I can't see you- פרק 7

*תקראו* אני יודעת שזה ממממש קצר ממש פסקה ארוכה כזו אבל היה לי חשוב שזה יהיה פרק נפרד אז אני יעלה פרק חדש ממש בקרוב כי הוא קצר:) תהנו

פרק 7:

סיפור על ג'סטין ביבר
_____________

פרק 7:
מנקודת המבט של ג'סטין:
אני צועק להם. אני צועק להם מכל נפשי, 'עזרו לי'. תשמעו אותי! למה אתם לא שומעים אותי?!
אני מנסה בכל כוחי. אני רוצה לקום, לצעוק להם שאני בסדר, אבל אני לא מצליח. אני נלחם, אני מתאבק בזה בכל כוחי ושום דבר לא מצליח, אין תוצאות. אני שומע הכל, אני מרגיש אותה ליידי, עומדת לצידי ולוחשת לי שהכל יהיה בסדר. היא מבקשת ממני להגיב, ללחוץ לה את היד, אני מנסה אבל אני לא מצליח. אני רוצה לקום ולנשק אותה, להרגיש את השפתיים המושלמות שלה על שלי, לראות את הפנים החלקות להפליא שלה, בלי פגם אחד, העיינים שלה שאפשר לטבוע בהן, ריקות מתקווה. אני צריך להיות שם בשבילה, לא פאקינג להיות בתרדמת עכשיו. היא צריכה אותי לצידה ואני הולך ועושה סמים כמו נרקומן מסריח. כנראה שזה מה שאני. כל גופי מצטמרר מגלי קור קפואים, אני צועק להם שיכבו את המזגן. 'בבקשה! שמעו אותי!' אין תשובה. אני בוכה מבפנים, אני רוצה להתעורר, למה החיים מתאכזרים אליי.

אמא שלי נכנסת לחדר, היא בוכה והיא נשמעת נורא. היא אומרת שהרופא אמר לה שמצבי לא טוב, שאני לא מגיב לשום תרופה וכנראה שלא נשאר מה לעשות. אמא בוכה, אלכס בוכה, וגם אני בוכה. אני לא רוצה למות, לא עכשיו. רק הכרתי את אלכס, רציתי להתחיל בשיקום החיים שלי ולהתחיל להתראות יותר עם משפחתי. זה לא יכול לקרות, לא, לא עכשיו. אמא ואלכס הלכו, השאירו אותי לבד בחדר קפוא ושקט. אני רוצה לקום ולצרוח, לשבור את הדממה המעיקה הזו. אני כבר מת. ממזמן אני כבר מת, כבר הרבה שנים שאני רקוב מבפנים. הייתי צריך לדעת שמתי שהו זה יקרה. דלת החדר נפתחת וגוף עדין ורך מתיישב ליד מיטתי. "ג'סטין, תילחם. אתה מסוגל לזה! תיתן לי לתת לך את הכוח. אתה היחיד שהחזיר לי את התקווה! אתה הראית לי שיש אנשים טובים בעולם הזה, שלא מסתכלים רק על הקליפה. בבקשה ג'סטין, תיתן לי לעזור לך" אלכס בוכה, אבל מה אני יכול לעשות? אני רוצה להגיד לה שאני בסדר, שהכל פשוט בסדר, שאני כאן ושאני כאן כדי להישאר. "למה עשית את זה ג'סטין? אני רציתי שנכיר, אני התחלתי לחבב אותך מאוד ואתה מרשה לעצמך לעזוב אותי דווקא עכשיו! כמה אנוכי אתה יכול להיות?" 'לא אלכס! אני לא עזבתי אותך, אני פה! אני לא יעזוב אותך בחיים, אני מבטיח לך. תשמעי אותי, בבקשה.' אבל היא לא עונה לי. היא שותקת, ואני מחכה שתמשיך לדבר, שתמשיך לנגן לי את הקול היפה שלה.

"אני רוצה לראות את הפנים שלך ג'סטין, שיתנו לי לראות אותם רק לפעם אחת. אתה שומע אותי בכלל? אולי אני מדברת לעצמי עכשיו" היא מגחכת ולא שומעת אותי צורח לעברה כבר שעה שאני פה. "מוזר, אם אתה באמת שומע אותי עכשיו, אתה מרגיש בדיוק כמוני. כמו להיות עיוור. אתה לא רואה אותי, אבל אתה שומע אותי, אתה מרגיש אותי. אתה סובל? כואב לך? תענה לי ג'סטין." אני מנסה להגיד שאני מרגיש טוב. לא כואב לי, אבל גם לא טוב לי. אני רוצה להתעורר, להראות לה שאני יכול להתמודד עם זה. אם ככה היא מרגישה כל החיים, ואני לא מצליח להתמודד עם כך יום אחד, אני לא יודע איך היא חייה. היא כנראה חזקה יותר ממה שחשבתי. "בואי חמודה, הוא צריך לנוח עכשיו" אני שומע קול ולאחר מכן דממה. אלכס עזבה, ושוב נשארתי כאן לבד. 'עד מתי זה ימשך'