I have to believe in mayself 47

פרק 47:
התיישבתי על האבן הגדולה על יד האגם ונזכרתי כמה כיף היה לנו בדייט הזה וכמה אהבתי אותו- כנראה שהמרחק משנה את הזוגיות כי מכשג'סטין חזר אנחנו רבים.

צלם פפראצי אחד צילם כמה תמונות שלי עם הדמעות אז מהר מחקתי אותן וקמתי מהאבן, מתקדמת לג'סטין הוא עדיין היה עם הבליברס אז חיכיתי בצד.

_נקודת מבט של ג'סטין_
כשנכנסנו לפארק פגשנו בקבוצת בליברס והם צרחו והשתגעו כמו שרק בליברס יכולים.
רציתי להישאר ולהצטלם איתם, וסופיה? אני לא יודע מה הסיפור שלה, כאילו אני איתך כל יום, כל היום במשך שבוע וחמש דקות להצטלם עם הבליברס שלי אני לא יכול?!

"ג'סטין, בוא נלך" היא התחננה "לא, נו… תראי כמה הם יפים, הם רוצים להצטלם איתי התעקשתי "ג'סטין נמאס לי!" היא צעקה מעט "ממה נמאס לך? זה רק כמה ילדים שרוצים תמונה כמה דקות ונלך" אמרתי "ג'סטין!" היא הרימה את קולה אף יותר "תפסיקי לצעוק את השם שלי אנחנו במקום ציבורי זה ימשוך עוד אנשים" אמרתי, את האמת היא הצליחה לעצבן אותי "נמאס לי מזה" היא אמרה והצביעה על כל המעריצים "נמאס לי לחלוק אותך עם יותר מידי אנשים, נמאס לי שהם יותר חשובים לך מימני, נמאס לי מכל הפפראצי המזורגגים, ונמאס לי שאנחנו לא יכולים לריב מקום ציבורי כי 'זה יהרוס את תדמית הזוג המושלם שלנו'! " צעקה הכל בנשימה אחת, בלי פילטר כל מה שעבר בראשה.

הסתובבתי והמשכתי להצטלם עם המעריצים.
איך היא מעיזה להתלונן?! אני יודע שזה מעצבן גם אותי זה מרגיז לפעמים, למשל כשאני רוצה לבלות איתה יום כיף כמו היום, אבל זה החיים שלי, ואם היא רוצה אותי היא צריכה לקבל אותי עם המעריצים, התהילה, הפפראצי והשמועות הבלתי פוסקות.
אני לא יודע איך נעמוד בהמשך מסע ההופעות אם כבר בחודשים הראשונים שלו אנחנו לא מפסיקים לריב.

וזה? זה הריב הרציני הראשון שלנו במקום בו הכירנו ויצאנו לדייט ראשון.
איך אני יודע שזה הריב הרציני הראשון? היא עצבנה אותי כל כך שאפילו לא חשבתי על לבקש סליחה או לרוץ אחריה, היא צריכה להתנצל היא יודעת שזה ממש קשה לי ושזה אפילו נקודת התורפה שלי.