I have to believe in myself 42

פרק 43:
אחרי ההופעה ג'סטין חזר הביתה, התקלח אכלנו שנינו ביחד ולוויתי אותו למקום שבו היו האוטובוסים של ההופעה.
"טוב אני כבר צריך לצאת לדרך בייבי" הוא אמר "אני יודעת" אמרתי והתחבקנו בפעם האחרונה להערב "אנחנו נדבר כל יום מבטיח" הוא אמר והגניב לי נשיקה אחרונה ואז עלה לאוטובוס, הדלת נסגרה והאוטובוס התחיל לנסוע שלחתי נשיקה אחת אחרונה לכיוון האוטובוס שהתרחק מימני במהירות.
אחרי ג'סטין עלה לאוטובוס הרשתי לעצמי להתפרק בבכי, ואז נכנסתי למכונית ונסעתי לבית שלי ושל ג'סטין או יותר נכון הבית שלי לשנתיים הקרובות.
התקשרתי לקייטלין ואמרתי לה שתבוא אלי אבל במקום לבוא אלי היא הביאה גם את ראיין צ'אז וכריס,ואת קייט ואשלי.
"אז.. הוא נסע?" שאל ראיין " כן" עניתי ועוד כמה דמעות מצאו את עצמן על הלחיים שלי.
אחרי חצי שעה שאנחנו יושבים בבאסה כזאת צ'אז הדליק טלוויזיה ובדיוק היה חדשות "ג'סטין ביבר התחיל היום את סיבוב ההופעות החדש שלו…" אמר הקריין ושוב התחלתי להתייפח צ'אז החליף ערוץ והסרט שהיה משודר היה 'היומן' הסרט הרומנטי האהוב על ג'סטין והסרט האחרון שראינו ביחד.
צ'אז כיבה את הטלוויזיה וקייטלין הביאה לי מים בינתיים.
_נקודת המבט של ג'סטין_
"טוב אני צריך כבר לצאת לדרך" אמרתי אבל בליבי קיוויתי שהזמן ייעצר ונשאר ככה מחובקים לנצח- מה שלא קרה מין הסתם "אני יודעת היא ענתה "הגנבתי לה חיבוק אחרון והבטחתי שנדבר כל יום, עוד נשיקה אחרונה.
ואז כמו בסלאו מוושן עליתי לאוטובוס וראיתי אותה שולחת נשיקה לכיוון האוטובוס שמתרחק מימנה, רואה איך היא נשברת בבכי ואני בעצמי מבחין בדמעות שעומדות בזוית עיניי מהמחשבה שהשארתי אותה מאחור בשביל הקריירה שלי.
באותו הרגע רציתי לעצור את האוטובוס ולרוץ בחזרה אליה, להבטיח לה שבחיים אני לא אעזוב אותה- אבל זה לא קרה.
נכנסתי לחדר שיש באוטובוס ופשטתי את בגדי (הוא נשאר רק עם בוקסר) נכנסתי למיטה ונכנסתי מתחת לשמיכה מנסה להירדם אבל ממשך לחשוב על סופיה.