I need someone… -פרק 5

התעוררתי במיטה לבנה, בחלוק לבן, בתוך חדר לבן. הבנתי שאני בבית חולים. הבנתי שקרה משהו אתמול.
"אני כל כך שמח שאת בסדר!" שמעתי את קולו של נייל.
"מה? מה קרה?" שאלתי.
"אתמול מישהו ירה בך בבטן… ולמזלי את בסדר" הוא אמר וחיבק אותי.
"ירו בי בבטן?" שאלתי.
"כן.." נייל מלמל.
הסתכלתי מתחת לחלוק שלי וראיתי תחבושת ענקית מסביב לבטני באזור החזה.
"וואי.." מלמלתי.
"העיקר שאת בסדר" נייל אמר והניח את ידו על ידי.
המגע שלו… ישר הזכיר לי מה קרה אתמול.. השיחה שלנו… הוא רוצה להיות המישהו שיגן עליי, שיתמוך בי… ושיאהב אותי..
"לגבי השיחה שלנו אתמול.." נייל העלה את הנושא.
"כן?" שאלתי.
"את מרשה לי?" הוא שאל. הנהנתי, אפילו בלי להסס.
"אז אני יכול לנשק אותך?" הוא שאל והרגשתי שהסמקתי.
"אתה אפילו לא צריך לשאול" אמרתי וחייכתי.
הוא רכן לעברי ואז… שפתינו הופגשו בנשיקה עמוקה… שפתיו זזו בהתאם לשלי, כאילו שזה נועד להיות…
"אני יודע שתחשבי שזה מוקדם, אבל אני אוהב אותך" הוא אמר.
"אני אוהבת אותך גם" אמרתי, אפילו בלי לחשוב.
"שלום מיס ג'ייסון" האחות נכנסה לחדר.
"איך את מרגישה?" היא שאלה.
"הרבה היותר טוב" אמרתי וקרצתי לנייל. ניראה לי שהוא הבין את הרמז.
"יופי, את תשתחררי עוד שעה בערך, הרופא יחליף לך את התחבושת , תנוחי קצת ותוכלי ללכת הבייתה" היא אמרה.
"בסדר, תודה רבה על העזרה" אמרתי.
"אין בעד מה מתוקה" היא אמרה ויצאה מהחדר.
הסתכלתי לכיוון הדלת וראיתי את ליאם.
"סיפרת לו שאני בבית חולים??" שאלתי את נייל. "כן.." הוא מלמל ויצא מהחדר. משאיר אותי לבד עם ליאם.
"היי.." הוא מלמל שהוא נכנס לחדר.
פשוט לא עניתי לו.
"אני מצטער" הוא אמר לפתע.
באמת שאני מצטער" הוא חזר על עצמו.
"אתה תצטרך יותר מסליחה כדי לתקן את המצב… אני כאן בגללך! בגלל שאנסת אותי אתמול, הלכתי להסתובב עם נייל ופתאום ירו בי בבטן!" צעקתי והרגשתי כאבים חזקים באזור הבטן.
"אחח" מלמלתי ושמתי את ידי על הבטן.
"אל תצעקי, זה יהיה יותר רגוע" הוא אמר ושם את ידו על ידי.
פתאום הוא מתחשב יותר? פתאום אכפת לו יותר? רק שאני פצועה הוא שם לב אליי?
"ליאם… כל הדברים שאתה עושה לא יעזרו לך בשיט, אתה פגעת בי פיזית ונפשית, עכשיו, לך מכאן" אמרתי בציווי.
"בסדר.." הוא מלמל וראיתי דמעה על פניו. התעלמתי מזה.
"ליאם, אתה עושה את זה יותר קשה ממה שזה צריך להיות.." אמרתי.
"אבל קשה לי… קשה לי לשחרר אותך…" הוא אמר.
"מה לעשות? אתה פגעת בי… עכשיו, תחשוב על מה שעשית ורק אז תדבר איתי" אמרתי, מתעלמת מכל הדרמה שהוא עושה.
שהוא הלך, הרופא נכנס לחדר. "בהצלחה" שמעתי את נייל אומר מבחוץ ומנופף לי לשלום. "תודה" אמרתי וחייכתי.
הוא שלח לי נשיקה באוויר והתיישב.
הרופא סגר את הדלת.
הרמתי את החלוק כדי שיחליף את התחבושת (על תדאגו, לא ראו את החלק העליון חחח)
"בבקשה אל תסתכלי" הוא אמר ועצמתי את עייני.
"למה לא להסתכל?" שאלתי שהוא מלפף את התחבושת החדשה סביב בטני.
"כי הנזק חמור ביותר… יש לך פשוט חור בבטן.." הוא אמר.
"אימאלה" אמרתי.
"אל תידאגי, הכל יהיה בסדר.. תבואי לכאן עוד שבוע, להחליף את התחבושת" הוא אמר.
"בסדר, תודה" אמרתי ויצאתי מהחדר.
"איך הלך?" נייל שאל אותי.
"הרופא אמר שיש לי פשוט חור בבטן…" מלמלתי והתחלתי לבכות.
"אל תידאגי.. הכל יהיה בסדר…" נייל אמר והרגיע אותי.
"זה קשה לחשוב על זה שאיפה שדיברנו אתמול… שם בדיוק רצחו את אמא שלי…" מלמלתי.