Heart Attack-פרק 10 הפרק שיקבע הכול! או שלא? תכנסו ותקראו! מותח!

נקודת המבט של נייל:
"אוקי. תקשיב זה קצת מביך אבל יש עכשיו סופת ברקים בחוץ ואני מפחדת!
אולי אתה תישן איתי במיטה רק הלילה?" היא רשמה.
"אוקי… האמת שאני די אשמח לזה…." אמרתי
"תודה.." היא רשמה ונשקה לי ללחי.
אני האדמתי.
אני כול כך הסמקתי שאני כבר נהייתי עגבנייה!
אז שניינו נכנסנו לחדר שלה וישנתי איתה בלילה והמקרה עם אנסטסיה לא הטריד אותי יותר…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 10:
(עדיין מנקודת המבט של נייל)
העוררתי בבוקר מאור שמש בחדר לעיניי בכוח לא רציתי לתעורר אבל לא הצלחתי להרדם…
מכירים את זה שאתם קמים נורא מוקדם ואז אתם לא מצליחים להרדם שוב אז פשוט קמים? זה מבאס!
אז בכול מקרה קמתי ציחצחתי שיניים וראיתי את קרטר עדיין ישנה.
טוב מה זה 6:30 בבוקר…
אני לא מאמין שאני ישנתי מאוחר ואני עוד קם מוקדם לא עייף!
היא נראתה כמו מלאך ישן… כול כך יפה.
היה לי משמעם אז ניסיתי להכין לעצמי ארוחת בוקר ודי הצלחתי ועם כבר הכנתי לכולם ומאז כבר השתעממתי כי לא היה לי מה לעשות.
אז הגשתי לקרטר ארוחת בוקר לחדר והיא עדיין הייתה ישנה.
אבל אני דפוק… ואני בטעות עשיתי רעש עם הצלחת כשהנחתי אותה על השידה שהייתה לה ליד המיטה והיא לאט לאט התעוררה.
היא ראתה אותי מחייך כמו אידיוט ורשמה:
'מה הולך כאן? למה יש לי ארוחת בוקר על השידה ולמה אתה מחייך?'
"אני הכנתי לך את הארוחה הזאת…" אמרתי לה מתיישב לידה.
'אה… והמטבח לא נשרף?" היא רשמה בציניות
"היי! הכנתי לך את זה מהלב ומהנשמה אז אם את רוצה או לא את תאכלי ואת תהני!"אמרתי כאילו נעלב והיא כמו טיפשה האמינה לזה…
"'סליחה! אני לא התכוונתי! אמרתי את זה בצחוק!" היא רשמה והתקרבה אלי מחבקת אותי מנשקת אותי על לחי.
"אני יודע שצחקת ואני סתם רציתי לראות אם את מאמינה לי… וזה הצליח לי…" אמרתי צוחק
'אויש נו באמת דפוק…' היא רשמה וסטרה לי בעדינות כי היא לא באמת התכוונה לזה..
ואני שוב ניסיתי לעבוד עליה ואני כאילו בכיתי.
' את זה אני לא קונה… ' היא רשמה.
"באסה… רציתי נשיקה…." אמרתי עצוב אבל באמת…
היא חייכה ונתנה לי נשיקה על הלחי. ועוד פעם ניסיתי לנשק אותה.
בשפתיים. אבל לא הצלחתי כי האמת שהיא עצרה אותי.
'לא עכשיו אני רעבה…' היא רשמה וחייכה
"אוףףףף הייתי מתעצבן אבל לחיוך שלך הייתי מקריב כול דבר!"

