irresistble פרק 3 one direction

מוקדש לכל הנסיכות שהגיבו<3

בפרק הקודם:
כשקמתי היה כבר ערב.עדיין שכבתי על הבטן של ליאם,אבל הבנים כבר היו בבית וליאם היה ער.
העמדתי פנים שאני ישנה והקשבתי לשיחה שלהם…

פרק 3:
הבנים דברו עלי,לואי אמר לליאם שהוא לא מבין איך הוא מפיל אותי עליהם."אתה בכלל יודע מה השם שלה?" ,הוא שאל את ליאם ברוגז.ליאם ענה לו ברוגע "שלא,אבל זה לא הופך אותה למפלצת!".לואי נרגע קצת,אבל עדיין לא לגמרי.שמעתי את הארי אומר:"לי אין בעיה שהיא תגור איתנו".מה?חשבתי לעצמי,הם רוצים שאני יגור איתם?על זה הם מתווכחים?חזרתי לוויכוח ביניהם,עכשיו בהרגשת הקלה.
נייל וזאין הסכימו עם הארי ולואי נשאר המתנגד היחיד."נו לואי אנחנו מחכים לך" נייל אמר."נו טוב" לואי הסכים וראיתי אותו מחייך.אחרי 10 דקות של מחשבה על מה שהם אמרו החלטתי שהגיע הזמן 'לקום'.
עדיין הייתי עם תחבושת, ועדיין כאב לי מאוד,לכן עשיתי את זה בזהירות.ליאם הבחין בי, ומייד בא לעזור לי.כשישבתי הוא נישק אותי,והבנים ראו אותנו ועשו לנו כזה אווו עם הגבות.חחחחחח.
נזכרתי בשיחה של הבנים והחלטתי שאני יעזוב אותם היום.בלי לרמוז כלום,המשכתי לדבר עם ליאם.הוא אמר שהיום הוא והבנים הולכים לחזרה,אז חשבתי שזו ההזדמנות המושלמת בשבילי לעזוב.אמרתי "טוב אני לא יפריע לכם".ליאם לא הבין למה אני מתכוונת,אז המשכתי,"אפשר רק חתיכת נייר ועט?".ליאם קם מייד והביא לי את מה שבקשתי.כתבתי שם את הניייד שלי מתחת לשם שלי.מתחת לזה היה כתוב:תודה על הכול.ציירתי גם לב."את עוזבת?",הוא שאל,סוף סוף מבין.
"כן",עניתי לו,"אני צריכה לחזור הביתה".נאנחתי בתוך לבי."טוב אז לפחות בואי אלינו היום בערב,הבנים הזמינו את החברות שלהם",הוא אמר."אני לא בטוחה",היססתי."נו בבקשה אני לא רוצה להיות היחיד בלי חברה,הפנוי היחיד".החיוך שלו המיס אותי,וזה שהוא קרא לי חברה שלו לא הרס יותר מדי.חייכתי.
"טוב" עניתי,"באיזה שעה לבוא?","בשבע אני יאסוף אותך"."טוב,להת' נתראה מאוחר יותר".
קמתי מהר לפני שליאם יזכר שאין לי פה מכונית ויצאתי.הוצאתי את הגלקסי 4 שלי והתקשרתי למונית שתיקח אותי.כשהגעתי הביתה ראיתי בחוץ רק את הפרארי שלי אבל את המכוניות של ההורים שלי לא ראיתי.נכנסתי הביתה,הבית היה גדול,חשוך וריק.על השולחן היה פתק ובו היה כתוב:ריילי נסענו לארה"ב לשנה אולי יותר,השארנו לך את הארנקים שלנו יש בכל אחד כמה כרטיסי אשראי עם הרבה מאוד כסף (כמה מליונים) ומזומנים (תזרמו עם זה ) תהני אבא ואמא.
האמנתי שככה הם נטשו אותי.שנה? ואולי יותר,כמו שאני מכירה אותם זה בטוח יותר והם ישארו שם עכשיו איזה שנתיים.ישבתי על הרצפה הקרה והתחלתי לבכות.מהר מאוד הפסקתי אבל עדיין…
חשבתי אולי להסתכל על זה בדרך טובה,למה לא לחשוב שבמקום שהם נטשו אותי הם השאירו לי בית ריק שאני יכולה לעשות בו מה שאני רוצה?בלי אחראים עלי בלי מטלות ובלי כלום.הוצאתי שוב את הגלקסי כדי לראות איפה אפשר לשכור משהי שתטפל בבית,ואז שמעתי דפיקות ורעשים מכיוון הדלת.
התקרבתי לאט אל הדלת,מפוחדת במקצת,פתחתי אותה וראיתי את…..ליאם!חבקתי אותו ושמחתי שהוא פה לידי ושאני לא נשארתי לבד.ליאם ראה שבכיתי ודאג.הוא שאל אותי :"מה קרה מתוקה?"
"כלום" עניתי לו "פשוט ההורים שלי יצאו לחו"ל" "אוי,לכמה זמן?שבועיים שלוש כמה?" אוי,הוא חי בסרט ,הוא ממש לא מכיר את ההורים שלי.חזרתי אל ליאם ואמרתי לו בלי להראות כלום "שנה ויותר".
"מההה?,הם השאירו אותך פה לבד כל כך הרבה זמן???" הוא נראה מזועזע "טוב נראה מה נעשה אחר כך,עכשיו תתארגני כבר שש וחצי!" הוא פקד עלי.אופס! כבר שש וחצי? חשבתי שהרבה יותר מוקדם.הלכתי מהר לחדר שלי ופתחתי את חדר הארונות שלי.שמתי שמלת מיני ג'ינס עם חגורה ונעלי עקב בצבע ניוד שמתי מהר אודם אדום ויצאתי.ליאם החמיא לי על איך שאני נראית,הסמקתי.
נכנסנו לג'יפ השחור שלו.הוא ניסה לתחקר אותי על ההורים שלי אבל לא אמרתי כלום.
אחרי נסיעה של 30 דקות הגענו לבית שלו ושל הבנים.כשנכנסתי ראיתי את כולם עם החברות שלהם.
כשהם הבחינו בי הם חייכו וזאין אמר:"היי ריילי תכירי את הדר אמבר אלה ושחף"