it's all united:פרק 11:סליחה על הנטישה!

.ממש ממש סליחה על הנטישה,היה לי מין בלאקאאוט לסיפור…עדיין יש לי אז סליחה שהפרק נוראי.

למחרת בבוקר נסעתי לבית הספר,כל התלמידים הסתכלו עליי,נועצים בי עיניים,אני יכולה לשער למה…לחיי התאדמו במהירות,ושוב התעצבנתי על אימי ועל רעיונותייה,דבר שהוא לא כל כך יפה כי אני באמת אוהבת את קייט.פתאום נשמע הצלצול,ובן רגע החצר המלאה נשארה ריקה,
מלבד ל-3 בנות,מורן שירה והדר.הגעתי אליהן,והן חיבקו אותי ברפרוף,ושאלו אותי איך היה.
סיפרתי להן בקצרה בזמן שהלכנו לעבר כיתת תולדות האומנות
(שיעור חופרררררר בטירוף,מניסיון,אני במגמת אומנות).
הגענו בדיוק שנייה לפני המורה,מזל!!!המורה נכנסה ונעמדנו,לאחר מכן התיישבנו והיא מייד החלה להכתיב על אנרי מטיס (גם חופר מניסיון).לאחר שעה מייגעת במיוחד,נשמע הצלצול הגואל:)

*סוף יום*
בשעה 16:30 חיכתה לי מכונית במגרש החנייה,נכנסתי,והנהג מייד התחיל לנסוע.כשגענו לארמון התיישבתי בשקט להכין את שיעורי הבית,עד שאחת העוזרות תקרא לי לארוחת הערב.בשעה 19:00 היא הגיעה,אך היא אמרה לי שיש לי חצי שעה להתארגן,ושמוטב ואראה יוקרתית,כי מכר של בני הזוג הגיע לביקור.נלחצתי מאוד,איך אספיק להתארגן בחצי שעה???
במהירות בחרתי שמלה,התאפרתי,ופיזרתי את השיער,עושה קצת תלתלים בעזרת בייביליס כסוף שהבאתי עימי.הספקתי להתארגן בדיוק!על הדקה.ירדתי אל הקומה הרצויה,ונכנסתי בזהירות אל החדר,מלווה בעוסרת שהוליכה אותי.בירכתי את האדון שישב בשולחן,והתיישבתי בשקט,מחכה לקייט בלחץ,משום מה פחדתי להיות ליד אדם זה.קייט נכנסה כעבור דקות ספורות,חייכתי חיון קטנטן,והחלפנו מילו נימוסים קטנות,לאחר מכן קייט והאדון אשר התברר כי שמו הוא מייקל,התחילו לדבר,ואני לשמחתי נשארתי בחוץ,התחלתי לחבב את הקטע הזה…

*לאחר סיום השבוע*
היום אני חוזרת הביתה,ההורים שלי הגיעו אתמול בערב,אבי הקדים את מועד חזרתו,והם חזרו יחד.

לקחתי את המזוודה השחורה שלי מהחדר שקיבלתי,כבר ניפרדתי מקייט.נכנסתי אל תוך האוטו השחור שיחזיר אותי,חוזרת על מאורעות השבוע האחרון,שלמען האמת יה כיפי מאוד.
הנהג התחלי ליסוע,ואני עדיין נשארתי במחשבותיי.חשבתי שאולי זוהי דרך להתחיל דף חדש עם משפחתי,ולנסות להיות יחד איתם,באותה הדעה,אך לא רק בדעה.

הגעתי אל שער ביתי.הנהג פתח בשבילי את דלת המכונית ויצאתי ממנה,אומרת לו בשקט תודה.
עברתי את כל הדרך אל הדלת,מחזיקה במזוודתי הקשה.הגעתי אל הדלת הגדולה,ופתחתי אותה,נכנסת אל המבואה הגדולה שבכניסה.רצפת השיש הקרה החזיקה את רגליי הנתונות בנעלי בובה.עליתי בגרם המדרגות,הנחתי את המזוודה בחדרי והלכתי לקרת הסלון.היה לי מוזר מאוד שההורים שלי לא באו אליי,לרוב הם מקבלי אותי כשאני חוזרת.הגעתי לסלון ולא האמנתי למראה עיני.
לא לא לא לא לא לא!!!
צרחתי