I have to believe in myself-עונה 2 פרק 25(85)
עונה 2 פרק 25 (85):
הבוקר התעוררתי בחדר שלי ושל ג'סטין שאנחנו חולקים יחד מזה חודש.
חודש שאני בהיריון, חודש של מגורים משותפים, חודש שבו השלמתי עם ג'סטין והתחלנו לדמיין את העתיד שלנו יחד.
התלבשתי בגופיית ספגטי שחורה ומעליה סוודר בצבע בורדו, טיץ' שחור ומגפיים צבאיות שחורות.
ג'סטין ואני יצאנו בדרכנו לבית החולים בלוס אנג'לס לבדיקת האולטרסאוונד הראשונה שלנו.
כשהגיע תורנו נכנסנו לחדר לבן קטן שבו הייתה מיטת בית חולים לבנה, מסך קטן ומכשיר אולטרסאוונד.
טכנאית האולטרסאוונד מרחה לי על הבטן חומר שקוף וקר והתחילה להעביר את המכשיר על הבטן שלי.
ג'סטין עמד לידי והחזיק בידי כאשר אנחנו מביטים במסך ורואים את הבטן שלי מוקרנת עליו.
"אתם רואים כאן" אמרה הטכנאית והצביעה על נקודה במסך "זה אחד מתינוקות". אויש זה כל כך חמוד… רגע, היא אמרה אחד התינוקות *אחד* התינוקות זה אומר שיש יותר מאחד?! "מה זאת אומרת אחד התינוקות? יש יותר מאחד?" שאלתי "אתם לא יודעים? יש פה שלושה שקי היריון משמע שלוש תינוקות" אמרה טכנאית האולטרסאוונד.
הבטתי בפניו של ג'סטין בדאגה- אין לי תינוק אחד אלא שלושה.
"מה זאת אומרת שלוש תינוקות? זה הגיוני בכלל?" שאל ג'סטין "זה לא קורה הרבה אבל מזל טוב לכם" אמרה והביאה לי מגבת נייר לנגב את הבטן מהחומר הדביק.
אני לא יודעת מה לומר לג'סטין, מה לומר לעצמי, אני לא יכולה יותר להדחיק את המחשבות
על הפלה, שלוש תינוקות זה יותר מידי בשבילי ובשביל ג'סטין.
אנחנו נהיה בני 20 איך אנחנו יכולים להתמודד עם שלישיה?
"הלו" אמרתי לטלפון "סופיה, סוויטה כל בסדר?" שאלה פטי מצידו השני של הקו "כן, פשוט אני וג'סטין בדרך חזרה מבית החולים והם סיפרו לנו משהו קצת מפחיד" אמרתי, לא מצאתי מילה אחרת לתאר את השלישייה, "מה מפחיד הכל בסדר עם ההיריון?" שאלה "כן, פשוט אין לנו תינוק, יש שלושה" אמרתי ומצידו השני של הטלפון פטי צעקה בהתרגשות, היא לא הבינה את הרגשות המעורבים שהתחוללו בליבי, אף אחד לא יבין אותם.
תגובות (10)
וווואייי תממשיייכיי מהההרררר אני מצטערת שלא קראתי את הפרקים ולא הגבתי לך הרבה זמן בגלל כל המצב בדרום היה קשה להיכנס לאתר ולא נכנסתי הרבה אליו
בגלל כל מה שקרה לצערי הרב נהרגו לנו הרבה חיילים ממדינת ישראל ורובם היו צעירים ואחד מהם אני מכירה אותו הוא למד במקיף שלי כל העיר שלי התקשתה לקבל את הבשורה הזאת אני מאחלת לחיילים לחזור בשלום בריאים ושלמים ואני יודעת שאת תושבת הדרום לפי מה שאמרת באחת מהתגובות שלך אז אני אשמח שתמשיכי מתי שתוכלי ותמצאי זמן פנוי ובקשר לפרק הוא כרגיל מושלם ואין לי מה להגיד על הכתיבה שלך הלוואי ואני הייתי יודעת לכתוב כך…
אמן שיפסיקו הקאסמים ושהחיילים יחזרו בשלום, ולגבי החייל מהעיר שלך שנהרג אני משתתפת בצערך אם הייתם קרובים או משהו.
תמשיכייי וכן אמן שיפסקו הטילים אני גם מהדרום אז אני מכירה תתחושה
חחח כל הדרום קורא את הסיפור שלי (תנו לחיות בסרט)
הממ היי נועה:)
אני חושבת שיכלת להאריך את הפרק הזה ולתאר בהמחשות אותו הרבה יותר. תתארי קצת יותר את הסביבה החיצונית, זה חלק שמאוד חסר לי פה.
נוסף על כך, אל תרדי בכל כך הרבה אנטרים ותחלקי לפסקאות כאלו. תרדי רק כאשר אדם מדבר. עם זאת, אם תדגישי בכוכביות את במילה "*אחד*".
מידי פעם הבחנתי בחוסר ניקוד בתוך הגרשיים, תעברי על הפרק שנית.
בהצלחה וסופש מדהים:)
כמו שכתבתי ברציתי להוסיף לא היה לי מצב רוח לכתוב ולכן לא שמתי לב להמון פרטים בפרק וכשאני קוראת אותו קריאה נוספת הוא נראה לי מזעזע.
חחחחח הוא לא מזעזע, הוא פשוט דורש שיפצורים.
לגבי התיאור של המקומות שהם נמצאים בהם למשל הבית חולים, תיארתי קצת לא יותר מידי כי אני יודעת שרובינו יודעים איך נראה בית חולים, החדר של ג'סטין ושלה תואר בפרקים הקודמים…
הוא מזעזע יש לי יותר טובים.
עלה פרק עופו לקרוא ולהגיב ולהיכנס לדיכאון!