Impossible Love-פרק אחד עשר

Impossible Love – פאנפיק הארי סטיילס – פרק 11

-בפרק הקודם-
"טוב אז אני ילך,בהצלחה בראיון! ותזכרי כדי לך לעשות משהו עם הקול המדהים שלך!" אמנדה אמרה ויצאה מהחדר.
"את שרה בלה?" קרוליין שאלה אותי.
"אממ,כן אפשר לומר" אמרתי וגיחחתי.
"טוב אז ככה,מה את רוצה ללבוש היום לראיון? שמלה או משהו אחר?" היא שאלה אותי.
"לא באלי שמלה תבחרי לי סתם בגדים" אמרתי וקרוליין הלכה להביא לי את הבגדים.
-פרק 11-
***
"ברוכים הבאים לתוכנית שלנו! ועכשיו יש לנו אורחות מיוחדות שבאו לכאן! המלכה אליזבת' והבת שלה איזבלה!" המנחה אמר ואני ואמי ישבנו על הספה שהייתה ליד המנחה.
המנחה שאל כל מיני שאלות את אמי ולא ממש הקשבתי,
הנסיעה שבאנו לכאן הייתה שקטה יחסית לכל הנסיעות שלי ושל אמי אני מרגישה שאולי פגעתי בה קצת שאמרתי שאני לא רוצה להיות הבת שלה,אבל הכל התפרץ יצא החוצה ונאמר מתוך עצבים!
"אז איזבלה מה את אומרת?" המנחה שאל וקטע את מחשבותי,מה הוא שאל בכלל?
"אממ,מה? מה שאלת?" אמרתי והיו כמה צחקוקים מהקהל.
"שאלתי מה את אומרת על זה שכולם יודעים עכשיו שאת הבת של המלכה? ולמה לא רצית לגלות שאת הבת שלה?" המנחה שאל.
"אה,אמ אפשר לא לענות על זה?" שאלתי בחשש.
"אוקי איזבלה איך שאת רוצה… אז תספרי לנו,מה עוד את עושה חוץ מללמוד?" המנחה שאל אותי עוד שאלה.
"אני כותבת ושרה" עניתי.
"את יכולה לשיר לנו משהו?" שאל.
לא,ממש לא אני לא יכולה לשיר מול קהל זה מפחיד עם אני לא יצליח לשיר? ואם אני לא יזכור את המילים?
"אוקי" אמרתי והוא הגיש לי מיקרופון ליד.
אבל זה ממש לא מה שרציתי שיצא מהפה שלי,אני לא מסוגלת לשיר. לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לשיר את השיר שכתבתי ממש לפני שיצאנו לראיון.
כשסיימתי לשיר כולם מחאו כפיים והתלהבו.
"וואו איזבלה! זה היה מדהים!" המנחה אמר ושאל אותי ואת אמי עוד כמה שאלות.

***
הגענו הביתה ועליתי מהר לחדרי,פתחתי את הפלאפון והיו לי איזה שלוש שיחות שלא נענו מ:'הבייביי שלייי'(מי שלא הבינה זה הארי-הערת הכותבת) התקשרתי אליו והוא ענה.
"בל? למה לא ענית לי את יודעת כמה דאגתי לך!" הוא אמר ושמעו בקול שלו שהוא דאג.
"הכל בסדר למה?" שאלתי וצחקקתי.
"כי לא ענית לי וחשבתי שקרה משהו," הוא ענה.
"אה,כי היה לי ולאמא שלי ראיון והפלאפון נשאר על שקט" אמרתי.
"אה,על מה היה הראיון?" הארי שאל.
"סתם על זה שאני הבת שלה ובסוף הראיון שרתי…" אמרתי.
"את שרת? תשירי ליי" הארי אמר כמו ילד קטן ואני צחקתי.
"אממ, לא" אמרתי.
"למה?" הוא שאל.
"כי, כי לא יודעת למה" אמרתי.
"בבקשה בבקשה שיר אחד!!" הוא אמר.
"טוב טוב אז שיר שכתבתי היום" אמרתי.
"את כותבת גם?! איזה חברה מוכשרת יש לי" אמר.
"בוא אלי" אמרתי.
"אבל אסור שיראו אותנו בל" אמר.
"לא נורא נו,תכנס דרך החלון אף אחד לא יכנס לחדר שלי" אמרתי.
"טוב,ואת תשירי לי?" הוא שאל.
"כן קרציה רק עם תבוא" אמרתי.
"טוב אוהב אותך" אמר.
"גם אני אותך" אמרתי וניתקתי.
חיכיתי להארי שיבוא ובינתיים נכנסתי להתקלח.
אחרי עשר דקות שסיימתי יצאתי מהחדר עם המגבת עלי וזמזמתי את השיר שכתבתי.
"היי לאב" שמעתי קול מוכר וזה היה הארי.
"בייב הבהלת אותי!" אמרתי ונישקתי אותו.
"לא נורא עכשיו תשירי" דרש.
"ככה?!" שאלתי אותו והצבעתי עלי שהייתי עדיין עם המגבת.
"אממ,אני יעדיף בלעדיה…" אמר וחייך.
"לא נראלי עכשיו חכה פה שאני יסיים להתלבש" אמרתי ולקחתי את הבגדים.
"אבל אני עדיין מעדיף אותך בלעדיה!" אמר ואני רק צחקתי ונכנסתי להתלבש.