Heart Attack-פרק 18 מוקדש לנועה הנסיכה מתגעגעת אליך!!!

נקודת המבט של נועה:
ליאם עלה מהר במדרגות כשהשעון של לואי ציפצף וזה אומר שעברו 10 דקות.
שמענו(זאיין נועה לואי ומיקה) צעקות והרבה רעש… זה לא טוב..
״אולי כדי שנבדוק מה איתם?״ שאלתי.
״לא נועה… זה העיניין שלם ולא כדי לנו להתערב… הם צריכים אחת ולתמיד לסגור את העיניין הזה..״
זאיין לחש לי באוזן ונשק לראשי.
צמרמורת עברה בגופי ונזכרתי במה שקרטר אמרה..
׳לך יש את זאיין ולמיקה יש את לואי ————————-׳
היא צודקת… אני שמחה שיש לי את זאיין…
ראיתי את ליאם ונייל יורדים למטה.
נייל לוקח אוכל מהמקרר (אח…נייל *~*) ועולה למעלה.
וליאם התקרב אל הדלת.
עצרתי אותו ושאלתי:
״ליאם?הכול בסדר? תענה לי!״ אמרתי לו ונופפתי לו בידי.
הוא לא ענה לי רק עבר אותי ויצא מהדלת.
אני וזאיין עלינו למעלה.
הלכנו לחדר של נייל.
ניסינו לדפוק לו על הדלת ולשכנע אותו לספר לנו מה קרה.
לבסוף ויתרנו והלכנו לחדר של קרטר.
הדלת הייתה נעולה.
דפקנו בדלת ונסינו לקרוא לה אבל שום דבר נשמע מהדלת הלבנה.
אני וזאיין נבהלנו אז פרצתי את הדלת בעזרת סיכת ראש ונכנסנו.
ראינו את החדר מסודר ונקי.
אין סימן לקרטר.
הארונות היו ריקים.
המיטה בלי הסדינים הצבעוניים של קרטר שאני כול כך אוהבת וכול פעם הייתי מתחננת ממנה לשאול לי אותם והיא הייתה אומרת לי בכול פעם לא.
והתמונות קל משפחתה של קרטר אינם.
התמונות שלי ושלה גם אינם.
רק הצבע הכחול על הקירות,הצבע שכול כל אהבה,נשאר על הקירות.
הצבע שבלט מכול החדר המשעמם הלבן שהיה.
ואז זאיין אמר לי:
״נועה תראי! יש פתק על המיטה!״
הוא לקח את הפתק והתחיל לקרוא:
'לנועה וזאיין היקרים,
אתם בטח תוהים איך ידעתי שאתם תקראו את זה נכון?
אז שחכתם? אני יכולה לחזות עתידות! אז ככה… ניגש לעיניין…
אני לא נמצאת החדר או בכול הבית או בכלל בשכונה כי אני ברחתי.
לא אוכל עוד לשאת את זה יותר…
ליאם ונייל שוברים אותי ואני נשברתי. אל תגלו לאף אחד אבל עברתי לדירה שישנה שלי ולתיכון איסט היי לחזור ללמוד.
אל תעקבו אחרי ואל תספרו לאף(!) אחד.
במיוחד לא לליאם ונייל!!!
אוהבת,
קרטר.׳
״חייבים לעקוב אחריה!״ אמרתי
״אבל איך?״ זאיין אמר
הסתכלתי עליו במבט זדוני.
״יש לי רעיון…״ אמרתי
״מוכנה לעבודה מרגלים קטנה?״ זאיין שאל אותי מנשק אותי קלות.
״מוכנה יותר מכול מצב! יש לי תוכנית….״