Heart Attack-פרקים 26+27+28

״ברור שלא.״ אמרתי בפשטות.
פניי כוסו במסכה קרה ומנותקת.
לא הבעתי את רגשותיי בדברי.
במצב כזה יש לי בררה?
~נקודת המבט של נייל~
עבר שבועיים מאז שראיתי את ג׳ייד.
לא ראיתי את היופי הזה בצורת אישה שבועיים שלמים וארוכים..
אחרי מה שעשיתי,היא בחיים לא תסלח לי..
אני חייב עזרה..
אז צלצלתי לג׳סטין. (כן ג׳סטין ביבר)
״הלו?״ קולו של ג׳סטין ענה מצד השני.
״ג׳סטין? זה נייל.״
״אה נייל אחי מה קורה? אתה נשמע נורא!״
״אני כן..
אני הרוס!
חברה שלי נפרדה ממני לפני שבועיים..״
״אוו… לא נעים.״
״נכון.״
״איך זה קרה?״
*נייל סיפר לו איך זה קרה והוא הקשיב לכול מילה ומילה שלו. ועכשיו חזרה לשיחה*
״וואו זה נורא אחי..״
״אני יודע..״
״אתה יודע שאתה טעית ולא היא״
״יודע..״
״אז תתנצל!״
״יש לה לב אבן! היא לא תקבל את ההתנצלות שלי..״
״אז תהיה רומנטי ותחשוב על משהו! כול אחד יכול!״
״מה אני כבר יכול לעשות?!
לבוא לאוניברסיטה שלה ולהתנצל מולה?!״
״האמת שזה רעיון לא רע…״
״חח.. לא חשבתי שזה יצא ככה…״
״רואה? אמרתי לך שכול אחד יכול!״
״אל תצתדק לי עכשיו! אני צריך להתנצל.. ביי ג׳סטין תודה על העזרה.״
״בבקשה. ביי אחי״
״ביי״
ניתקתי את הטלפון והלבשתי בבגדים יפים כמו שאני לובש להופעות והעמדתי את השיער.
לקחתי איתי גיטרה כדי לשיר לה משהו מיוחד.
זה שיר שפורסם כבר בTake Me Home,אבל ג׳ייד אמרה לי שהוא יפה…
נסעתי לסטנפרד והגעתי.
היה צלצול וכול התלמידים יצאו ומהרו לספסלים לשבת.
זה נראה כמו חבורה מגוחכת של אנשים צעירים לבושים כאילו הם ראש הממשלה.
ואז ראיתי אותה…
היה לי קשה מאוד לאתר אותה בתוך הסופה השחורה הזאת אבל מצאתי רוצה בסוף.
היא כול כך שונה…
לבושה בחולצה לבנה מכופתרת תחובה לחצאית שחורה צמודה שגבוליה מגיעים עד 3/4 מהירך שלה והיה לה ג׳קט שחור ותיק צד והוא גם שחור…
לא היה לה דבר שהוא לא שחור ולבן חוץ מהשרשרת המנצנצת והזהובה שלה של השם שלה באנגלית.
היא… אחרת.
היא נראית כמו עורכת-דין מקצועית.
ופתאום היא שמה לב אלי.
כמובן שהיא הסתובבה והתעלמה אבל תפסתי בידה וגררתי אותה לצד כשאף אחד לא שם לב ואז התחיל השיחה הארוכה שאולי אין לצאת ממנה:
״מה אתה עושה פה?״ היא אמרה בקור.
אהובתי לא נמצאת בה יותר.
״מתנצל.״
״סוף סוף הבנת מה עשית ?״
״כן אני ורוצה לשיר לך שיר.״
״אחח נייל אין לי זמן..״
״מה יש לך להפסיד?״
אמרתי והצמדתי אותה אלי.
לא עזבתי אותה.
היא ניסתה להשתחרר אבל לא הרפתי אותה.
הריח המשכר שלה של וניל עדין שתמיד התנוסס ממנה,פיתה אותי.
לא יכולתי לעמוד בה…
למרות שהיא לא כמו שהייתה.
״יש לי מה להפסיד נייל!,ציונים טובים!״היא אמרה פתאום מעירה אותי מהחלום שלי.
״ו…(?)״ אמרתי
״וזמן יקר! להתראות נייל.״ היא אמרה והלכה.
לא יכולתי לעצור אותה.
פשוט הלכתי משם הביתה.
אני פשוט לא מאמין שאני אומר את זה אבל,אין לי תקווה.
אני וג׳ייד…
כנראה לעולם לא נחזור.
