irresistable פרק 5 סיפור על וואן דיירקשן

אני ממש מצטערת שלא העליתי כל כך הרבה זמן אני פשוט גומרת עכשיו כיתה ו'(כן אני ביסודי) ואני כל היום בחזרות מקווה שתאהבו:

פרק 5:
"מה סתומרת?" גיחכתי בעצבנות "פרטים על עצמי?" "כן "הוא אמר.
"אוקי אז אני ריילי או ריילין ויקטוריה בראונינג אני בת 19 וחצי להורים שלי קוראים ג'יימס ומרי בראונינג…"
"ריילי" ליאם אמר, "את יודעת שלא לזה התכוונתי, קודם כל אני רוצה לדעת איך מצאתי אותך עם סכין בבטן ולמה" הוא אמר בעודו מסתכל על הבטן שלי, במקום בו נמצאת התחבושת, "דבר שני אני רוצה לדעת למה את נמצאת לבד כל כך הרבה זמן ולמה זה נראה שלהורים שלך לא אכפת ממך, כי אני רואה שזה לא בא מבעיות כלכליות" הוא אמר את סוף המשפט בגיחוך, מסתכל מצד אחד על הבריכה הענקית ומצד שני על מכוניתי היקרה והבית היוקרתי עצמו.
"אמממ, אני לא בטוחה שכדאי", היססתי. "ריילי" הוא הסתכל עלי במבט מקרר ומלהיט בו זמנית, הרגשתי כיצד אני נמסה אך קופאת על מקומי כשאני רואה אותו מולי, שומעת אותו אומר את השם שלי, ומרגישה את עיניו החודרות מבעדי ומכירות אותי, את כולי יותר מכל אחד אחר. זה היה נכון איכשהו, אף פעם לא חשפתי את עצמי לאנשים, תמיד נשארתי בתוך החומות שבניתי לעצמי, נזכרתי בג'ארד במרירות, היינו שנה והוא אפילו לא הכיר אותי, לא ידע עליי אפילו המעט שבמעט…
ליאם ליטף אותי, מחזיר אותי למציאות בנגיעה אחת, רכה.
"אני רק רוצה לדעת עלייך קצת יותר, לשמוע קצת תשובות" הוא אמר זאת בטון מתחנן ורגיש, איך אפשר לסרב לו?
סיפרתי לו את כל הסיפור, לא מחזירה אף פרט, מספרת באריכות, מתכווצת קצת במקומות המפחידים, נזכרת בהם.
"……………………………………………………………………………………………………………"
הרגשתי קצת לא בטוחה, כרגע סיפרתי את הדבר הכי מפחיד שקרה לי אי פעם, התחלתי להיבהל
ולחשוש.
פתאום ליאם חיבק אותי, ברגע אחד כל הפחד נעלם, לא נמחק, פשוט נעלם, כאילו אף פעם לא היה שם. הרגשתי בטוחה בידיו החמימות שהעניקו לי סוג של מחסה.
ידעתי עכשיו, שהוא יהיה שם בשבילי כשאני יצטרך, לא יודעת איך אבל פשוט ידעתי.
"אל תדאגי אני איתך" אמר לי ליאם. "תספרי לי עכשיו על המשפחה שלך?"
חשתי כי הוא ממהר קצת, אך הבנתי אותו, סיפרתי לו סיפור שנשמע ממש לא אמיתי בכל זאת…
הפעם לא העמקתי בתיאורים. שמאז שהייתי מספיק בוגרת בעיני ההורים שלי -סתומרת 12-
אני נשארת בבית והם יוצאים לחופשות, בהתחלה בגילאי 12,13 הם היו יוצאים לסופי שבוע.
אחר כך בגיל 14 הם היו יצאים לשבועות. בגיל 15 לחודש ,חודשיים.16 כבר לחודשים ארוכים.
וזאת הפעם השנייה שהם נוסעים לשנה ויותר.
פתאום הרגשתי רחמים כלפי ליאם, שהיה צריך לנפץ את הבועה המאושרת שלו כדי לשמוע את הסיפור שלי.
פתאום הבנתי שאני ממש גרועה בשבילו. רק בגללי הוא נפתח למקומות שבחיים לא היה נפתח אליהם אם לא אני.
חשבתי על כך, באמת שחשבתי, אבל לבסוף הגעתי למסקנה שאם אני באמת אוהבת את ליאם, ואני אוהבת, אני צריכה לשחרר אותו, מגיעה לו מישהי יותר טובה ממני.
ידעתי בלי היסוס, שאני אוהבת את ליאם בכל נפשי, ובגלל זה אני צריכה להרפות.
פתאום ליאם נישק אותי. לא הבנתי והתמכרתי לתחושת שפתיו שכאילו נוצרו עבורי, התאימו בכל מילימטר שבהם לשפתי. צורתם הייתה כמו כפפה לשפתי. היינו מתאימים מכל בחינה אפשרית, פיזיקלית ונפשית.
נזכרתי במחשבותיי הקודמות, הפסקתי את הנשיקה.
"ליאם, אני מצטערת, זה לא נכון, אני לא נכונה בשבילך, אני לא טובה בשבילך, אני מצטערת אבל אנחנו לא זוג, אנחנו גמרנו"
מה-אני-עשיתי-הרגע ? אני מטומטמת!!!