Heart Attack-פרק 35 בבקשה תגיבו

ראיתי אותו שם.
עומד ומחפש מישהו,מישהי ליתר דיוק.
אותי!
אני כול כך גמורה! מה לעשות?!
״תהל תדברי איתי ותעמדי מולי!״ אמרתי לה מעמידה אותה בצורה שתסתיר אותי אבל היא התנגדה ומשכה קצת תשומת לב מקהל הסטודנטים שהיו שם.
והוא שם לב אלי וניגש אלי.
״שיט שיט שיט!!!!״ לחשתי לתהל.
״מה?!״ היא לחשה חזרה
״עזבי פשוט בואי..״ לקחתי לי ידה והובלתי אותה עד למכונית והיא נכנסה וכשאני רציתי אז יד חמה אחזה בידי ולצערי זה היה הוא…
דניאל…
השתנה הרבה מאז החטיבה אבל עדיין אפשר לזהות אותו מאז…
הוא היה כול כך חנוני כזה פעם עם משקפיים ועם גב שפוף שתמיד איכשהוא יוצא שהוא יושב לידי בכיתה!
אף פעם לא הכרתי אותו לעומק אבל כולם תמיד שנאו אותו וצחקו עליו כי הוא לפעמים עיצבן…
אבל תמיד הרגשתי שהוא מרגיש משיכה אלי.. זה תמיד היה ככה!
עד התיכון שהוא הלך לתיכון אחר… בצד השני של העיר.
ועכשיו כאשר ראיתי אותו, הוא היה בלי משקפיים וגבו היה ישר כך שהייתי צריכה להרים את ראשי כדי להסתכל עליו בפנים.
והוא נראה שונה…
״ג׳ייד? זוכרת אותי?״ הוא שאל
״אממ אולי?״
״דניאל? מהחטיבה ?״
״אה נכון!״ העמדתי פנים כאילו אני לא מכירה אותו והייתי כול כך נבוכה לעמוד מולו.. שמבטי אליו לא היה לעיניים שלו אלה לרווח בין עיניים כי לא יכולתי לעמוד בבושה…
״לא ראיתי אותך כול כך הרבה זמן!
כול כך השתנת..״ והדגש על השתנת. כן ממש… הוא השתנה יותר!
״כן אממ רגע אחד…״
אמרתי לו כי אני לא רוצה להשאיר את תהל במכונית שם..
״תהל חכי פה אוקי אני תכף אחזור..״
אמרתי לה
״אוקי.״ היא אמרה עצבנית כשהיא בטלפון כנראה על זאיין העניינים ביניהם מתחממים….
הלכתי עם דניאל בלוך וחזור ברחבי המתחם והוא אמר את זה בבום:
״אולי נשב מתישהוא? נדבר? סרט?״
ידעתי. הוא רוצה שנצא אולי לא לדייט.. עדיין… אבל אני יודעת לאן זה הולך…
אחרי 7 שנים הוא אומר את זה?!
״תקשיב דניאל…״ ולפני שגמרתי את המשפט היינו בשער הכניסה של בית ספר וראיתי את הטלפון שלי מצלצל.
זה נייל.
מזל!
״אני חייבת לרוץ דניאל נדבר…״ אמר לי והלכתי משם בהליכה מהירה כמעט ריצה והוא צעק משם:
״אבל לא קיבלתי את המספר שלך!״
העמדתי פנים שלא שמעתי ובאותו זמן עניתי לנייל כאילו כלום לא קרה…
״היי ג׳י אני מפריע?״ הוא נשמע די רגיל לעומת הקול החלש שהיה לו כשהתעורר.
״לא זה בסדר..״ אמרתי תוך כדי שהלכתי לרכב
״את בסדר את נשמעת לחוצה?״
שיט הוא יודע
״מבחנים אתה יודע…״
״לא אני לא זוכר…״ הוא גיכך
ציחקקתי ולשנייה שחכתי מדניאל והתרכזתי בקולו המתוק והרך לעומת הקול הקשה שהוא היה בבית חולים.
״אז למה התקשרת? קרה משהו?״
שאלתי מודאגת
״לא ׳אמא׳ אני בסדר.. רק התקשרתי כדי לשמוע את הקול החמוד שלך…״
הוא אמר והרגשתי את החיוך בדיבור שלו.
״שתוק נייל אני מסמיקה…״
״אני רוצה לראות!״ אמר כמו ילד
״לא !״
״למה?״ אמר כאילו הוא עומד לבכות
״כי ככה!״ קבעתי
״נו אז איפה את?״ 
״בדרך לדירה עם תהל.״ נכנסתי לרכב שמתי על דיבורית והמשכתי לדבר תוך כדי שנסעתי לדירה שלי ושל תהל.
״יש לי הפתעה בשבילך.״
״מה באמת ?״
״כן!״
״נו מה זה?״
״הפתעה אסור לגלות!״
״נו נייל! מתי אני יכולה לגלות אותה?״
״אסור לגלות!״
״טוב נו אני נכנסת הביתה ביי…״
״ביי.״
אני ותהל נכנסנו לדירה אבל אז לא האמנתי. אחרי כל מה שעבר,
הוא……