hope,love,dream- פרק 1 :]

"לעזאזל ברוק! כמה זמן לוקח להתלבש?!" ג'יימס המנהל האומנותי שלי דפק על דלת חדרי בכוח.
"רק רגע ג'יימס!" אמרתי לו והשחלתי את גופי אל החולצה הלבנה שעליה מצויר סמיילי מחייך וצהוב בעל שלוש עיניים.
"עבר רגע!" הוא צעק, הנדתי את ראשי בתסכול ופתחתי את דלת החדר.
"סוף סוף סיימת!" הוא קרא באושר.
"אני צריכה לנעול נעליים…" אמרתי וחיפשתי במגירה נעליים שתואמות לתלבושת שלי. הוצאתי מגף צהוב וקצר ונעלתי אותו באיטיות.
"ברוק! למה את מנסה למרוח את הזמן?" ג'יימס שאל והתיישב על המיטה.
"אני פשוט לחוצה ג'יימס, ואיך לא? זו הזדמנות הגדולה ביותר בקריירה הקצרה שלי!" אמרתי והסתכלתי במראה, מושכת את חולצתי למטה, מעבירה את ידי עליה ומיישרת אותה כדי לוודא שהיא לא מקומטת. מסדרת את הטייץ השחור עד שאני מרוצה מהאופן שהוא יושב עלי וסידרתי את שיערי החום והגלי בלחץ, אני לא מאמינה שהזדמנות כה גדולה נפלה בחלקי.
"טוב… ברוק את מוכנה?" ג'ימס שאל, והסתכל עלי.
"איך אני נראית?" הבטתי בו בשאלה.
"את נראית כמו ילדה בת 17 שעומדת להגשים את החלום שלה" הוא חייך אלי חיוך חמים.
"בטוח? אולי כדאי לי להחליף חולצה? אולי המכנס צמוד מידי? מה עם השיער לאסוף אותו?" שאלתי בלחץ.
"ברוק, את נראית מדהים, אני לא מבין למה את כל כך לחוצה…" הוא הניד את ראשו מצד לצד.
"אתה בטוח? אולי כדאי לי להחליף נעליים?"
"לא! לא עוד החלפות בגדים ברוק! בואי נצא!" הוא אמר ספק בכעס ספק בלחץ.
"טוב! על החיים ועל המוות!"
"אז יוצאים!" הוא קרא וקם מהמיטה לעבר הדלת, הלכתי אחריו.
יצאנו מהבית לעבר המכונית האדומה של ג'יימס, והתחלנו לנסוע לעבר המקום בו התקיימה הפגישה. הגענו לכניסה של בניין גדול ואפור.
"מוכנה?" ג'יימס הביט בי בשאלה. הנהנתי. נכנסנו ללובי של הבניין הלובי היה מלא בעציצים מפלסטיק וכורסאות שנועדו לאורחים שממתינים לפגישה שלהם. אני וג'יימס התקדמנו לעבר המעלית, לחצתי על הכפתור המזמן אותה והיא נפתחה.
"איזה קומה?" שאלתי את ג'יימס.
"16…" הוא אמר ולחצתי על המספר המבוקש. המעלית נפתחה ונחשפתי לקומה שהיו בה המון דלתות ושטיח קיר בצבע אפור. הסתכלתי מסביבי, כמו בלובי גם פה היו המון עציצים שגרמו למקום להרגיש פחות קריר.
"טוב, הם אמורים להגיע בעוד כחמש דקות, בואי נשב בינתיים" הוא הצביע לעבר כורסאות בצבע בורדו שלא שמתי לב אליהן קודם, התיישבתי וג'יימס התיישב לידי. נענעתי את רגלי בעצבנות.
"תקשיבי ברוק… את לא תהיי נוכחת בפגישה, בגלל שבחוק את נחשבת קטינה ואסור לך לסגור חוזה, אז אני ייכנס ויסגור חוזה עם המנהל האומנותי שלהם, אם הכול ילך חלק… את תשתתפי באלבום הבא שלהם!" ג'יימס הסביר לי.
"אוקיי… אבל בבקשה תנסה לסגור תנאים שימצאו חן בעיני…" אמרתי בשקט לא רוצה להישמע כמו דיווה.
"אין בעיה…." הוא חייך אלי.
המעלית נפתחה ברעש ובחור שמנמן יצא מהמעלית שלידו עומד בחור בלונדיני בעל עיניים גדולות וכחולות. אני לא מאמינה! נייל הורן! בכבודו ובעצמו!
"פול, מה נשמע בחור? המון זמן לא נפגשנו אה?" ג'יימס לחץ לבחור השמנמן את ידו וחייך.
"כן… המון זמן…" הוא חייך אליו, "נייל, תחכה פה ביחד עם ברוק, שלא תשתעמם.." הוא פנה לנייל ונייל חייך בתגובה. ג'יימס ופול נכנסו לתוך אחד החדרים, סוגרים אחריהם את הדלת.
"אז.. ברוק נכון?" הוא שאל והנהנתי להסכמה. "שמעתי שיצא לך אלבום חדש…"
"כן… אני מקווה להגיע לרמה שלכם…" אמרתי מובכת מעט.
"אני שמעתי כמה מהשירים שלך, ואני חותם לך… שתצליחי יותר מאיתנו!" הסמקתי בתגובה למחמאה המדהימה.
"אתה באמת חושב?" שאלתי.
"כן… אני באמת חושב" הוא חייך אלי ודממה מביכה שררה בינינו.
"אז… מתחשק לך לרדת למטה? יש במרחק של כמה דקות הליכה מכאן בית קפה נחמד…" נייל שבר את הדממה.
"למה לא?" אמרתי וקמתי ממקומי מותחת את החולצה עד שהגיעה למותניי. נכנסו למעלית שנייל הזמין.
יצאנו מהבניין ואחרי הליכה הגענו לבית קפה קטן.
"אז? את מתרגשת משיתוף הפעולה איתנו?" נייל נכנס לבית הקפה.
"האמת? שמאוד… אני די מעריצה שלכם… אבל לא מהאובססיביות! אני פשוט חושבת שהמוזיקה שלכם נוגעת ללב…" אמרתי בחיוך מובך והרגשתי את לחיי מתלהטות.
"גם אני חושב ככה…" הרמתי לעברו גבה, הוא לא נראה שוויצר כל כך… "לגבי המוזיקה שלך!" הוא הסביר את עצמו.
"או… תודה…" אמרתי והסתכלתי עליו, שקועה בעיניים הכחולות והמדהימות שלו, ובלי לשים לב, נתקעתי במלצרית שבידה כוס קפה לוהטת, כל תכולת הכוס נשפכה- באופן האירוני ביותר- על נייל.