Heart Attack-פרק 9 ארוך ביותר!!! :)

קודם תרדו ל 'רציתי להוסיף'

הלכתי אל המטבח וראיתי את נייל עומד לי בדרך משלב את הידיים שלו ואומר לי:
"מה זה היה שם?"
"כלום שום דבר…"רשמתי
"אני יודע שהמצב בינייך לבין ליאם מסובך אבל אני מרגיש שאת משחקת בי…" הוא אמר וזה צבט לי בלב הכי חזק שאפשר!
"אני לא! אתה בן-אדם נפלא! אין לי רגשות לליאם בכלל!"
רשמתי ושוב שיקרתי ושוב הוא ידע שאני משקרת.
"את אוהבת אותי?"
חשבתי שחיים שלי מסובכים מקודם אבל עכשיו אני מבינה שזאת רק ההתחלה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 9:
נו באמת! דווקא השאלה הזאת בזמן הזה!
למה נייל למה?!
הסכלתי בו במבט משותק. אין לי מה לומר לו.
אני אוהבת אותו אבל אני גם אוהבת את ליאם.
ואני לא יכולה להגיד לו את זה!
או כן?….
אוף!
"קרטר? הכול בסדר?" הוא שאל והעיר אותי מהמחשבות איך אני אומרת לו את זה…
ניערתי לעצמי את הראש.
"כן,כן! הכול טוב…"רשמתי ושיקרתי… ברור..
"את משקרת….. שיקרת לי גם שאין לך רגשות לליאם.
קרטר מה הולך פה?!" הוא אמר קצת בצעקה.
התחלתי להחוויר פתאום כי זה היה מפחיד כי הוא אף פעם לא צועק כמעט…
הוא שם לב למה שהוא עשה וחיבק אותי.
"אני מצטער… אני פשוט רוצה לדעת למי הלב שלך שייך…
ואני מבין ש… לא הייתי צריך לשאול את זה…
אני מבין שאת אוהבת את ליאם ואני מצטער שאני שאלתי שאלה כזאת מטומטמת…
זה די ברור….
את לא אוהבת אותי… את אוהבת את ליאם.."
מיד שהוא אמר את המשפט האחרון אני התנתקתי ממנו ורשמתי:
"ממש לא! הבוגד הזה יכול להרקב ומצידי למות! אני לא אוהבת אותו!"
"את משקרת…." הוא אמר וחייך והתקרב אלי ונעץ בי מבטים בעיניים המושלמות שלו..
הנדתי את ראשי מצד לצד לסימן לא כי רציתי לרשום לו אבל הוא חסם את ידיי והרים את ראשי לעינייו.
"את כן אוהבת אותו.. את מכחישה כי שאלתי אותך אם את אוהבת אותי וגם בגלל מה שקרה עם דניאל כן או לא?"
התחלתי לבכות אל חולצתו.
"די ,די לא קרה כלום….."הוא אמר עדיין מחבק אותי וונשק אל ראשי.
התרוממתי מחולצתו והסתכלתי בעיניו.
השפתיים שלי ושלו היו קרובות וכמעט התנשקנו אבל הקירקור של הבטן של נייל עצר אותנו.
"לא עכשיו בטן! אבא מנתשק עכשיו עם משהי יפה!" נייל אמר לבטן שלו.
התחלתי לחייך ולצחוק בקול חירש.
"את לא יכולה לצחוק גם?! איזה באסה!" הוא אמר
לא אמרתי כלום כי לא יכולתי… ננעלתי על העיניים שלו.
בסוף יצאתי מזה והכנתי לו משהו לאכול.
כשסיימתי הלכתי לשירותים וחזרתי וכבר נייל סיים לאכול ושטף את הצלחת ונשען על השולחן מחכה לי.
"חיכיתי לך! סוף סוף הגעת!" הוא אמר.
הוא התקרב אלי.
הוא בא כאילו לנשק אותי אבל במקום זה הוא פשוט התקרב לשפתיים שלי.
"אם את מרגישה לא בנוח עם ליאם את תמיד יכולה לבוא אלי,במימוחד עם מה שקרה עם אנסטסיה אני אשמח לחברה כמוך…" את החלק האחרון הוא לחש ונישק אותי ברווח קל המשפתיים.
לא נישק אותי כמו נשיקה רגילה אלה כאילו השפתיים שלו נגעו בשלי ממש בקצת.
"אני אוהב אותך…" הוא אמר התקרב שוב אבל עצר את עצמו והלך.

