It's my life story- פרק 38

תהנווו מהפרק מותח עצוב מעניין הזה!

היה עת השער תמונה ענקית של לואי נלקח לבית חולים! והיה כתוב בצד ׳חבר להקת וואן דיירקשן לואי טומלינסון השתתף בתאונת דרכים ועכשיו הוא בבית חולים׳
אני:״מה בית חולים?!?״ צרחתי ומהר חייגתי להארי
הארי:״הלו״
אני:״הארי!!!״ צרחתי
הארי:״מהמה?!״ הוא שאל בלחץ
אני:״למה לא סיפרתם לי שלואי בבית חולים?!״ שאלתי כועסת מיוחד
הארי:״אממ..כי…לא רצינו להלחיץ אותך??״
אני:״אתם לא נראמליים!!! מה איתו עכשיו?״
הארי:״הוא עובר עכשיו ניתוח״
אני:״מה ניתוח?! אני באה עכשיו איפה אתם?״
הארי:״בארצות הברית״
אני:״כן הארי אבל איפה בארצות הברית?!״
הארי:״ניו יורק בית חולים הרשטון״
אני:״טוב אני ואלינור באות עכשיו בי״ אמרתי וניתקתי
אלינור:״אז החלטת שאנחנו טסות?״
אני:״כן״
אלינור:״רק חזרנו!!״
אני:״מעולה! לא נצטרך לסדר מזוודות!״ אמרתי ואצנו למקום שיכולים לקנות כרטיסים.
אני:״שתי כרטיסים לניו יורק״
אלינור:״הכי מהר!!!״
מוכרת:״אני מצטערת אין לנ…״
אני:״תקשיבי לי לא אכפת לי שאין לכם או יש לכם תביאי לנו עכשיו!!!!״ צרחתי עליה
אלינור:״חבר שלה בבית חולים״ היא הסבירה לה
מוכרת:״למה לא אמרתם?! שניה אחת!!״ היא אמרה ורצה לאיזה חדר וחזרה עם שתי כרטיסים
מוכרת:״הנה אתם לא צריכות לשלם״
אני:״תודה בי!״ אמרתי וידר עלינו למטוס, כל הדרך לא יכולתי לעצום את העיניים לדקה.
~כעבור כמה שעות~
אלינור:״אמרתי לך כבר שאני לא מסוגלת לטוס כל כך הרבה זמן??״
אני:״בטיסה הקודמת, יאלה בואי!!״ לקחנו את המזוודות הפפראצי איכשהו מצא אותנו אבל לא התייכסנו אנחנו רצנו מהר ותפסנו מונית
אלינור:״לבית חולים הרשטון!!״
אני:״בבקשה תסע הכי מהר שמותר!!״
נהג:״אוקי״ הוא אמר והתחיל לנסוע, אחרי רבע שעה של לחץ הגענו למקום שילמנו לו מהר וקפצנו החוצה מהאוטו נכנסנו לבית חולים עם מזוודות.. שזה ממש מוזר ורצנו לפקידה
פקידה:״אני יכולה לעזור?״
אני:״חבר שלי כאן!״ אמרתי בלחץ
פקידה:״איך קוראים לו?״
אני:״לואי טומלינסון״
פקידה:״עוד מעריצה… את לא תעבדי עלי חמודה״
אלינור:״תקשיבי אנחנו לא מעריצות זה רציני!!״ היא צרחה עליה
פקידה:״לא תצליחו לעבוד עלי״
לא היה לי עוד סבלנות והתקשרתי לזאיין
זאיין:״עדן?״
אני:״זאיין אני כאן בקבלה והפקידה המעצבנת הזאת לא נותנת לי ולאלינור להיכנס אז בוא עכשיו ותכניס אותנו!!״
זאיין:״אוקי אמלה.. אני בא בי״
אני:״עכשיו תראי שאנחנו לא משקרות״ אמרתי לה עם חיוך מנצח עבר דקה וזאיין
זאיין:״כן הם לא מעריצות הם באמת איתנו״ הוא אמר ותפס בנו לא נותן לנו או לפקידה להוציא מילה, רצנו במסדרות מזוודה ביד אחת וזאיין ביד שניה בסוף הגענו למקום שכל הבנים ישבו בו
ליאם:״אלינור?! מה את עושה פה?! איך התגעגעתי אליך!!״ הוא קפץ עליה בחיבוק ונשיקה, הלכתי והתיישבתי ליד הארי שהיה בקצה המסדרון לבד
אני:״מה קורה הארי…״
הארי:״רע״
אני:״מה עם לואי?״
הארי:״נוכל להיכנס לבקר אותו עוד שעה״
אני:״אוקי״ אמרתי ובלי ששמתי לב התחלתי לבכות על הארי
הארי:״אל תדאגי עדן הכל יהיה בסדר הוא יחלים ויחזור להיות כמו שהיה פעם, אני מבטיח״
אני:״תודה הארי״ אמרתי וחיבקתי אותו
~כעבור שעה~
אני:״עברה פאקינג שעה!! תנו לנו להיכנס!!!״ צרחתי על הרופא ברגע שהוא עבר
רופא:״אוקי..תכנסו אבל בשקט ולא לקפוץ עליו״ הוא אמר נלחץ מימני, פתחתי את הדלת ראיתי אותו שם עם עיינים חצי עצומות ומבט סובל
אני:״לואי״ אמרתי בוכה בכניסה כשאלינור מחבקת אותי
לואי:״עדן, התגעגעתי אלייך״ הוא אמר חלש ישר באתי אליו וחיבקתי אותו חיבוק חזק ואז נישקתי אותו
אני:״איך זה קרה לך??״ שאלתי אותו מודאגת
לואי:״הלכתי שוב לקניון עם ברטני וו..״ הוא אמר עצר את המשפט והסתכל עלי
אני:״טוב אז אם אתה כל הזמן עם ברטני כדאי שתהיה איתה גם עכשיו״ אמרתי לו והלכתי משם.

בנות בנות ישלי משהו להגיד, תודו שלא חשבתם שלואי בבית חולים
וחשבתם שעדן תראה אותו עם בחורה אחרת נכון???
אז מה אתם חושבות על הפרק הזה??