I need someone… -פרק 4

"זה ליאם… אתמול.. הוא… הוא… אנס אותי" אמרתי.
"מה?!?!" נייל צעק.
"כן.." אמרתי והתחלתי לבכות.
נייל לא ענה. ראו עליו שהוא היה עצבני.
"אני לא יודעת מה עשות עם עצמי…" אמרתי והתיישבתי על הרצפה.
"אולי זה סימן… שלא כדאי יותר לחיות…" אמרתי.
"שלא תחשבי על זה אפילו" נייל קטע אותי מהמחשבות שלי.
"אבל אין לי כבר טעם לחיות…" אמרתי.
"בטח שיש לך" הוא אמר.
"אתה חושב?" שאלתי.
"ברור! את יפה, חכמה, מצחיקה, נחמדה..יש לך את כל התכונות שצריך.." הוא אמר.
"באמת?" שאלתי שאני מחייכת חצי חיוך.
"כן" הוא אמר.
היו כמה דקות של שקט.
"בואי נצא להסתובב קצת" נייל אמר.
"בסדר" אמרתי.
יצאנו וטיילנו באזור הבית שלי.
"תודה על הכל" אמרתי.
"זה המקסימום שאני יכול לעשות" הוא אמר.
"אתה כל היום, וגם אתמול היית לצידי ועזרת לי.. מה שליאם לא עשה בשנה האחרונה שהיינו ביחד" אמרתי.
"מה? מה זאת אומרת?" הוא שאל מבולבל.
"אני תמיד הייתי לצידו.. אבל שאני הייתי צריכה אותו, הוא לא היה שם בשבילי… למרות שביקשתי ממנו שישאר לצידי… הוא לא עשה זאת.." אמרתי.
"למה ביקשת שישאר לצידך..? זה היה עד כדי כך חשוב?" הוא שאל.
"הייתה פעם אחת שאני, ליאם ואמא שלי הסתובבנו ודיברנו… ופתאום מישהו בא משום מקום ו… רצח את אמא שלי" אמרתי שזכרונות מציפים את מוחי.
"וואי… אני ממש ממש מצטער בשבילך.. בטח נורא קשה לך בלעדיה.." הוא אמר.
"כן…" אמרתי.
"בגלל זה אני בטראומות.. אני צריכה מישהו שיהיה לצידי… מישהו שיגן עליי.." מלמלתי.
"אני יכול להיות המישהו הזה?" נייל אמר ועצר את הליכתו.
"בטח" אמרתי וצחקקתי. חשבתי שהוא מנסה להוציא אותי מהדיכאון הזה, חשבתי שהוא מנסה להצחיק אותי.
"אני רציני" הוא אמר.
"מה?" לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
"אני רוצה להיות המישהו הזה… אני רוצה להיות זה שתמיד יגן עליך ויהיה לצידך" הוא אמר שהוא משלב את ידו בידי.
"נייל, אנחנו מכירים בקושי יום.." אמרתי.
"אז מה, אני הספקתי להכיר אותך ביום.. אני רוצה אותך ליידי, וחוץ מזה, את אמרת שאת צריכה מישהו שיגן עליך… וליאם, אני מבין שכבר לא יגן עליך.. ואבא שלך.. בטח יש לו את העיסוקים שלו… אז מי עוד יש לך חוץ ממני?" הוא הסביר את עצמו ואני חייבת להודות שהוא די צודק.
"אתה די צודק…" אמרתי.
"אז..? את מרשה לי?" הוא שאל שהוא מחזיק את מותניי.
הסתכלתי עליו וחשבתי.. האם הוא מתאים? האם הוא יהיה זה שיגן עלי? ובצורה הכי טובה?
הוא באמת עזר לי ביומיים האחרונים.. הוא עזר לי כמו שאף אחד לא עזר לי בחיים…
למרות אני מכירה אותו רק יומיים.. יש לי הרגשה שהוא באמת יהיה זה שיגן עלי.. זה שיתמוך בי.. ויאהב אותי…
לאחר כמה דקות.. כמה דקות גורליות.. שהאם הוא מתאים..הנהנתי.
הוא חייך חיוך פשוט כובש… העיניים שלו נצצו בדיוק כמו שלי.
"רגע, אבל מה יהיה עם נריב או משהו כזה.. אתה תהפוך להיות כמו ליאם.." אמרתי.
"את סומכת עלי?" הוא שאל. מתעלם מהשאלה שלי.
"כן.." מלמלתי.
"אז אני לא יהפוך להיות כמו ליאם.." הוא אמר ונתן לי תחושת ביטחון.
אחרי כמה שניות של שקט.. נייל רכן לעברי.. וידעתי שהוא רוצה לנשק אותי..
בשנייה שהוא הניח את שפתיו על שפתיי… הכל ניהיה שחור.
הרגשתי כאבים חזקים באזור הבטן..
מיששתי את בטני והרגשתי נוזל…
"אמילי!" שמעתי את נייל צועק.
וזה היה הדבר האחרון שזכרתי מאותו לילה.