hope,love,dream- פרק 2 :]

נתקעתי במלצרית שבידה כוס קפה לוהטת, כל תכולת הכוס נשפכה- באופן האירוני ביותר- על נייל.
"נייל.. אני כל כך מצטערת…"
"ז-זה בסדר… זה חם… אבל בסדר…." הוא לקח מידה של המלצרית את המגבת.
"אני כל כך מגושמת… הינה תן לי לעזור לך." לקחתי מידו את המגבת וניגבתי בעדינות את חולצתו.
"אתה מעוניין שאביא לך חולצה נקייה?" המלצרית פנתה לנייל בחיוך.
"כן… זה יהיה מעולה." הוא חייך ופשט את החולצה האדומה שלבש, הרגשתי את לחיי מתלהטות. המלצרית חזרה אם חולצה לבנה בידה.
"תודה רבה…" הוא חייך אליה ולקח את החולצה. הוא לבש את החולצה והסתכל עלי "איפה את רוצה לשבת?"
"אממ.. אולי שם?" הצבעתי לעבר שולחן זוגי.
"אוקיי…" הוא אמר והתחיל ללכת לכיוון השולחן, הלכתי אחריו כשהגעתי הוא כבר ישב התיישבתי מולו.
"אז?" שאלתי
"אז…. איך את מרגישה לגבי האפשרות להקליט איתנו?"
"אני סופר מתרגשת! אני מרגישה בעננים…" חייכתי חיוך מובך.
"גם אני מתרגש… את שרה ממש יפה.. ואני ממש אוהב את הסגנון שלך…" הוא הסתכל עלי במבט לא מובן.
"מה תרצו להזמין?" המלצרית עמדה לידנו עם פנקס בידה. "אמ… אני ייקח שוקו חם עם מרשמלו" הסתכלתי עליה מגישה לה את התפריט בלי להביט בו. נייל הביט בתפריט לכמה שניות ואמר "אני ייקח שוקו עם מרשמלו, קרואסון ו…אמ… תביאי לי גם… עוגיות בשביל הגברת"
"אין בעיה…" היא אמרה וכתבה את הכול בפנקס שלה הולכת לכיוון המטבח.
"נייל אני יכולה לשאול אותך משהו?" הבטתי בו.
"ברור…"
"אתה באמת אוהב את איך שאני שרה או שאתה פשוט רוצה לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי… כי… אני לא מאמינה שאני שרה יפה… או שיש לי כישרון מוזיקלי, אני מאמינה שיש לי מזל ממש טוב"
"למה את חושבת ככה?" עוד פעם המבט הלא מובן שלו חדר בי.
"כי… אני חושבת…. ש… באמת שאין לי מושג!" אמרתי והמלצרית הגיחה ליד שולחננו. "הינה השוקו… וכל המאפים שלכם…" היא הניחה הכול על השולחן, חייכה והלכה.
"תודה…" מלמלתי וקירבתי את הכוס אלי.
"ברוק… בואי אני אגיד לך ככה- את כל כך כישרונית שקניתי את האלבום שלך… עשיתי מיקס של כל הקבארים שלך מהיוטיוב והורדתי את הכול לטלפון…" הוא לגם מהשוקו שלו.
"באמת?" הייתי בשוק.
"כן…" הוא נגס מקרואסון השוקולד החם שלו.
"וואו… באמת?" שאלתי עוד פעם בחוסר אמון.
"אמרתי לך שכן… ותתחילי לאכול אחרת הכול יתקרר… ואני מזהיר אותך… אם את לא תאכלי אני אוכל את זה!" הוא לגם עוד הפעם מהשוקו. צחקקתי ולגמתי מהשוקו שלי.
אני ונייל סיימנו לאכול והמלצרית הביאה לנו את החשבון והוצאתי הארנק שלי מהתיק.
"לא את לא!" נייל אמר והוציא כמה שטרות.
"נייל… אני אכלתי, אני אשלם…."
"אני הזמנתי אותך אז אני אשלם!" הוא הביא את השטרות למלצרית… "את העודף את יכולה לשמור…" הוא חייך אליה וקם ממקומו, קמתי גם אני והלכתי אחרי נייל לכיוון היציאה.
"תודה נייל…" חייכתי אליו והשפלתי את מבטי.
"אין בעד מה…"
המשכנו ללכת לכיוון הבניין שבו השארנו את פול וג'יימס. הגענו לבניין ועלינו לקומה ה-16 הגענו בדיוק ברגע שג'יימס ופול סיימו את השיחה.
"מזל טוב!" ג'יימס חיבק אותי.
"אני אקליט איתם?" שאלתי משתחררת מהאחיזה שלו.
"בהחלט!"
"יש!" צעקתי ורצתי לכיוון נייל חונקת אותו בחיבוק.