איך הפרק?
מזל טוב למיקה טומלינסון שנעשתה לפני כחודש ויומיים בת 12 ואתמול הייתה לה בת מצווה:)

Heart Attack-פרק 29+30 (מוקדש למיקה:)

29/12/2013 871 צפיות 3 תגובות
איך הפרק?
מזל טוב למיקה טומלינסון שנעשתה לפני כחודש ויומיים בת 12 ואתמול הייתה לה בת מצווה:)

״האמת היא שכן!
אני לומדת כבר קצת יותר מחצי שנה!
נחמד לדעת שאתה יודע…״ אמרתי
״זה מעניין בלי שום קשר!״ מאורה אמרה.
״ואת יכולה לייצג את נייל בבית המשפט?״ שאל גרג
״אני לא יודעת עדיין אבל אודיע ברגע שאוכל…״ עניתי תשובה דיפלומטית.
״מה מצב נייל?״ שאלה מאורה
״הוא צריך להתעורר בקרוב אם לא אז… את יודעת מה יקרה נכון?״ אמרתי. לא יכולתי לראות את הבעת פניה.
לא היה לי האומץ להסתכל עליה.
רק הסתכלתי על נייל המסכן והחבול בגופו.
אלוהים מה עשיתי?!
למה פגעתי בבן אדם הכי מושלם בעולם?!
״אני מבינה.. ואיך את מרגישה חמודה?״ מאורה אמרה
״איך אני מרגישה? איך את מרגישה?! הבן -שלך- נפגע!
ואני כול כך מצטערת שלא הייתי שם כדי לעזור.. אני בן אדם נוראי..״ אמרתי. כול כך הצטערתי עליו.
״קשה לי אבל הוא יחלים ויתעורר.. אני יודעת את זה.
איך את מרגישה?
זה החבר שלך… כפי שנייל אמר לי אתם מאוד קרובים..״
״אני אוהבת אותו בכול ליבי…״
״אז איך את מרגישה??״ היא התעקשה לשמוע את רגשותיי.
״אשמה..״ אמרתי בקול קר
״אשמה?? את לא אשמה חמודה..״ היא אמרה בכוונה לעזור לי.
״אולי כן.. ואולי לא..
אבל אני מרגישה כך…״ אמרתי
״הוא יהיה בסדר..״ היא אמרה מניחה את ידה על כתפי.
״אולי את צריכה חופש מבית החולים הזה.. בואי איתי החוצה מפה שתשכחי את נייל..״ אמרה נועה.
״היא צודקת ג׳יי…״ ליאם תמך בה.
הסתובבתי אליהם.
ולבסוף החלטתי,
״אוקי… אבל מה נעשה אחרי זה?״ שאלתי.
״תבואי אלינו הביתה.״ ליאם אמר
״בסדר אני באה.. אולי אני באמת צריכה קצת הפסקה..
וגם שלכם יהיה קצת זמן איתו…״ אמרתי מתייחסת למשפחתו של נייל.
ארזתי את דבריי ויצאתי עם נועה וליאם
ל׳יום כיף׳ שישכיח אותי מנייל..
נכנסנו למכונית של ליאם.
״ג׳יי מה את עושה?״ ליאם שאל
״נכנסת למכונית..(?)״ אמרתי/שאלתי
״לא את לא! את נוהגת!״ הוא אמר והעביר לי את המפתחות בחיוך.
הוא נראה כול כך מושלם שהשמש מאירה עליו ועינייו התעמקו.
עכשיו אני מבינה למה נועה כול כך אוהבת אותו…
לקחתי מידו את המפתחות נכנסתי למושב הנהג,התנעתי את הרכב, והתחלתי לנהוג.
הגענו בזמן קצר לקניון ואני,ליאם ונועה התחלנו להסתובב..
וכמובן שליאם שם משקפי שמש וכובע שלא יראו אותו..
אני לא מבינה למה בנות כול כך אוהבת להכנס למקום הזה..
(אמח אמח מיקה חח:)
אני באה לקניון רק אם אני צריכה משהו.. לא בשביל הכיף!
החניות היחדות שאני אוהבת ממש להיכנס אליהן זה:
רנואר,קסטרו,האנס (S Wear) והודיס..
אז ניסיתי את מזלי ונכסתי לחנות של קסטרו והעברתי אצבע על השמלות שלא עיניינו אותי כול כך..
אחת בעיצוב מכוער,קצרה מידי,ארוכה מידי,גזרה משוחררת ועוד כול מיני..
ועד שהגעתי לשם שינוי לאחת יפה!
שמלת תחרה אדומה לחוצה בחזה ובבטן ואז משוחררת ברגליים.
אבל לא יותר מידי..
והיא מגיעה עד לברך! מושלם!
