מוקדש לילדה הכי יפה שחוגגת היום יום הולדת, ג'זמין ביבר 49 I have to believe in myself

פרק 49:

הוא כזה ילדותי לפעמים, ללכת לחברה הכי טובה שלי?! זה כל כך פוגע, ואני יודעת שאני תופסת אותו על הקטנות אבל דווקא הדברים הכי קטנים שהוא עושה מעצבנים אותי.

_נקודת מבט של ג'סטין_
ישבתי עם קייטלין אצלה בבית, כאשר אני מספר לה על התקופה האחרונה שלי ושל סופיה ופתאום הטלפון מצלצל.

~שיחת טלפון מהפרק הקודם~

"מה היא רצתה?" קייטלין שאלה כשניתקתי את שיחת הטלפון מסופיה "היא משגעת אותי, היא התקשרה לבדוק איפה אני וכשאמרתי לה שאני פה היא לגמרי השתגעה כי את החברה הכי טובה שלה" קיצרתי את תוכן השיחה בשביל קייטלין.

_נקודת מבט של סופיה_
ג'סטין חזר הביתה מאוחר יותר, ועלה ישר לחדר שלו בלי לומר מילה- המצב בנינו נוראי, אנחנו לא מדברים וכשאנחנו מדברים אנחנו רבים.
החלטתי לקחת את העניינים לידיים ולנסות להשלים איתו.

"ג'סטין" לחשתי כשנעמדתי בכניסה לחדרו "כן?" שאל ונכנסתי לחדרו "אהה זאת את" הוסיף ואכזבה נראתה בעיניו "אתה מחכה למישהו אחר?" שאלתי "לא" ענה מבלי להוציא את עיניו ממסך המחשב שהיה על ברכיו.
"ג'סטין אני פה כדי שנדבר" אמרתי "על מה יש לנו לדבר?" הוא שאל משחק אותה ראש קטן "על אתמול עם הבליברס, אני מצטערת" אמרתי למרות שעדיין חשבתי שאני הצודקת רציתי את החבר שלי בחזרה.
"סבבה, עוד משהו?" שאל ועיניו סוף סוף עברו להביט בי "למה אתה כל כך קר אלי?" שאלתי אני באמת לא מבינה, הרי התנצלתי.
"אני? קר?" הוא שאל מופתע בציניות "נו.. ג'סטין" נאנחתי הוא כל כך מציק לפעמים.
"יודעת מה אין לי כוח לחקירה הקטנה שלך, לכי תעשי עם עצמך משהו ותעזבי אותי בשקט" הוא אמר כאילו אני איזה אחות קטנה ומעצבנת.

יצאתי בשקט מהחדר שלו וסגרתי את הדלת אחרי.
לאט לאט ירדתי במורד הדלת ודמעות נפלו על פני.
בכיתי, התייפחתי מכאב, הבן אדם הכי חשוב לי, זה שהציל אותי-תרתי משמע, החבר שלי,
מדבר אלי ככה.

מתי הוא השתנה ככה? מתי נהיה לו אכפת מהבליברס יותר מימה שאכפת לו מהחברה שלו? מתי הוא התחיל ללכת לקייטלין ולשפוך אצלה את הלב? מתי הוא התחיל לדבר אלי ככה? בחוסר כבוד? מתי הוא השתנה כל כך?

או שאולי זאת אני שהשתנתי מבלי לשם לב? להיות קנאית וקרציה? מתי הפסקתי לכבד את זה שהוא יכול להיות עם אנשים גם בלעדי?

תוך מחשבות והתייפחות בלתי פוסקת שמעתי צעדים בחדר של ג'סטין והדלת נפתחה מראה לי את ג'סטין.
"יופי תבכי ותעשי לי מצפון" הוא זרק,ארס נטף בכל אחת ממילותיו.
הוא עזב את הקומה למעלה יורד המהירות במדרגות, יוצא מהדלת וטורק אותה אחריו.

אני בוכה אפילו יותר אחרי שהוא עוזב, מביטה בדלת מקווה שהוא יכנס ויגיד לי שהוא מצטער אבל זה לא קורה.
עיניי כבר אדומות ממזמן וחולצתי מלאה דמעות.

כשהדלת נפתחת אני מרימה את ראשי במהירות מתפללת בליבי שזה ג'סטין אבל במקומו בדלת נכנסת פטי.

כשהיא מבחינה בי יושבת בקצה המדרגות היא עולה במהירות עד שהיא מגיעה אלי.
היא מחבקת אותי חזק ואני מתייפחת על כתפה "היי סוויט הארט, מה קרה?" היא שואלת בקולה הדואג והאימהי "זה… זה.." אני מנסה לומר אבל לא מצליחה לדבר, היא ממשיכה להרגיע אותי ואחר כך שואלת שוב מה קרה ואני מספרת לה על הריבים הבלתי פוסקים שלי ושל ג'סטין משהוא חזר לחופשה שלו.
היא מקשיבה לדברי ומלטפת את גבי כשקצת קשה לי לדבר.
"זה לא אותו הג'סטין שאני חינכתי אותו להיות" היא מסכמת את דברי.