I have to believe in myself

פרק 26:
בבוקר התעוררתי בחדר שלי ושוב נזכרתי בלילה של אתמול,כל בוקר אותו הדבר התמונות של ג'סטין והבחורות רצות בראשי גורמות לי להיות עצובה וקנאית בו זמנית.
'אם את מקנאה-סימן שאת מאוהבת,אם נשבר לך הלב מהטעויות שלו-את מאוהבת,את שונאת ובו בזמן אוהבת' ככה אומר המשפט אז אולי אני מאוהבת? "את טיפשה זה מה שאת! לא מאוהבת ולא נעליים!" צעק לי האזור האחורי של הראש "אבל אני מקנאה בבנות שהוא שם לב אליהן" צעק הצד הקדמי של ראשי, כמו בסרטים מצוירים שהדמות הראשית בדילמה ושטן ומלאך מופיעים ומבלבלים אותה יותר.
קמתי בצער מהמיטה החמה והתחלתי להתארגן לעבודה.
לבשתי גינס בויפרנד בהיר וטי שרט לבנה וחלקה עם ואנס שחורות,התאפרתי כרגיל רק במסקרה ואודם, לקחתי את התיק שלי ויצאתי בפרארי.
כמו כל בוקר כל המבטים בחנייה הופנו אלי 'ילדה כלכך צעירה עם פרארי?בטח ההורים שלה עשירים מאוד.. אז למה היא עובדת?' זה הפרצופים שאני מקבלת .
כמו כל הפסקה בעבודה ירדתי עם הצוות לאכול ואחר כך עלינו לקומה 20, ישבנו בפופים ודיברנו על החיים.
כמו כל יום חזרתי הביתה ב17:00 וג'סטין קיבל אותי,כמו כל יום ישבנו והוא שאל איך היה בעבודה,כמו כל יום ראינו ביחד טלוויזיה, כמו כל יום עלינו 'לחדר מוזיקה' והוא ניגן ושר בשבילי וכמו כל יום הפרפרים בבטן שלי לא נחו לרגע והשתוללו אפילו יותר כשהוא ניגן ושר בשבילי.
כמו כל יום התארגנו ויצאנו למועדון וכמו כל יום האכזבה תקפה אותי שהוא חזר הביתה עם בחורה.
אבל מה שקרה היום שלא קורה כל יום זה שאני הבנתי,הבנתי שאני אוהבת אותו,סוף סוף הבנתי את ההרגשה הזאת,מה שקרה היום שלא קורה כל יום הוא הספק שמילא אותי 'האם אני מספיק יפה בשבילו?' 'האם אני מספיק חכמה בשבילו?' 'האם אני מספיק טובה בשבילו' והאכזבה ששטפה את גופי אחרי שהבנתי שהתשובה לספק שלי היא לא.