"את אוהבת אותה??" ליאם הבהיל אותי מאחוריי.
מיד עזבתי את השמלה והסתובבתי אליו.
הקול שלו נשמע כמו נייל לשנייה..
"אה?? כן,כן אני אוהבת אותה אז מה?" שאלתי אותו ועניתי לו.
"אז תלכי ותמדדי! מה יש לך להפסיד?" הוא אמר
"לא אני לא צריכה שמלות כרגע."
"את תצטרכי יום אחד ואת תתחרטי על הרגע הזה שיכולת לקנות.."
כמה ששנאתי להודות בזה,הוא צדק.
"טוב אני הולכת למדוד נודניק.." אמרתי צוחקת
"רואה את כבר צוחקת!" אמר וחיבק אותי.
לקחתי שמלה במידה שלי והלכתי לי על התא שלא ינכסו.
יכולתי לבקש מנועה אבל היא ראתה חולצה יפה והיא מחפשת במידה שלה..
נכנסתי ומדדתי אותה.
אבל הייתה לי בעיה קטנה..
הרוכסן היה מהגב התחתון ועד ל-2 העצמות הבולטות האלה בגב
(אין לי מושג איך קוראים לעצמות האלה אז אם מישהי יודעת אז שתכתוב לי בתגובות חח :)
לא הצלחתי לסגור אותה עד הסוף..
נו אין לי ברירה…
"ליאם??" קראתי לו מבעד לוילון.
"מה?" הוא ענה
"אני צריכה עזרה עם הרוכסן…"
"תלוי איפה הוא.. יש לי חברה והיא לא תשמח.."
"חחח אל תדאג.. זה בגב.."
"טוב בסדר זה גבולי.."
"נו יאללה תעזור לי!"
הוא פתח את הוילון והסתובבתי.
הרגשתי את אצבעותיו סוגרות לי את הרוכסן עד הסוף.
"ועכשיו תסתובבי.." הוא אמר נשמע מחויך.
הסתובבתי כמובן .
חיוכו היה טהור ונוצץ…
"אתה מזכיר לי את נייל שתמיד היה מחייך אלי ככה.." אמרתי מחייכת
"אווו איזה יפה את נראית.." הוא אמר וחיבק אותי.
החיבוק שלו היה כול כך נעים..
"היה לנו רגע עכשיו??" שאלתי
"אכן כן.." חייך (נפלאות מיקה בע"מ המבינה תבין… חח:)
"נו אז איך הש– ג'יי?" נועה צצה משום מקום.
"מה?"
"את מהממת!! את קונה את זה?"
היא שאלה ובאה לכיווני.
"כן"
"יופי ואני אקנה את החולצה הזאת!"
היא אמרה והיא לבשה חולצה לבנה ממש יפה! היא הייתה מקדימה תחרה ומאחורה בד אינטליגנטי עדין ורך.
היא הייתה מושלמת לטעמי.
״יפה מאוד אבל חסר משהו..״ ליאם אמר
״מה חסר?״
״אותי מנשק אותך בתמונה…״ הוא אמר בקול מפתה.
אך נועה התנגדה.
כמה שזה היה לה קשה..
״ליאם היא לידינו אי אפשר לעשות את זה! עד שנייל ישתחרר מבית החולים,נוכל להתנשק כמה שתרצה אבל עכשיו לא!״ היא לחשה לו אבל עדיין שמעתי… אבל לכוונה הטובה אני אעמיד פנים שאני לא שמעתי את זה.
״חסר אממ… ג׳ינס יפה..(?)״ ליאם חירטט
״אוקי אז יש לי אחד שחור אז אני אקנה את זה!
אני הולכת לקופה לשמור גם לך מקום ג׳יי…
אז… ביי!״ היא אמרה מהר ורצה לקופה.
״נועה חכי לי!!!״ צעקתי לה ורצתי לכיוונה וליאם אחרי.
״בואי ג׳ייד תפסתי מקום טוב!״ נועה שיקרה.
״איזה טוב?! יש 4 אנשים לפנינו!״ אמרתי צוחקת וליאם גם צוחק.
״נו לא נורא… עכשיו כבר יש שלוש!״ היא אמרה ובאמת זה התקדם מהר..
לכול אחד היה פריט אחד ביד ולא יותר! אולי שניים…
הגענו לראש התור,כלומר,לקופה ושילמנו.
״אז נועה נשלם כול אחת על מה שהיא קנתה?״ הצעתי
״כן רעיון טוב!״ היא אמרה
שילמנו כול אחת והמשכנו להסתובב.
ואז ראיתי משהו שלא ציפיתי!
ראיתי את לואי ומיקה!
מסכן לואי הוא סוחב את כול השקיות…
נפגשנו איתם ואז חזרנו לבית ואז ליום למחרת חזרנו לבית החולים.
פרק 30:

