I can't see you- פרק 4

סיפור על ג'סטין ביבר
_____________

פרק 4:
*כשמתחילה ונגמרת פסקה ב** זה זיכרון- הערה.

מנקודת המבט של ג'סטין:

'זה אתה. אתה עשית את זה, לך ותתמודד עם מה שעשית.'

אולי אני לא מוכן לזה? אולי לא כדאי לי להתקרב אליה? הסיפור שלה, המצב שלה, זה פשוט לא בשבילי. אני חושב לעצמי בראש בעודי חוזר מאלכס לביתי. איך אני יתמודד עם זה? עם כל העומס שלי, לטפל בעיוורת? נכון שאמרתי לה בעצמי שאני לא חושב שצריך לטפל בה או לרחם אליה, אבל היא בטוח תצטרך טיפול כלשהו. אחרי מה שהיא סיפרה לי, אני מתחיל להבין כמה זה רציני.

**"חכי, את לא חייבת לספר לי. אני רואה שקשה לך, ואני מבין. אם הייתי במקומך אני חושב שהייתי בדיוק באותו המצב." אני ממהר להגיד לה לאור הבעת פנייה המבועתת. "לא, אל תרגיש לא בנוח. אני מתכוונת, זה כן קשה לי, אבל אני חושבת שאני חייבת להוציא את זה כבר. תבין ג'סטין, אתה לא כמו כולם. אחרי מה שקרה, התחלתי להבין את המצב שלי וכך גם התחלתי להסתדר איתו, אבל כולם מסביבי נהפכו "עיוורים" בעצמם למצב שלי. זה היה פשוט סיוט! אף אחד לא הבין שאני בסדר. שלמרות כל מה שקרה, אני בסדר! הם הכניסו אותי לדיכאון. התחלתי לחשוב שאני באמת כזו מסכנה, שאני צריכה עזרה, שאני צריכה שיסתובבו סביבי כל היום כי אני נכה. הם חשבו שאני עצובה בגלל התאונה, אף אחד לא הבין שאני עצובה רק בגללם. בנוסף להכל, לאט לאט כולם התחילו לנטוש אותי. החבר שלי עזב אותי, החברות שלי עזבו אותי, לא נשאר לי אף אחד." היא מפסיקה לרגע כאשר דמעה זולגת מענייה ואני ממהר לנגב לה אותה. "אם לא אמא שלי, אני לא יודעת איך הייתי שורדת. את אבא אני בקושי רואה, ואמא שלי היא הבן אדם היחידי שמחזיק אותי. ג'סטין, הדברים שאמרת לי, זה בדיוק מה שאני מרגישה. אני לא רוצה שירחמו אליי, אני רוצה שיתייחסו אליי כמו אל מישהי רגילה. כמו אל מישהי שווה."**

'זה אתה. אתה עשית את זה, לך ותתמודד עם מה שעשית.'

הקשבתי לכל מילה שלה באותו הרגע. הבנתי כמה היא צריכה מישהו כמוני, שיבין אותה ויהיה שם בשבילה. אז למה למרות הכל אני חושב שהיא לא בשבילי? כי אני כמו כולם. אנוכי ומנסה למצוא לעצמי את הדרך הקלה לחיים. או שאני פשוט מפחד, מפחד שמתישהו היא תברח לי
מבין הידיים ואני לא אצליח לתפוס אותה.

**"אלכס.." אני מלמל. אני מניח את ידי על הלחי שלה ומתקרב אליה לאט לאט. אלכס מורידה את ראשה במבוכה וכשאני קולט את הסיטואציה אני מתרחק במהירות. אני לא רוצה לגרום לה למבוכה, בטח שלא עכשיו. פתאום אני שם לב לכמה שאלכס יפה. לא שלא ראיתי את זה עד עכשיו, אבל היא פשוט מושלמת מכל בחינה אפשרית. השפתיים שלה משורטטות בשלמות, היא כל כך יפה. מוזר, מבחוץ המראה של אלכס משדר קשיחות ונוקשות, אבל מבפנים היא כל כך עדינה. "תגידי אלכס" "כן..?" היא קוטעת אותי "איך זה שהעיניים שלך.. נראות לגמרי רגיל? כאילו שאת לא.." "עיוורת? אל תתבייש להשתמש במילה הזו. אמרתי לך כבר, אני לא מתביישת במה שאני.. הרופא שלי אמר לי שלחלק מהאנשים העיניים נשארות אותו הדבר. בגלל זה אני לא מרכיבה משקפי שמש." אני מתחיל לראות את אלכס זזה באי נוחות על המיטה וכך גם מתחילה לי ההרגשה שהיא לא רוצה להמשיך לספר לי את הסיפור שלה. "אלכס? את בסדר..? את לא חייבת להמשיך לספר לי את שאר הסיפור" אני לא רוצה להכביד עלייה. "זה בסדר ג'סטין. אני יספר לך הכל." היא אומרת ומתחילה לספר לי את הסיפור כאשר אני מקשיב לכל מילה ומילה.**

'זה אתה. אתה עשית את זה, לך ותתמודד עם מה שעשית.'

