I'm not my self when im without you – וואנשוט ארוך \ סיפור קצר. -3-

התחלתי לבכות, הוצאתי את הנשמה שלי החוצה.
בחורה בלונדינית קמה מהמיטה, התקרבה לאוזן של הארי ולחשה לו "היה כיף בייב, ניפגש…" ויצאה מהחדר. אפילו לא הזיז לה שאני עומדת שם.
עמדתי שם כמו פסל, ואז כאילו התעוררתי למציאות ונכנסתי לחדר.
דחפתי את כל הדברים שלי ואת כל הבגדים שלי לתיק גדול ואז הארי התחיל להתעורר.
"מה, מה את עושה ג'ני?!" הוא אמר כשהוא מתיישב ומנסה להבין מה קרה בכלל. לא עניתי, רק יצאתי מהחדר מהר, רצתי במדרגות שאני רואה הכל מטושטש מרוב דמעות. הוא תפס אותי "אל תיגע בי הארי! לך לזונה שלך!" צעקתי עליו.
"מה,…רגע…מה?!" הוא גמגם.
"ביי הארי." רצתי לעבר הדלת אבל הוא חסם לי את היציאה.
"הארי זוז!" "לא בבקשה, אל תלכי" ריתי דמעה יורדת לו מהעיניים…
"הארי תן לי ללכת!" אמרתי, "לא, אני רוצה להסביר לך", דחפתי אותו מהדלת והוא סוף סוף נתן לי לצאת מהבית.
לואי בדיוק נכנס, הוא ראה אותי בוכה והוא עצר וחיבק אותי חזק. "די…תרגעי" הוא אמר לי. אני חולה על לואי, הוא תמיד יודע איך להרגיע אותי.
ישבנו שם בכניסה, וסיפרתי לו הכל. הכל.
…
עבר חודש וחצי מאז, אני והארי ניתקנו קשר. אני עדיין נפגשת עם הבנים…אבל כל פעם שהמבטים שלי ושל הארי מתלכדים, הוא שולח לי מבט כועס. סליחה?! מה אני עשיתי לו?! זאת אני שצריכה לכעוס!
אז זה ה'מקרה' שלי ושל הארי…רציתן לשמוע? הנה שמעתן.
אז הנה אני מתכוננת למסיבה, לבושה בשמלה קצרה, עומדת מול המראה כשדמעות מפוצצות לי את העיניים.
"שיט! שיט! פאק! אני מאחרת! לואי יתאכזב!" אם שאלתן את עצמכן לאן אני הולכת, אני הולכת למסיבת היומולדת של לואי.
נעלתי מהר נעליים, שמתי בושם וניסיתי לסגור את השרשרת אבל…לא!!! לא הצלחתי לסגור אותה.
"תיסגרי כבר י'חתיכת מטומטמת!" צרחתי מרוב לחץ.
ואז הרגשתי ידיים על הצוואר שלי, ידיים חמות, ידעתי מי זה, זה הארי.