It's my life story- פרק 34

טוב אז הנה הפרק הבאאאא מקווה שתהנו מימנו
חשוב לי שתכתבו בתגובות מה אתם חושבות על הסיפור
שלי כי אני לא בטוחה אם לעשות עונה שנייה או לא..
בכל מקרה אתם מחליטות!!
נ.ב. הסתכלתי קצת על כל הפרקים שהעלתי וראיתי
שבאחד מהם (פרק 12) יש 242 אם אני לא טועה צפיות!!
ואוו זה מפתיעה*~*

עברנו את כל הבדיקות, היה מוזר כי אנחנו הולכות לנו כאילו אין כלום אבל בעצם מלא אנשים מצלמים אותנו והם חושבים שאנחנו לא רואות אתזה, עלינו למטוס אני ישבתי ליד החלון אלינור לידי ולידה נער אחד.
אלינור:״נו״
אני:״מה נו?״ שאלתי בבילבול
אלינור:״אז מי זאת הסטייסי הורלן הזאת?״
אני:״אה אממ… סתם אחת״ אמרתי מנסה להתחמק מהשיחה הזאת
אתינור:״נו עדן, את הבטחת לי!! עשינו את שבועת הזרתות את חייבת!!!״
אני:״אבל… כאן?״
אלינור:״עדן לנסן תספרי לי מיד!!!״ היא אמרה בקול חזק יותר
מישהו:״את אמרת., אנג׳ל לנסן?״ הבלור שישב ליד אלינור אמר
אלינור:״אממ כן, למה?״
נער:״את עדן מפגרת לנסן ?!״ זה היה הכינוי שלי בבית ספר.. כמה שהתאמצתי לשכוח את השם הזה.
אלינור:״מה אמר עכשיו?!״ היא כמעט צעקה
אני:״כן, זאת אני רוברט״ אמרתי כשזיהיתי אותו, הוא היה הבן שהתעלל בי הכי הרבה בין כל הילדים שהתעללו בי
רוברט:״עדן! מה קורה?! כמה זמן לא נפגשנו!! פעם אחרונה שראיתי אותך היית חנונית נמוכה מחוצ׳קנת ומכוערת!״
אלינור:״סתום תפה שלך יא כלב!״ היא התעצבנה עליו
אני:״לא אכפת לי מה אתה חושב על רוברט, לי יש חיים חדשים פי אלף יותר טובים ממך״ אמרתי עם חיוך כאילו שלא אכפת לי
רוברט:״כן בטח מה שתגידי מפגרת.. עם ה״חבר״ שלך וה״משפחה״ שלך״ הוא אמר בהתגרות
אני:״כן עם החבר שלי, לואי טומלינסון, והמשפחה שלי, הארי ליאם זאיין נייל אלינור ופרי״ אמרתי לו עם חיוך מתגרה
רוברט:״לואי מוואן דיירקשן?״ הוא של לא מאמין
אני:״כן, אם בא לך אל תאמין לא אכפת לי כבר מה אתה או סטייסי או כל אחד אחר שהיה מציק לי חושב עלי או על החיים שלי, לי יש חיים חדשים והרבה יותר טובים השארתי את העבר שלי בישראל ואני לא הולכת לקחת אותו בחזרה, עכשיו אני גרה בלונדון ואני לא מתעניינת בחיים שלך או של מישהו אחר בכלל, עכשיו…אל״
אלינור:״מ..מה?״ היא דאלה עדיין מופתעת ומבולבלת ממה שקרה כאן עכשיו
אני:״תעשי לי טובה קטנטונת.. אני גמורה מעייפות מאתמול תעירי אותי כשנוחתים סבבה?״
אלינור:״כע אממ ברור״
אני:״יאיי, לילה טוב סיס״
אלינור:״לילה סיס…״ היא אמרה עדיין די מופתעת, עצמתי את העיניים שלי ואחרי חמש דקות נרדמתי לשינה ארוכה וטובה שלחשוב שאמרתי סוףסוף לרוברט את מה שרציתי להגיד כל כך הרבה זמן!
אלינור:״עדן.. דנדוש… קומי אנחנו נוחתים עכשיו״ היא לחשה לי כשהיא מנערת אותי קלות
אני:״אני קמתי״ מלמלתי מפהקת לגרתי את החגורה וחיכיתי שננחות, נחתנו ואז הלכנו לחפש את המזוודות שלנו
אני:״נו איפה זה?״ אמרתי מחפשת אותה על המסילה
אלינור:״אני לא יודעת אממ… זה שלך לא?״
אני:״לא לא! שלי בצבע אדום לא סגול!! באיזה צבע שלך?״
אלינור:״שלי בשחור אבל אני לא רואה אתזה כאן.. איפה זה יכול להיות?!״ היא אמרה מעוצבנת אחרי חצי שעה שליפשנו את המזוודות גילינו שהם לא שם
אני:״מה לא שם?!״ צרחתי כשאלינור אמרה
אלינור:״נראלך שזה הגיוני שנחפש חצי שעה שתי מזוודות מסכנות?!״
אני:״בואי, נלך להנהלה!״ אמרתי ותפסתי את היד של אלינור בגענו לדת ופשוט פתחנו אותה
מנהל:״סליחה?! מי זה?!״ הוא אמר כשהוא לא מסתכל אלינו
אלינור:״אנחנו זה אנחנו, אם בא לך תרים את הראש להעיף אלינו מבט״
מנהל:״מה לאזע… עדן לנסן ואלינור קלדר..״ הוא אמר מופתע
אני:״כן אלה אנחנו, ואנחנו מאוכזבות ביותר מזה שבמשך חצי שעה לא מצאנו את המזוודות שלנו!!״ אמרתי יותר נכון, צעקתי אליו בעתבנות כשאלינור לאפחות עצבנית מימני.