עובר עליו?
לואי הוא אינו בחור שקט.
ובכל זאת..
הסתובבתי אל מושבו, רואה שהוא ער.
ער ושקט.
מה קורה ללואי?