"I need you"-וואןדיירקשן-פרק 2

"מארגנת מזוודות וכדי לך גם להתחיל לארוז" מרי קרצה וחייכה חיוך ענק,
"למה" שאלתי בבלבול,
"כי אנחנו טסים, רציתי לעשות לך ולאמבר הפתעה והזמנתי כרטיסים למחר בערב"
"לאן" שאלתי
"ללונדון, את לא מבינה כמה אחותך התלהבה"
"לונדון" חזרתי אחריה בשאלה…
————–
"כן, את יודעת כמה היא רצתה תמיד לטוס לשם" החיוך של מרי היה ענק מתמיד,
"אוקי תהנו" חייכתי חיוך מאולץ והתקדמתי לעבר המקרר,
"גם את תהני, את טסה איתנו"
"מה" בעלתי רוק
"כן קדימה" מרי שפשפה את יידה בהתלהבות
"לא אני לא יכולה לטוס יש לי פה עבודה" הסתובבתי חזרה לכיוון המקרר ותפתחי אותו,
"אמבר רוצה לטוס רק אתך, קדימה יהיה כייף"
"אני אחשוב על זה. טוב מרי" ? הוצאתי שקית שוקו מהמקרר ועליתי לחדר שלי
"אוקי בלה" מרי צעקה.
גאד אני כל כך לא רוצה לטוב ללונדון מה יש לי לחפש שם, זאת אומרת הייתי בלונדון מאה פעם מטעם העבודה, אז למה אני צריכה שוב…
פתחתי את הפלאפון וצלצלתי לקטניס..
"היי בלה" קולה הקופצני של קטניס נשמע,
"היי קט"
"את נשמעת מצוברחת מה קרה"
"סתם מרי החליטה שהיא אני ואמבר טסות ללונדון מחר"
"אומיגאד את צוחקת עלי"
"אמ לא, לא כל כך"
"גאד אני כלכך באה איתך"
"אני בכלל לא רוצה ללכת" נאנחתי
"את משוגעת את חייבת לבוא" קטניס נשמעה יותר ויותר שמחה,
"למה את כל כך מתלהבת הרי שתינו היינו כבר פעמים רבות בלונדון"
"כי וואן דיירקשן עכשיו אחרי סיבוב הופעות והם נמצאים בלונדוןן גאש" היא צרחה לי בפלאפון,
"זה מה שחסר לי" גלגלתי עיניים,
"די להיות כלכך אדישה אני באה אלייך לעזור לך לארוז מזוודה"
"אלוהים אדירים, אני מחכה לך" אמרתי וניתקתי את הפלאפון.
"בלה אפשר להיכנס" הקול החמוד של אמבר נשמע ממאחורי הדלת,
"ממתי את שואלת" צחקתי ככה אמבר לא מתנהגת,
"כבר ארגנת מזוודה" היא שאלה והתיישבה ליידי,
"אמ לא"
"טוב אז תתארגני אני כבר ממש מחכה לבלות שתינו בלונדון" חיוך קטן עלה על פניה,
"כן אבל את יודעת שגם מרי תהיה"
"אמא" היא הדגישה,
"את האמת אמבר את תכעסי עלי אם אני לא אבוא" נשכתי את השפה התחתונה מלחץ ממה שהיא תגיד, אם להיות אמיתית אמבר היא הדבר הכי חשוב שיש לי, היא אחותי האמתית ואני מרגישה תמיד צורך לא ברור להגן עליה, להיות איתה..
"את לא רצינית" אמבר התחילה לצעוק, טוב עכשיו זאת בהחלט אמבר שאני מכירה,
"את כל כך באה ואני בכלל לא שואלת אותך אני אחטוף אותך מהאוזן" היא קפצה על המיטה,
"תחטפי אותי מהאוזן" חזרתי אחריה בבילבול וחיוך קטן עלה על פניה
"אולי זה לא נשמע הגיוני אבל זה הגיוני מאוד" היא צחקה ונחתה על המיטה,
"טוב את רוצה שאני אעבור איתך על מה שארזת, את תמיד שוכחת ומתבלבלת" צחקתי
"כן אולי כדאי שתעשי את זה" היא צחקה והלכה אחרי לחדר שלה.
"תשמעי אמבר אני פשוט לא יכולה לראות את החדר שלך" צחקתי
"למה" היא עשתה פרצוף מוזר והתיישבה על הריצפה ליד המזוודה שלה,
"כי תראי לכל מקום שמתסכלים עליו רואים את וואן דיירקשאן"
"את מתכוונת דייירקשן" אמבר גלגלה עיניים ופתחה את המזוודה,
"כל המזוודה שלך מלאה בתמונות שלהם"
"פשוט תודי שהם חתיכים במקום להסתכל עליהם ולהכחיש הכל" היא צחקה,
"אוקי בואי נראה מה ארזת" המשכתי והתעלמתי מהערה המטופשת שלה,
"את מתעלמת, את אוהבת אותם אומגיאד בלה דיירקשנית" היא קמה וצרחה,
"שמעתי מה" הקול של קטניס נשמע ממאחורי הדלת,
"כן כן בלה אמרה שהיא אוהבת אותם" אמבר קמה ורצה לחבק את קטניס,
שתיהן חברות די טובות למרות ההפרש גילאים .. אולי זה בגלל ששתיהן דיירקשניות או בגלל העובדה ששתיהן אוהבות לקטר ולשכנע אותי לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות.. כן, כמו לטוס ללונדון.
:אני לא מאמינה את באמת אמרת את זה" קטניס התיישבה לידי,
"ממש לא מאיפה אתן שומעות מהת-" צעקתי ואמבר קטעה אותי,
"טוב היא לא אוהבת אותם אני המצאתי את זה כדי לעצבן אותך קצת" אמבר צחקה,
"טוב אז מה ארזת" שאלתי שוב,
"הרבה חולצות הרבה מכנסיים הרבה סיכות הרבה דברים" אמבר אמרה באיטיות חושבת על כל מילה שיוצאת לה מהפה,
"נעליים ומחליק לקחת" שאלתי
"אומיגאד תודה שכחתי" היא קפצה לקחת את המחליק שלה,
"איך אפשר לשכוח נעליים" קטניס צחקה,
"טוב עכשיו את באה איתי" קטניס גררה אותי לחדר שלי,
"כן קט מה"
"אני ואת עכשיו אורזות"
"הזמנת כרטיסים" שאלתי,
"כן בטח הטיסה שלכם בכלל לא מלאה" קטניס עשתה פרצוף לא מבין והתחילה לארוז יחד איתי.
(עכשיו אני לא אפרט על זה שהן אורזות כי אמ..תאמינו לי זה לא מעניין אז בוםטראח וזהו הן סיימו)
"סיימתי לארוז. אני חושבת" צעקתי בזמן שאני מורידה את המזוודה לסלון,
"יופי חמודה תניחי לייד המזוודה שלי ושל אמבר" מרי חייכה
"ביי בלה" קטניס נופפה לי ויצאה מהדלת
"ביי קטניס" חייכתי וסגרתי את הדלת,
"מרי זה לא כל כך משנה שקטניס גם תבוא איתני נכון" שאלתי
"את האמת רציתי שנהיה רק אנ-" היא התחילה להגיד אבל קטעתי אותה
"כי היא כבר הזמינה כרטיסים" חייכתי חיוך מאולץ, אני באמת לא רוצה להיות שבוע וחצי רק עם מרי ואמבר אני חייבת לחיות את החיים שלי..