Just Can't Let Her Go – פרק 16

נקודת מבטו של זאין:

"תהל!!! אנחנו נאחר לטיסה!!" צרחתי אליה בעודי נעמד עם המזוודה בידי ליד הדלת.
"לא אמרתי לך? אני לא באה." אמרה ברגוע בעודה יוצאת מהמטבח. פערתי את עייני בהפתעה.
מה זאת אומרת לא באה?
"הצחקת אותי, איפה המזוודה?" שאלתי בעודי מגחך, קולט את המתיחה שלה. היא רק הסתכלה עליי בחיוך משועשע.
"תהל הבנתי, צחקנו, נרגענו עכשיו תביאי את המזוודה יש לנו טיסה לתפוס" אמרתי ויצאת מן הדלת, הולך לאורך כל שביל הגישה וקולט שהיא אינה באה איתי.
הסתובבתי.
"תהל?" אין מצב שהיא לא באה.. נכון?
"אני מצטערת, אבל אין לי מה לעשות שמה. אני סתם מעיקה ובודדה. אולי אני אסע לישראל.. התגעגעתי לשירה" אמרה וסגרה את הדלת. לקח לי מספר שניות להתעשת ולהתקדם אל מכוניתי.
אני מבין אותה, אני לא איתה בטיולים האלה, אף אחד לא איתה.

נקודת המבט של שירה:

אני לא יודעת מה היה המניע שלי.
אני לא יודעת מה היה המניע של סבתי.
אך מה שידעתי הוא שכרגע, אני על מטוס.
בפעם הראשונה בחיים שלי. בדרך ליפן.
למה?
כי זו ההופעה הראשונה שלהם.
מי אלא "שלהם"?
וואן דיירקשן.
ואיתי אביה ולוסי.
למה?
אני לא יודעת.
לכל אחת היה מניע.
אני לא בטוחה שכולנו יודעות מהו.
לפחות אני לא יודעת מהו.
האוזניות שלי השמיעו מאשפס אבל אני אפילו לא שמעתי זאת, למרות שהעוצמה הייתה על פול ווליום.
לא התרכזתי בדבר.
בדבר מלבד היעד שלי.
אחורי הקלעים.
מה יהיה שמה?
אני לא יודעת.
מה אני רוצה שיקרה?
אני לא יודעת.
אני רק יודעת שזו הפעם הראשונה שלי שאני עושה משהו רק בגלל צורך.
ללא מחשבה.
לעזאזל מה אני עושה?
אני לא יודעת.
אבל כבר אין דרך חזרה.
–
'אני לא יודעת מה שירה עושה איתנו.
אני באמת לא יודעת.
אבל מה שאני כן יודעת?
זה שאני לא יכולה להוציא את השיחה האחרונה שלנו מהראש שלי.
היא פשוט מתנגנת שוב ושוב ללא הפסקה.
לעזאזל עם זה!!'