נקודת המבט של קרטר:
נייל כול כך נחמד אליי. אולי אני צריכה להיות החברה שלו ולשכוח מליאם.
הוא יכול לצאת שוב עם דניאל ואני עם נייל.
הוא הכין לי ארוחת בוקר. איזה חמוד!
הוא ניסה לנשק אותי אהל הייתי רעבה אז עצרתי ואתו.
'לא עכשיו אני רעבה…' רשמתי וחייכתי כי לא יכולתי לצחוק.
"אוףףףף הייתי מתעצבן אבל לחיוך שלך הייתי מקריב כול דבר!" הוא אמר לי.
הוא כול כך נחמד אלי ואני יודעת שהוא אוהב אותי אבל אכשיהו הלב שלי שייך לליאם.
ואני חושבת שאני אנסה לסלוח לו.
"תקשיבי,אני אוהב אותך ואני יודע שאת לא אוהבת אותי חזרה.
כאילו כן אוהבת אותי אבל לא לגמרי…
הלב שלך אצל ליאם ולא במלואו שלי..
ואני חושב שאת צריכה לחזור לליאם.
אני לא צריך לספר את זה אבל אני דיברתי אתמול בלילה עם ליאם.
אני והוא יצאנו לטיול ודיברנו על הכול!
על אאנסטסיה ועליך..
הוא אוהב אותך! והוא לא מוותר עליך כול כך בקלות.
הוא רצה שאני אהיה החבר שלך כי הוא חושב שאת לא אוהבת אותו יותר…
הוא אמר שאני יכול להיות החבר שלך והוא ישלים עם דניאל…
ברגעים אלה ממש הוא משלים איתה. ו—"
הוא נקטע על ידי הטלפון שלו… הוא קיבל הודעה…
"הנה… תראי…" הוא מסר לי את הטלפון שלו וקראתי את ההודעה מליאם:
"אחי היא לא מאמינה לי…
דניאל לא רוצה להשלים איתי…
היא כועסת עלי יותר מתמיד ואני כועס על עצמי!
איך יכולתי לשכוח מדניאל?! ברגע שהבטתי על קרטר בבית חולים שכחתי ממנה והתאהבתי בה!
עכשיו קרטר לא תעז לירוק לכיווני!
מה אני עושה עכשיו?!"
סיימתי לקרוא את ההודעה ואני בכיתי.
נייל עודד אותי ואמר לי שהכול בסדר אין מה לדאוג.
"לכי אליו…. תשלימי איתו…" הוא אמר לי.
'אבל נייל אני—" נקטעתי מהכתיבה ונייל הסתכל על מה שחצי כתבתי.
"אני יודע שאת אוהבת אותי אבל את אוהבת את ליאם יותר….
ואני אומר לך… אם את באמת רוצה לשמח אותי… לכי אליו.."

'אתה מוותר על ההזדמנות עלי.. ליאם נתן לך את ההזדנות להיות חבר שלי ואת מוותר עליה? למה?'
היא רשמה.
"אני יודע שאת לא תהיי מאושרת איתי… לכי אליו…."
הוא כמעט פרץ בבכי. היה לי קשה לראות אותו ככה…
'אוקי אני אלך אליו….'
רשמתי והסתובבתי לדלת.
אבל לפני זה הסתובבתי חזרה אל נייל.
'אני מודה עך על כול מה שעשית לי….' רשמתי
"אני הייתי שמח לכך… תמיד לצידך… ואני תמיד אהיה החבר הכי טוב שלך…" הוא אמר לי וחיבק אותי פעם אחרונה.

'נייל אני רוצה לתת לך משהו..' רשמתי
"מה?" הוא אמר מבולבל.
'משהו שרצית לעשות הרבה זמן..' רשמתי
הוא רצה לדבר אבל פשוט נישקתי אותי.. בשפתיים.
הוא לא עצר אותי אלא המשיך עד שהתנתקנו כי לא היה לנוו אוויר.
"אני אוהב אותך…. ועכשיו לכי אליו.." הוא אמר לי.
' גם אני אוהבת אותך… ' רשמתי ויצאתי מדלת של החדר כדי להשלים עם ליאם ולגמור את הסיפור הזה
ולתמיד…