30
~נקודת המבט של תהל~
אני וג׳ייד השתחררנו מהבית ספר אבל אני פשוט לא מאמינה שנייל בבית חולים!
ומה שעוד יותר אני לא מאמינה שלואי בא עם זאיין!
ואני לא מבינה אותו!!
כולה אמרתי ב-טעות- שאני והוא ידידים! אז מה?! עוברים הלאה בחיים!!
אוףף… בן אדם דפוק!
כבר נמאס לי לנסות לתקשר איתו באיזושהי דרך!!
פשוט התעלמתי ממנו ולא שמתי לב אליו…
בבית חולים הכרתי את ג׳סטין ביבר,עוד דבר שלא ציפיתי שיקרה בחיים…
ואני וג׳ייד התחלנו ללמוד את הפרק של הגנת הלקוח בתאונת פגע וברח.
***
ג׳ייד פתאום סגרה את הספר והכניסה את הכול לתוך התיק.
״אני לוקחת הפסקה״ אמרה
אני בנתיים ארזתי את דבריי ויצאתי החוצה לזאיין ולואי,לצערי…
לא הייתה לי בררה כי בטוח ג׳ייד רוצה להיות לבד עם נייל.
ראיתי את לואי יושב ובוהה וזאיין לידו.
זאיין הסתובב לראות מי יצא וראה שזאת אני.
אבל הוא הסתובב ולא שם לב אלי..
ברור!
ישבתי רחוקה מהם ולא אמרתי מילה.
לבסוף לואי קם ולקח את ידי בלי הסכמתי.
״אחח לואי! לאן אתה לוקח אותי?!״
״את תראי..״ הוא אמר וזה הפחיד אותי.
״לואי תעזוב אותי!!״ אמרתי
״אני חייב להראות לך משהו!!״ הוא אמר הוא אמר ממשיך לגרור אותי.
לואי גרר אותי לכול אורך המסדרון עד שהגעתי לחלק המסדרון שהיה ריק לחלוטין אך ראינו את החדרים ומהם באים רעשים של אנשים.
״מה אתה רוצה? למה גררת עד כאן?? ולמה —״ התחלתי לשפוך שאלות עד שהוא קטע אותי על ידי שם את אצבעותיו הקרות על שפתיי.
זה היה די… מפתה..
אבל לא! הוא חבר של מיקה!
אני חייבת להתנגד!
״לואי אתה מפחיד אותי…״
״אין לך ממנה לפחד.. אני פה כדי להראות לך משהו…״ הוא אמר צוחק.
הבעת פניי התפוגגה.
ואוו למיקה יש מזל!!
העיניים הכחולות-אפורות שלו התכווצו שהוא חייך.
וזה ממש המיס אותי.
בהיתי בו לכמה שניות מאוהבת בעיניים שלו עד שהרגשתי שידיים חמות מנערות אותי.
״תהל???״
״אני איתך.״
״אה יופי.. אני רציתי להראות לך את זה:״ לואי אמר מוציא מהכיס שלו את הטלפון שלו,נכנס להודעות שלו ונכנס לשיחה שלו עם ׳זאיין׳.
היה כתוב שם:
׳לואי אני צריך עזרה׳