נקודת המט של נייל:
מה קרה לי?!
אני מתאהב מחדש?!
אחרי מה שקרה עם אנסטסיה אני מאבד את עצמי עם קרטר כשאני יודע שהלב שלה עם ליאם.
אני סתם מבלבל אותה!
אני פשוט הייתי הרוס אחרי מה שקרה עם אנסטסיה והיא הייתה לצידי כול הזמן!
ואני עדיין הרוס מזה!
מצאתי את עצמי לשנייה מעודד אותה ואז שואל אותה אם היא אוהבת אותי!
היא בכתה בגללי! אני בן אדם נוראי!
ובכלל אחרי זה אני מנסה לנשק אותה!
ואפילו בכלל נישקתי אותה בקטנה כי לא יכולה להרשות לעצמי יותר כי ראיתי את ליאם מהצד כמעט בוכה ולא יכותי לעשות את זה..
אני די כועס עליו כי הוא סוג של בגד בה כי הוא לא סיפר על על דניאל אבל אני רואה בו חבר יותר מאשר אויב.
רצתי לחדר אבל נשכתי לצד על ידי ליאם.
הוא הצמיד אותי לקיר ואיים עליי.
"מה אתה עשית?! אתה יודע שאני אוהבת אותה!
ואתה עוד מנשק אותה! למה עשית את זה?!"הוא צעק עלי בשקט כי קרטר הייתה בחדר שלה וגם כולם ישנים. החדר שלי הוא ליד החדר של קרטר ואנחנו היינו הקיר המקביל לדלת של קרטר.
"רוצה לשמוע מה קרה ?!"שאלתי אותו בשקט אבל עדיין כועס.
"כן! אבל במקום אחר…"
"לא בחדר שלי כי הוא סמוך לחדר של קרטר." אמרתי
"ולא בשלי כי הוא באמצע.." ליאם אמר
"אז אולי נצא לטיול ואף אחד לא ישים לב?" הצעתי
"רעיון טוב…"הוא אמר
לקחנו ז'קטים איתנו כי היה מאוד קר בחוץ.

התחלנו ללכת והתחלתי לדבר:
"תקשיב אני יודע שזה נראה לא טוב אבל יש לכול הבאלגן הסבר!"
"נו…. חשבתי שאתה אוהב את אנסטסיה!" הוא שאל
"אבל…." היה לי קשה לומר את זה.
"אבל… מה?!" הוא זירז אותי
"היא בגדה בי…" אמרתי והזלתי דמעה אחת בוגדנית
"מה?! איך זה קרה?!"
"זה קרה לפני כמה ימים…

