"I need you"-וואןדיירקשן-פרק 8

דפקתי בעדינות על הדלת,
"מי זה" קול חמוד נשמע,
"ידיד של בלה" אמרתי בלבול, ילדה קטנה בערך בת 14-13 פתחה לי את הדלת ופשוט קפאה,
"היי" חייכתי,
"ה,הארי" היא גמגמה,
———————
"היי" אמרתי שוב,
"הארייייייייי" היא צרחה,
"אני מנחש שאת דיירקשנית" צחקתי,
"הא ברור, הדיירקשנית הכי גדולה אבר" חיוך גדול נחשף על פניה,
"בלה פה" שאלתי,
"בל יש פה מישהו בשבילך" היא צרחה בהתרגשות,
"מה הרעש" שמעלתי את קולה הרך של בלה,
וראיתי אותה, היא שפשפה את עיינה, אני מנחש שהיא קמה משיינה,
כי גם המכנסים הקצרים והוורודים שלבשה, וגם הגופייה הלבנה והצמודה, שציור חמוד מצויר עליה אני מנחש שזאת פיג'מה..
"הארי" היא צעקה, אני חושב שהיא נבהלה כי היא סוג של סגרה לי את הדלת בפרצוף..?!
"מה את סוגרת לו את הדלת" שמעתי את קולה של הילדה ממאחורי הדלת ותוך דקה הדלת שוב נפתחה,
"תיכנס הארי אני לא יודעת מה עובר על בלה" היא אמרה והסתכלה במבט מוזר על בלה שישבה במרפסת,
"איך קוראים לך" שאלתי אותה,
"אמבר קוראים לי אמבר" היא אמרה בהתרגשות וגאווה,
"אוקי תודה אמבר" אמרתי וליטפתי בעדינות את שיערה בזמן שנכנסתי לחדר המפואר,
"היא מתבודדת במרפסת" אמבר גלגלה עיניים ורצה למרפסת,
"תפתחי לו את הדלת של המרפסת" אמבר צעקה ודפקה על הזכוכית,
"מה" בלה פתחה את הדלת של המרפסת,
"אני יכול להיכנס" הרמתי גבה והצבעתי לכיוון של המרפסת,
"לא כל יום בא לפה הארי סטיילס" אמבר עשתה פאפי פייס ובלה הסכימה להכניס אותי,
"לבגור את המרפסת" שאלתי את בלה,
"כן" אמבר צרחה וסגרה לנו את הדלת,
"אחותך ממש מתלהבת" צחקתי ולקחתי כיסא והתיישבתי ממול בלה,
"קר לך" שאלתי אותה כשראיתי שהיא קצת רועדת,
"לא" היא הוזיזה את שיערה והסתכלה עלי,
"למה באת" היא שאלה,
"כי הבטחתי לקטניס שאני אפגוש לה את לואי זאין ונייל" חייכתי,
"אוקי אני אשל את זה אחרת, למה באת אלי" היא שאלה,
"כי רציתי לראות אותך" הייתי מבולבל, היא שאלה את זה בטון כל כך מגעיל ומזלזל,
"החדר של קטניס זה חדר ליד אתה מוזמן ללכת איתה" היא אמרה והתעלמה מהמשפט שאמרתי,
"אני לא מבין אותך את תמיד כל כך מגעילה" קמתי מהכיסא ושאלתי,
"לא.." היא נאנחה,
"אז מה יש לך בנאדם בא ואמר לך שהוא רצה לראות אותך ואת מתנהגת כמו-" קטעתי את עצמי,
"אני מצטערת אני פשו-"
"עזבי להתראות" קטעתי אותה ויצאתי מהמרפסת,
"תגידי אמבר בא לך לראות את וואן דיירקשן" חייכתי ושאלתי אותה,
"הו גאד ברור" היא צעקה,
" אז יאלה בואי" פתחתי את הדלת,
"בל תגידי לאמא שהלכתי" היא שמה נעליים ויצאה מהדלת,
הסתכלתי על בלה במבט מאוכזב, אני פשוט לא מבין למה היא צריכה להתנהג כל כך מגעילה,
היא הסתכלה עלי במבט עצוב, ואני מבין למה אם היא תמשיך בקצב הזה חוץ מגוף ופרצוף יפה לא יהיה לה כלום !,
"קטניס" אני ואמבר דפקנו על הדלת של קטניס,
"מי זה" קול נשמע ממאחורי הדלת,
"הארי ואמבר" אמר אמרה והדגישה את השם שלי
"הארי" קטניס פתחה בהתלהבות את הדלת ואמבר קפצה עליה בחיבוק,
"הבטחתי שהיום אני אפגוש לך את כולם" צחקתי
"חשבתי שאתה צוחק עלי"
"אני לא. ואת כבר לבושה אז יאלה בואו נצא" אמרתי,
"כן בדיוק תכננתי לצאת לחדר אוכל" היא צחקה ויצאה,
"מה עם בלה" היא שאלה בזמן שירדנו במעלית,
"היא לא רוצה לבוא, או לראות אותי בכללי" צחקתי צחוק כואב, צחוק מאוכזב..
"טוב אנחנו נוסעים לאולפן הקלטות שלנו" חייכתי דרך המראה הקטנה שבאוטו לאמבר שישבה מאחור,
"מה אתם מקליטים שיר חדש" קטניס שאלה,
"לא אבל אנחנו עורכים חזרות שם" צחקתי, והתנעתי את האוטו…