׳במה?׳
׳עם תהל׳
׳למה? חשבתי שהולך לך…׳
׳תקשיב,הלכנו לסרט וכשחזרנו ליוויתי אותה לחדר שלה ואז היא אמרה שזה היה כיף ושנחזור לבלות כמו ידידים׳
׳נו?? אז היא התגעגעה אליך׳
׳לא היא לא! היא אמרה כמו ידידים!
אולי היא לא נהנתה! היא לא יודעת עד כמה אני אוהב אותה..׳
׳אני מצטער אני לא יכול לעזור..
מה ש-אתה- יכול לעשות זה לדבר איתה׳
׳וזה יקרה מתי?! עוד 100 שנה?!׳
׳פשוט תנסה!׳
׳בסדר בסדר..׳
לואי הכניס את הטלפון שלו לתוך הכיס והסתכל עלי שוב.
״מבינה? הוא כן אוהב אותך! את פשוט רבה איתו לחינם!״ לואי הסביר
״אבל הוא לא מוכן לדעת שאני אמרתי את זה בטעות!״
״אז מה?! הוא רוצה לדבר איתך עכשיו אז אני הולך ביי.״ הוא אמר מחזיק את כתפי והולך מאחוריי לעבר המשך המסדרון העמום והמסתורי.
חיכיתי כמה רגעים ואז הוא יצא מן האווירה האפלה של המתנה.
ז׳קט העור שלו בלט על עורו ופניו משכו אותי ואני אפילו לא אתחיל לדבר על העיניים שלו!
פשוט הסתובבתי ולא ראיתי אותו בטווח הראייה שלי..
״תסתובבי״ הוא אמר בקול חלול.
קול רגוע ולא כועס,מבקש בעדינות.
הוא נגע לי בכתף וסובב אותי אליו.
אבל לא היה לי האומץ להתמודד מולו,אז לא הבטתי בו לשנייה!
הוא הרים את ראשי והסתכל אל עיניי. לא אמר ולא הסביר כלום ורק אז התחיל:
״לאחר שעזבתי את החדר שלך אני הלכתי לבית שלי (תהל,נועם,נועה ומיקה חיות בבית נפרד מהבנים ומג׳ייד.) וחשבתי על מה שאמרת.
והבנתי שאולי לקחתי את זה קשה מידי. סתם אמרת את זה בטעות..
אבל השאלה היא:
את אוהבת אותי?״
כול מילה ומילה שלו דחפו את דמעותיי החוצה.
הוא לא נתן לי לענות וכבר הסתובב והלך.
בכיתי.
בכיתי את כול רגשותיי החוצה.
מזל שהוא לא פה אחרת הייתי מביכה את עצמי…
נשארתי שם ללא תשובה לשאלתו בודדה ורחוקה מהכול
אבל אז מתוך האפלה הופיעה דמות.
ולהפתעתי היא הייתה…


תגובות (3)

ל

29/12/2013 09:56

אני דורשת המשךךךך!!

RIGHT NOW.

29/12/2013 09:56

Okay Honny..
חחח איזה חמודההה

29/12/2013 10:32
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך