I need someone… -פרק 7

"אני לא יודע איך תגיבי.. אבל זה היה.. נ… נייל" ליאם אמר.
"מה?" שאלתי.
"אני מצטער.." הוא אמר.
"אין מצב.. הוא לא היה עושה את זה.." אמרתי. מנסה לחשוב שהו בחיים לא היה עושה את זה.
"נייל!!" צחרתי את השם שלו כדי שיבוא.
"מה קרה??" הוא שאל בדאגה.
"אתה זה ש..רצחת את אמא שלי?" שאלתי וישר ניהיה הבעת פנים כועסת על פניו.
"ליאם יא בן זונה!!" נייל צעק והם התחילו ללכת מכות.
"חבר'ה תעזרו לייי!" צעקתי לכולם והם ישר הגיעו.
זאין ולואי ניסו להפריד ביניהם בעוד שאביה ואלה משקשקות מפחד.
"דיייי!!!" צעקתי וכולם הסתכלו עליי.
"אני רוצה לדעת מי זה שרצח את אמא שלי! אני רוצה תשובה!" צעקתי.
"תקשיבי, אני נשבע לך שזה לא אני.." נייל בא אליי. כולו אדום ומלא שריטת על גופו.
"אז מי זה לעזאזל?!" צעקתי עוד הפעם.
נייל הסתכל על ליאם ואז מבטו של נייל חזר אליי.
"אני מצטער אבל.. זה היה.. אבא של ליאם.." נייל אמר וראיתי את פניו של ליאם מושפלות לרצפה.
"לא נכון.." אמרתי.
"אין מצב! אנחנו היינו זוג! למה שהוא יעשה את זה?!" צעקתי. עוד שנייה עמדתי לחתוף התקף לב.
כל כך הרבה מחשבות היו לי בראש.. אבל הדבר שהכי הרג אותי מבפנים זה.. שליאם ידע את זה.. והוא לא אמר לי…
הוא לא אמר לי מי רצח את אמא שלי..
ומסתבר שאני הייתי חברה של רוצח..
"אתם יכולים לתת לנו כמה דקות?" ליאם שאל את כולם והם נכנסו. מלבד נייל. "נייל, בבקשה תיכנס.. אני יסביר לך הכל אחר כך אני מבטיחה.." אמרתי.
"בסדר.. ליאם.. תיזהר" נייל אמר. הוא נישק אותי נשיקה קטנה על הפה ונכנס לאולפן הקלטות.
"ליאם.. אני לא מבינה… אתה ידעת את זה כל הזמן ולא אמרת לי?" שאלתי.
"זה סיפור ארוך.." הוא אמר.
"אז דבר!" צעקתי עליו.
"בגלל שהיינו זוג, ושכבנו פעם אחת, אז אבא שלי גילה את זה… והוא לא אהב את זה.. הוא דיבר עם אמא שלך והיא אמרה שמה שעשינו היה טבעי, ומפה התחיל ריב של שנה.. והתוצאה הייתה.. שאבא שלי הרג את אמא שלך.. אני כל כך מצטער.." הוא אמר והתקרב אליי.
"איך לא ידעתי כלום כל הזמן הזה?" שאלתי. "הם הסתירו את זה ממך.." הוא ענה.
"אז אתה ידעת על זה ולא אמרת לי?" שאלתי.
"הם ביקשו שאני לא יספר.." הוא מלמל. "אז אני הייתי חברה של רוצח?" שאלתי כשאלה רטורית.
"לא, פשוט.." הוא התחיל ולא ידע מה לומר.
"אני לא מאמינה עליך! אנחנו היינו שנה ביחד! סיפרתי לך כל מה שאתה רצית לדעת! ואתה לא סיפרת לי כלום על עצמך… אבל מה שהכי מפריע לי.. זה שאת הסוד הכי גדול… הרצח של אמא שלי.. שמרת לעצמך…" אמרתי.
הייתה שתיקה.
"ויש עוד משהו שאת צריכה לדעת" ליאם אמר.
"ליאם, אני לא צריכה את זה עכשיו.." אמרתי.
"נכון הצלקת שיש לי בבטן? זה לא מזכוכית" הוא אמר.
עוד לפני שהתחלנו לצא, הוא סיפר לי שנכנסה ל זכוכית לבטן ושיש לו צלקת עד היום.
"אז ממה זה?" שאלתי מעוניינת.
"אני רציתי לספר לך שאבא שלי רצח את אמא שלך.. אבל אבא שלי איים עליי שאם אני אומר לך.. הוא יהרוג אותי… אבל אמרתי לו שאני הולך לספר לך ואז הוא.. הכניס לי סכין לבטן…" הוא אמר.
העולם קפא! פשוט קפא!
"לא הלכתי לשום בית חולים.. נישארתי בבית לבד.. שמעתי מגבת רטובה על הבטן וחיכיתי עד שהדם יפסיק לזרום החוצה.."הוא אמר.
"אומיגד.. ליאם.. אני כל כך מצטערת…" אמרתי והתחלתי לבכות.
הוא כמעט מת בגללי.
"למה לא אמרת לי כלום?? הייתי יכוה לעזור לך!" אמרתי.
"כי אם הייתי אומר לך.. אבא שלי היה הורג אותך.. ולא רציתי את זה…" הוא אמר.
"רגע, אז מי ירה בי?" שאלתי.