אני ממשיך ללכת לי ברחוב חושב על מה שקרה. במחשבה שנייה, אולי אלכס לא צריכה מישהו כמוני. אני יודע שאני רק יעשה לה בעיות, ויקשה לה על החיים. המחשבות מתרוצצות לי בראש בלי הפסקה ואני מתחיל לשמוע צעקות לקראתי. "היי ג'סטין! מה קורה אחי" אני שומע קול לעברי ומנסה לראות מי זה. "היי אחי מה נשמע" אני אומר לריאן, שכן שלי שהוא אחד מהחברים הכי טובים שלי. "בסדר, שמע אחי עושים היום מפגש בבית שלי, באלך לבוא? יהיה אלכוהול ובנות וזה" ריאן אומר בחיוך לעברי. המפגשים האלה הם לא מהסוג הרגיל של מפגשים עם חברים. יש שם הרבה סמים, אלכוהול וזונות בכל מקום. אני הבטחתי לעצמי שאני לא חוזר לזה וזה חוזר אליי לא משנה מה אני יעשה. עכשיו אני בטוח שאני לא מספיק טוב בשביל אלכס. לא משנה מה יקרה, אני תמיד יחזור לעולם הרע הזה. "אהמ…" אני מתלבט, לא יודע מה לענות. "מעולה אחי, אז ניפגש אצלי ב- 9. יאללה ביי ג'סטין" ריאן לא נותן לי הזדמנות להגיב והולך מהמקום. יופי ג'סטין, חזרת לזה.

**"אז כמו שאמרתי.. זה קרה בשנה שעברה. אני לא זוכרת כל כך הרבה פרטים, אני זוכרת שהיינו אחרי מסיבה, ברחוב הראשי ממול, אני ועוד כמה שיכורים אחרים. חזרנו ממנה הביתה, והיינו באוטו אדום.." אלכס אומרת לי ומנסה להיזכר בפרטים. "לא, כחולה. כן, היא הייתה כחולה. אני הייתי מקדימה, וליידי נער שהציע לי לחזור איתו. אני אפילו לא יודעת למה הסכמתי, כנראה הייתי שיכורה שצריכה הסעה חזרה הביתה חח.." אלכס מגחכת וממשיכה לדבר "התחלנו לנסוע במכונית, וברדיו הושמע שיר חזק ורועש. הם עישנו באוטו, את זה אני זוכרת בבירור. האוטו החל להתמלאות בעשן כבד, לא ראינו כלום, ואז היה בום. התנגשנו במכונית שכנראה גם לא שמה לב לאן היא נוסעת, חוסר מזל. המכונית נסעה משם במהירות ואנחנו נשארנו. כל אחד חסר תזוזה ופצוע, ואחד שלא נשם, מת. אחריי זה קמתי בבית החולים, ממה שהסבירו לי, הנהג נפטר ונער אחד שישב מאחורה שבר את הרגל ופתח את הסנטר. ואני, טוב.. אני… אני התעוורתי. אז זהו, זה הסיפור שלי, ה- 8 בספטמבר, הסיפור שבחיים לא יעזוב אותי." ה- 8 בספטמבר? למה זה מוכר לי. לרגע הייתי מחוסר מילים. לרגע היה לי דחף ללכת לנער ההוא, ולהרביץ לו עד שהוא יפסיק לנשום, לחרוט לו על הידיים את מה שהוא עשה לה, להכאיב לו. אבל לא, הוא מת. הוא קיבל את העונש שלו. לקחת ילדה תמימה, לתקוע אותה באוטו של מסוממים ולעשות תאונה. "אני מצטער אלכס.." "זה בסדר. אמרתי לך כבר, אני בסדר עכשיו." 'אני בסדר עכשיו' הייתי צריך לשמוע את זה.**

אחרי עוד כמה שעות של דיבורים הלכתי ממנה והנה אני כאן. בדרכי הביתה, חושב לי.
אני מגיע הביתה, פותח את הדלת במפתח, לוקח בקבוק בירה ועולה אל החדר שלי. ה-8 בספטמבר, עכשיו אני נזכר. אני אומר לעצמי כאשר אני רואה את התמונה אשר מונחת על המדף שלי, התמונה ממסיבת הרווקים של איאן, חבר טוב שלי בן 24 שהתגרש לפי שבועיים. אף אחד לא בדיוק זכר מה היה שם, אבל היה הרבה שתייה, בחורות וסמים, הרבה סמים. מוזר, גם המסיבה של איאן הייתה ברחוב הראשי פה ממול, ובאותו היום, אני נזכר כשאר אני רואה בתמונה את הרחוב. עכשיו כשאני נזכר, איאן קם בבוקר עם חתכי זכוכית ביד והמכונית שלו הייתה חצי מרוסקת. אבל לא, זה לא יכול להיות. אני מיד מוציא את המחשבה הזו מראשי.

ואולי.. כן?

אולי אנחנו לא היינו זרים לחלוטין כשנפגשנו באותו היום בקופת החולים?

אולי אני יותר מפלצת ממה שחשבתי?