~~~~~
פרק 27:
חזרתי הביתה בפרצוף לרצפה והגיטרה שלי עדיין על גבי.
הורדתי אותה בעדינות.
עיניי שרפו מרוב הדמעות שרצו לצאת החוצה.
ואז קיבלתי הודעה מג׳סטין:
׳היי נייל אחי!
רוצה לבוא אלי?׳
מה אני אענה לו??
נו אין לי מה להפסיד…
׳טוב אני בא׳
׳אחלה! נתראה׳
׳נתראה…׳
הקלדתי את מילותי האחרונות ויצאתי אליו.
הוא בדיוק בהמשך הכביש.
הוא סוג של שכן שלי..
חציתי את הכביש אבל לא התרכזתי בחצייתו..
אלה בג׳ייד.
במילים הפוגעות שלה שהרסו אותי.
הן הדהדו בראשי אבל פתאום
***
~נקודת המבט של ג׳ייד~
השתחררתי מזרועותיו השריריות של נייל ורצתי לכיתה שלי ללמוד.
המרצה נכנס והתחיל ללמד:
״שלום כיתה,
היום נלמד על הגנת הלקוח בתאונת פגע וברח.״
״מה זה תאונת פגע וברח?״ תהל שאלה (אם אתם זוכרים,תהל וג׳ייד באותה כיתה כי שתיהן עברו את המבחן)
״מישהו רוצה לענות לגברת תהל מה זה פגע וברח?״ המרצה אמר
אף אחד לא הצביע אז אני לקחתי על עצמי את האחריות.
הצבעתי גבוה שמרצה יראה אותי.
״כן גברת ג׳ייד?״
״תאונת פגע וברח זה תאונה בה רכב פוגע בכלי רכב או הולך רגל אחר ובמקום לקחת את האשמה הוא בורח. בגלל זה התאונה נקראת כך..
פגע וברח.״ עניתי בפשטות אך עניתי תשובה מלאה ונכונה ביותר.
״יפה מאוד גברת ג׳ייד ועכשיו נמשיך. אז מה שנעבוד עליו היום זה הסיבות ומד–״ המרצה נקטע על ידי פתיחת הדלת בהפתעה ולתדהמתי עמדו שם לואי וזאיין עם הבעות פנים לא כול כך טובות..
או או… משהו רע עומד לקרות כאן..
״מה פשר ההתפרצות הזאת?!״ המרצה התחיל לצעוק על לואי וזאיין.
״אנחנו צריכים את ג׳ייד ותהל דחוף!״
זאיין אמר לחוץ.
״זה עניין של חיים או מוות?״
המרצה שאל
״יותר ממה שאתה חושב!״ לואי אמר
״בסדר.. ובגלל שגם עוד 7 תלמידים השתחררו,אני מבין שאין לי ברירה..
כול הכיתה משוחררת!״
המרצה אמר.
כולם צעקו ׳יש׳ ואז יצאו מהכיתה מהר.
ארזתי את דברי וגררתי את לואי וזאיין החוצה.
״מה אתם רוצים?!״ אמרתי
״אנחנו צריכים להגיד לך משהו דחוף!וזה קשור לנייל!״
זאיין אמר.
לא עקבתי אחריו עד שהשם של נייל צץ במשפט שלו.
״ל..לא אכפת לי..״ אמרתי.
היססתי אבל היה בתוכי מלחמה.
המוח הקר,חסר הרגישות,בעל ההגיון הקר,אמר לי ׳לא אכפת לי!׳
אבל הלב החם,הטוב,בעל ההגיון החם,אמר לי ׳תרחמי על נייל,את אוהבת אותו.׳
והלב שלי צדק.
אני באמת עדיין אוהבת אותו.
״נייל נפגע בתאונה.״ לואי אמר בקול קשה.
״איפה הוא?״ שאלתי אותו בקול רועד.
לואי ידע שאכפת לי.
אבל לא הראתי את זה.
״בבית החולים.״
חשבתי מיליון פעמים אם הוא שווה את זה..
״קח אותי אליו.״ אמרתי מושיטה את ידי.
לואי חטף את ידי וגרר אותי לרכב ונהג מהר לבית החולים.
אני בשוק שהוא לא קיבל דוח…
ישר הוא גרר אותי לחדר וראיתי את נייל שוכב על מיטת בית חולים כולו פצעים ועניו סגורות.
מה עשיתי?!
שמתי את ידי על פי לסימן תדהמה.
לא האמנתי שעשיתי לו את זה!
אבל מה שעוד יותר לא האמנתי שמי שיושב לידו היה ג׳סטין ביבר בכבודו ועצמו! הא.. מי היה מאמין…
ג׳סטין פתאום שם לב אלי,תהל,זאיין ולואי עומדים.