פלאשבק*
לפני 3 ימים:
אני כול כך מתרגש! עמדתי מול הדלת של החדר של אנסטסיה.
אני כול כך מאוהב בה!
ועל פי מה שקרטר אמרה לי,היא שונאת הפתעות.
היא אוהבת שמדברים איתה בכינות. ישר ולעניין.
רציתי לקחת אותה לפארק הקרוב לבית ולהגיד לה איך אני מרגיש.
פתחתי את הדלת והוא היה ריק.
מוזר…
הלכתי לשכנה שלה מיקה.
דפקתי בדלת.
"כנס" מיקה אמרה.
מצאתי אותה על המיטה קוראת ספר.
"כן נייל?" היא שאלה.
"איפה אנסטסיה?"שאלתי.
"היא בחוץ במרפסת עם חבר שלה."היא אמרה.
מבפנים התחלתי לבכות אבל מבחוץ היה לי מבט קשוח.
"מה?!" אמרתי בצעקה ומיקה כול כך נבהלה שהיא כמעט נפלה מהמיטה.
"מה? תרגע! היא לא סיפרה לך?!" היא שאלה בבהלה והתקרבה אלי.
"לא" אמרתי והקול שלי קצת נשבר.
"אהבת אותה נכון?" מיקה אמרה
"כן.."אמרתי ורצתי מהחדר שלה לחדר של קרטר סיפרתי לה הכול והיא אמרה(יותר נכון רשמה לי) שזה בסדר ואני לא ידעתי את זה והכול יהיה בסדר.
היא לקחה אותי ליום כיף להשכיח אותי מזה.
הלכנו לננדוס ואחר כך לפארק.
בפארק אנחנו רצנו כול כך מהר למקום מסתורים כי היה גשם.
בסוף אנחנו נרטבנו והחלטנו להשאר בגשם ושיחקנו תופסת.
לצערי,אני הייתי התופס ולא ידעתי שרצה כול כך מהר.
אני התעייפתי ועצרתי באמצע.
גם היא עצרה כי היא שמה לב שאני לא רודף אחריה יותר.
היא באה אלי טפחה לי על הגב.
'התעייפת כול כך מהר?' היא רשמה בפתקים באייפון.(למי שלא הבינה המחברת נרטבה)
"כן! איך את לא?!" שאלתי אותה צוחק.
"אני הייתי אצנית ריצה בתיכון. ואני הייתי השלישית הכי מהירה. נועה הייתה השנייה." היא רשמה.
"באמת?!" שאלתי
"כן!" היא רשמה
"טוב זה מסביר את הריצה שלך…" אמרתי עדיין מתנשף.
"ובכול מקרה,ניצחתי כי לא תפסת אותי!!!" היא רשמה
"לא נכון עכשיו דווקא כן!" אמרתי ותפסתי אותה ושנינו נפלנו לדשא הרטוב ורק אז שמתי לב עד כמה היא יפה.
השיער,העיניים,המגע הכול.
כמעט התנשקנו אבל היה ברק אז פשוט קמנו ורצנו הבייתה.

סוף פלאשבק*

סיפרתי הכול לליאם והוא פשוט נדהם.
"אני ממש מצטער אחי… ואם אתה רוצה שקרטר תהיה שלך,אין לי בעיה עם זה. אני כבר אשלים עם דניאל" הוא התנצל.
"זה בסדר….ותודה. עכשיו בוא עכשיו אמצע הלילה ואני עייף!" אמרתי
שניינו חזרנו הביתה ומשם ישר למיטה.
ליאם נכנס לחדר שלו ואבל אני נתקלתי בקרטר.
"מה אתה עושה ער? חשבתי שאתה ישן!" היא רשמה
אסור לה לדעת שאני דיברתי עם ליאם כי היא תרצה לדעת מה קרה ואני וליאם הסכמנו שאנחנו נשמור על זה בסוד.
אוף מה אני מה אני עונה לה עכשיו?!

"אני ….רק חזרתי מטיול לילי כי לא נרדמתי.
"אוקי. תקשיב זה קצת מביך אבל יש עכשיו סופת ברקים בחוץ ואני מפחדת!
אולי אתה תישן איתי במיטה רק הלילה?" היא רשמה.
"אוקי… האמת שאני די אשמח לזה…." אמרתי
"תודה.." היא רשמה ונשקה לי ללחי.
אני האדמתי.
אני כול כך הסמקתי שאני כבר נהייתי עגבנייה!
אז שניינו נכנסנו לחדר שלה וישנתי איתה בלילה והמקרה עם אנסטסיה לא הטריד אותי יותר…