Impossible Love- פרק חמישי

Impossible Love – פאנפיק הארי סטיילס – פרק חמישי
-בפרק הקודם-
"מה קרה?" הארי שאל אותי שהתנתקתי מהנשיקה.
"לא פשוט,עזוב זה לא היה אמור לקרות!" אמרתי,אולי זה כן היה אמור לקרות?
"ביי" הארי נתן לי נשיקה חטופה על השפתיים ויצא במהירות מחדרי.
נגעתי בשפתיי,למה? למה הוא כזה מושלם?
אבל אני לא יכולה להיות איתו! אסור לי, אסור שאף אחד ידע שפגשתי אותו!

-פרק רביעי-
מאז שהארי יצא מחדרי לא נרדמתי,
לא יכולתי להירדם השעה כבר הייתה 6:36 בבוקר,
אני צריכה כבר לקום ולהתארגן ללימודים מזל שעוד שבוע מסיימים את הלימודים!
נכנסתי להתקלח ויצאתי אחרי עשר דקות בערך,
בחרתי את הבגדים והתלבשתי.
התאפרתי לקחתי את התיק וירדתי למטה.
"נו איך היה עם אית'ן?" אימי שאלה אותי.
" בסדר את יודעת כמו כל האחרים" מלמלתי.
"אל תדאגי את תאהבי אותו הוא כל כך חמוד!" היא אמרה מלאת התרגשות.
"אני לא יאהב אותו אמא,אני בכלל לא מכירה אותו וממש לא באלי להכיר אותו!" אמרתי.
"הכל יהיה בסדר מתוקה שלי אתם תלמדו לאהוב אחד את השני,תתחתנו ותביאו ילדים וכולם יהיו מאושרים!" היא אמרה.
נחנקתי מהמים ששתיתי מתי שהיא אמרה 'אתם תביאו ילדים וכולם יהיו מאושרים'
"אבל את בכלל לא תחליטי לי את מי לאהוב ועם מי להביא ילדים! כי אני ממש לא הולכת להביא ילדים עם ה'נסיך' הזה ובטח שלא לאהוב אותו!" אמרתי עצבנית והתקדמתי לכיוון הדלת.
"מישהי פה עצבנית" שמעתי את אמילי ממלמלת.
"תשתקי אמילי אל תעצבני אותי!" אמרתי ויצאתי מהבית במהירות ושומעת את הדלת נטרקת.
"בלה!" שמעתי מישהו קורא לי,הסתובבתי לאחור וראיתי את הארי.
"מה?" שאלתי אותו.
"סתם התגעגעתי…" אמר.
"ואני לא התגעגעתי אליך" שיקרתי,ברור שהתגעגעתי אליו.
"את לא יודעת לשקר" אמר וגיחך.
"לגלות לך משהו? גם אתה לא יודע לשקר…" אמרתי.
"תזכירי לי מתי שיקרתי לך?" הוא שאל.
"מה אתמול אמרת לי? שאתה בא לבית שלי כל יום בלילה כדי לקחת אוכל ואתה הולך נכון? וששאלתי אותך אז למה אתה לא לוקח מהבית שלך אז פשוט השפלת את הראש שלך אבל אתה ממש לא יודע לשקר אני חשבתי שאתה סתם איזה מישהו עני ושאין לו משהו לאכול אבל תראה את הבגדים שלך זה הרי ברור שסתם שיקרת…" אמרתי והמשכתי ללכת.
"טוב נו צודק שיקרתי אבל תודי שמרוב שהתגעגעת אלי לא נרדמת מאז שהלכתי" הוא אמר.
רגע מה?! איך הוא יודע?!
"טוב מה אתה רוצה?" שאתי אותו מתחמקת מהשאלה שלו.
"אז זה נכון," הוא אמר.
"מה נכון?" שאלתי לא מבינה.
"שאמרתי שלא נרדמת מאז שהלכתי את פשוט ניסית להעביר נושא" הוא אמר מחייך חיוך של ניצחון.
"לא ממש לא! אני לא נרדמתי כי.. כי… פשוט לא נרדמתי אוקי?!" אמרתי.
"בטח,טוב אז היום ב19:00 בערב תהי מוכנה" הוא אמר.
"מי אמר שאני רוצה לבוא איתך?" שאלתי.
"תאמיני לי שאת רוצה…" אמר ולקח לי את האייפון שלי מהיד הוא הקליד משהו ונשמע התראה מהאייפון שלו,יופי עכשיו יש לו את המספר שלי…
הארי נתן לי נשיקה על הלחי והלך.
"מי זה?" שמעתי קול מוכר שואל אותי,הסתובבתי וזאת הייתה אמילי.
"מי זה מי?" שאלתי עושה את עצמי לא מבינה.
"אויש נו אני ראיתי אותו זה ששמה" היא אמרה.
"מי זה ששמה ליד החומה?" שאלתי.
"כן זה מי זה?" היא שאלה.
"זה, זה ששמה מסתכל עלי עם חבר שלו?" שאלתי אותה גורמת לה להתעצבן.
"כן נו! מי זה כבר?!" היא שאלה בכעס.
"זה שמה אליו את מתכוונת?" שאלתי מנסה לעצבן אותה עוד קצת.
"כן בל,כן!" היא אמרה.
"לא יודעת…" אמרתי והסתובבתי.
"אוח טוב זה בכל מקרה יגיע לאמא שאת נפגשת עם מישהו שהוא לא הנסיך" אמילי אמרה וחיוך זדוני הופיע על פניה.
"מה קרה לאמילי שהייתה אתמול? "הנחמדה"?" שאלתי לא מבינה.
"באמת חשבת שאני כזאת נחמדה ויכולה להקשיב לך לכל הדברים שלך? אה,וגם את לא תפגשי אותו יותר" אמרה והלכה.
אני כל כך שונאת אותה! למה היא חייבת להתערב לי בחיים?! למה היא חייבת להיות אחות מגעילה? אני פשוט שונאת אותה!
אחרי עשר דקות הליכה הגעתי לבית הספר.
"בל!" שמעתי את אמנדה קוראת לי.