זאיין יצא ומחדר לואי לחש לי:
״אני משער שג׳סטין ירצה לדבר איתך… אז אני אשאיר אותך ואת תהל פה איתו..״
״בסדר״ לחשתי חזרה.
לואי יצא מהחדר וג׳סטין קם ממקומו והתקדם אלי עד שהיה קצת קרוב יותר אלי.
כול צעד שלו אלי הלחיץ אותי יותר.
הוא בטח חבר טוב של נייל וג׳סטין בטוח יודע שאני החברה לשעבר שלו כי הוא יודע שאני לומדת משפטים והוא בטוח יתעצבן עלי כי פגעתי פיזית ומילולית בחבר הכי טוב שלו!
הלך עלי…
הוא הושיט לי את ידי ואמר בנעימות:
״שלום שמי ג׳סטין ואת ג׳ייד נכון?״
כול מילה שלו נשמעה כמו הרמוניה לאוזניי.
הושטתי את ידי בנימוס ואמרתי:
״כן אני ג׳ייד וזאת תהל.״
ושם אני וג׳סטין התחלנו לשוחח..
״אז.. אז עורכת דין?״
״לא בדיוק אני סטודנטית למשפטים״
״קרוב מספיק..״
״לא קרוב מאוד אלא רחוק מאוד!״
״הייתי קרוב..״
״רחוק״
״אהה… לא משנה…״
״אז למה שאלת?״
״כי את לבושה כמו אחת..״
״טוב נכון…״
״ואני צריך אותך כדי שתגני עליו בבית המשפט כדי שנתבע את מי שדרס אותו.״
״אבל לפי החוק אני לא יכולה להגן עליו אלא אם עורך דין מקצועי איתי.״
״נו לא נורא לא ידעו!״
״כן ידעו! הם מבקשים תעודת זהות שמוכיחה שאני באמת עורכת דין!״
״אוף נו באמת!
אין דרך אחרת?!
את לא יכולה לשכנע אחד מהמרצים שלך שיעזרו לך?!״
״אולי..״
״פיו יופי אז זה סגור…״
״אבל עוד דבר אחד…״
״מה?״
״איך זה קרה?״
״הוא עבר את הכביש והוא לא התרכז בחצייה ורכב פגע בו.״
״תאונת פגע וברח..״ לחשתי.
״מה אמרת?״
״למדנו היום איך מגנים על הלקוח מתאונת פגע וברח כמו שהיה לנייל.״
״יופי! אז את יודעת איך?״
״לא כי זאיין ולואי שיחררו אותי באמצע השיעור כדי לבוא ובגלל שלא היו מספיק תלמידים כדי ללמד אז המרצה שיחרר את כולם הביתה..״
״אין לך ספר או משהו שאת יכולה ללמוד?״
״יש לי אבל זה ייקח זמן…״
״יש לך אותו כי נייל צריך להיות עד במשפט ועד שהוא יבריא ועד שהמשטרה תמצא את האשם,יהיה לך את הזמן לשנן את החומר של הגנת הלקוח בתאונת פגע וברח.״
״יופי אני יכולה להתחיל כי יש לי את הספר כבר פה!״
״אז למי את מחכה?!״ הוא צחק
״טוב אני מתחילה!״
הוצאתי את הספר מהתיק ומחברת לסכם את הכול והתחלתי ללמוד.
תהל גם ישבה ושיננה חומר כי גם ככה גם היא צריכה לדעת את זה..
באמצע הפרק עצרתי.
סגרתי את הספר והכנסתי אותו לתיק.
״מה קרה?״ תהל שאלה אותי.
״אני לוקחת הפסקה.״
״טוב אני יוצאת החוצה לזאיין ולואי.״
״טוב ביי״
״ביי״ היא אמרה וגם יצאה מהחדר.
״ג׳סטין אני הולכת להחליף בגדים טוב?״ אמרתי
״טוב אני אהיה פה.״ הוא אמר
הלכתי ל-10 דקות וחזרתי.
לבשתי ג׳נס רגיל,שחור,עם חולצת V בצבע שמנת . זה היה סוג של סריג.
פיזרתי את שיערי והוא יצא מסולסל כי הוא היה בגולגול.
חזרתי לחדרו של נייל ישבתי ליד המיטה של נייל מול ג׳סטין.
הסתכלתי על גופו המושלם והאלוהי.
כולו פגוע וספוג דם.
ידיו השריריות פשוט היו שרוטות בכול מקום.
הדם האכזרי בלט על עורו הצחור והמושלם…
הפנים שלו פגועות והיה לו פנס בעיין.
והכול באשמתי!
הנחתי את ידי על הלחי הקרה והפגועה שלו ודמעה זלגה על הלחי שלי.
״את אוהבת אותו נכון?״ ג׳סטין אמר.
״מאוד.. עשיתי טעות שנפרדתי ממנו מאיזה שטות שהוא עשה..״
״הוא סיפר לי והוא מצטער על כך מאוד…״
״אני יודעת..״
״את צריכה פרטיות?״
״לא אני צריכה שמישהו ישאר איתי..״
״אוקי אני פה..״
״יופי״
״נייל תחזור אחי…״ הוא אמר לנייל.
אבל הוא לא התעורר.
הוא שם את ראשו על מיטתו ולחש כמה מילים.
נראה לי שהוא מתפלל..
זה מה שבדיוק צריך לעכשיו..
הנחתי את ידי על הלחי שלו.
ולפעם הראשונה לחודשיים שאנחנו בריב נשקתי לו למצח.
התחלתי לבכות לו על החזה השרירי שלו.
חולצתו הלבנה קרועה וספוגת דם הרסה אותי…
נשקתי לחזהו ארוכות ולא עזבתי אותו לשנייה!
״תחזור אלי אהובי..״ אמרתי בקול חלש את חזהו.
בזמן שדיברתי הרגשתי את הקוביות שלו.
התחלתי להתפלל ׳שמע ישראל׳ שנייל יחלים.
כול כך הייתי עייפה שנרדמתי לו על החזה.
***
פרק 28:
משהו שורף וזוהר נכנס לי לעיניים.
ומשהו טילטל אותי מצד לצד.
״ג׳יי? תתעוררי!״ שמעתי קול גברי עם מבטא כבד במיוחד.
פקחתי את עיניי בעדינות וזה היה ליאם. ומה שנכנס לי לעיניים היה כנראה האור של השמש.
״אהה? מה קרה?״ שאלתי
״נרדמת יחד עם ג׳סטין על המיטה של נייל.״
״אהה.. איפה ג׳סטין?״
״הוא פה מולך…״
ראיתי את ג׳סטין יושן ליד רגליו של נייל.
״ומצבו של נייל טוב יותר?״ שאלתי
״על זה אני יכול לענות!״ אמר הרופא צץ משום מקום.
״אז מה איתו?״ שאל ליאם
״הוא במצב יציב.
הוא חי וגופו מגיב לתרופות אבל הוא צריך להתעורר מתישהו.
אם הוא לא יתעורר,לצערי לא תראו אותו יותר.״ הרופא אמר ויצא מהחדר.
״ג׳ייד בואי,תאכלי ארוחת בוקר..״
ליאם אמר
״אני לא עוזבת אותו!״
״ג׳יי אני משגיח עליו!״
״טוב בסדר.. אני לא אוכלת פה אני אסע הביתה ואחזור.״
״אין לך רכב!״
״יש מצב שאתה משאיל לי את שלך בבקשה???״
״אחחח! טוב… בלי שריטות!״
״בסדר בסדר…״
הוא מסר לי את המפתחות וראיתי פורשה אדומה חונה.
למה לא ליאם.. חיים יפים…
נכנסתי למכונית ונסעתי לאט ובזהירות אכלתי ארוחת בוקר וחזרתי.
נכנסתי לחדר וראיתי גם את נועה עם ליאם והם מדברים אחד מול השנייה ובניהם נמצא נייל שוכב על מיטתו.
״ליאם! קח,בלי שריטות או פגיעות..״
״יפה… לא רע בשביל נהגת חדשה..״
״בוקר טוב ג׳יי!״ נועה בירכה אותי.
״בוקר טוב…״ בירכתי אותה בחזרה.
״אז איך נייל?״ שאלה
״הוא צריך להתעורר בזמן הקרוב..
אם לא הוא… את יודעת מה…״ אמרתי.
״זה נורא..״ היא אמרה
״אכן..״ ליאם אמר.
״ג׳יי את תייצגי אותו בבית המשפט?או שג׳סטין כבר דיבר איתך על זה?״ נועה שאלה
״מי זאת ג׳יי?״ ליאם שאל
״אני ג׳יי! הבנות קוראות לי ככה כי האות הראשונה של השם שלי היא J. מבין עכשיו?״ הסברתי
״חחח כן זה די מגניב…״
הוא אמר
״אני מקווה שהוא יתעורר…״ אמרתי
״הופה! מישהי מאוהבת!״ ליאם גירה אותי. בכוונה כמובן…
״שתוק!״ אני ונועה אמרנו ביחד.
״מה?? זה נכון!״ ליאם אמר
״גם אם זה נכון,וזה לא!,ג׳ייד לא הייתה עדיין סולחת לו נכון ג׳יי?!״
נועה אמרה בביטחון.
אבל מה שהיא אמרה לא היה נכון.
״לא כול כך…
אם הוא הגיע למצב של בית חולים,הוא באמת לא עשה את זה בכוונה… מגיעה לו חנינה…״
אמרתי.
״מה הוא עשה?״ ליאם שאל.
באותו הרגע אני ונועה סטרנו לו!
אחת בלחי הימנית והשנייה בלחי השמאלית.
״איה!!!! בשביל מה זה היה?!״ ליאם אמר משפשף את הלחיים.
״תחשוב מה עשית!״ נועה אמרה
״מה עשי–״ הוא קטע את עצמו והבין מה הוא עשה.
״מצטער אהובתי..״ הוא אמר ונישק את נועה.
ליאם התנתק מנועה וראה אותי מפנה אליהם גב ונועצת מבטים באוויר.
״סליחה ג׳יי…״ ליאם אמר ונשק לי ללחי.
״נועה אין לך משהו להגיד?״ אמרתי.
״זה בסדר…״ נועה אמרה.
אבל בקולה חשתי אי רצון.
״אני מצטער..״ ליאם אמר והתרחק.
״כמה סליחות שמעתי בחיים..״ אמרתי.
״כולם שמעו אבל רק שתדעי אני פה״
ליאם אמר מחבק אותי.
חיבקתי אותו בחזרה וגם נועה הצתרפה.
התנתקנו וישבתי על יד נייל.
״מה עשיתי?״ אמרתי מאשימה את עצמי.
״זאת לא אשמתך… הוא פ—״ אמר ליאם אמר ואז קטעתי אותו
״זה כן אשמתי! אתה לא מבין?!
הוא לא חצה בזהירות כי הוא חשב עלי! אני מכירה אותו יותר מדי טוב!״
אמרתי
״גם אם זאת הייתה אשמתך,נייל היה סולח לך..״ נועה אמרה.
״לא נכון…״ אמרתי
״ולמה לא?״ ליאם אמר
״כי החיים באים לפני אהבה…״
״לא תמיד…״ ליאם התעקש
״בעולם שלך..״ אמרתי במרירות.
״פתאום נכנסו 2 זוגות.
זוג אחד מבוגר,ואחד צעיר.
הזוג הצעיר החזיקו ידיים.
הבעל נראה קצת דומה לנייל.
גבוה יותר ממנו ויש לו שיער שונה.
ואישתו בלונדינית עם עור בהיר.
הזוג המבוגר היה קצת פחות מגובש.
הם לא החזיקו ידיים כלל ונראה לי שלא הסתכלו אחד על השני.
״ליאם! כמה נחמד לראות אותך אחרי הרבה זמן!״ איש מבוגר אמר.
״גם אותך מר הורן…״ הוא אמר ולחץ את ידו של המבוגר.
רגע מר הורן?
הורן זה שם המשפחה של נייל ומר זה אומר אדון.
זה אבא של נייל!
והאישה שלידו היא אישתו על 100%
והזוג הצעיר אין לי מושג…
״ומי הנערה היפה?״ אבא של נייל שאל.
״היי… אני החברה של נייל. נעים מאוד להכיר אותך..״ אמרתי בחיוך אבל החיוך לא נראה כול כך מתאים למצב הנוכחי.
כול כך פחדתי מתגובתו…
״ג׳ייד! סוף סוף! נעים להכיר אותך!
אני אבא של נייל,אבל תקראי לי בובי.״ הוא אמר בפרצוף שמח ועליז.
הוא לחץ את ידי.
ידו חמה בדיוק כמו של נייל.
וגם עינייו…
כחולות עמוקות.. כנראה נייל קיבל עיניים מאבא…
״אני גרג,האח הגדול של נייל."
נעים להכיר!
וזאת אישתי דניס.״ אחיו אמר לוחץ את ידי ואחריו אישתו.
״ואני אמא של נייל,שמחה מאוד לראות אותך ככה דואגת לבן שלי!
וקוראים לי מאורה.״ אימו של נייל אמרה מחבקת אותי.
סה״כ משפחה נחמדה…
״נייל אמר לי שחברה שלו סטודנטית למשפטים. בהתחלה לא האמנתי,אז אני מסתקרן,את באמת סטודנטית למשפטים?״ בובי אמר.
״האמת היא…״