He took your place, Now, You can't change that – פרק 15 + 16

ציפיתי לקצת יותר תגובות בפרק הקודם…. /:
אני ממשיכה בשביל אלה שכן הגיבו (: תודה בנות מתה עליכן <33

"למה שאני יחשוב אם יש לי אותם במציאות?" שאלתי.
חיוך חושף שיניים הופיע על פניו של הארי.
חייכתי גם כן.
החיוך שלו גורם לי לחייך גם. אי אפשר לעמוד בפניו.
אני מתאהבת בו, אבל שאני חושבת על זאין… איתו יש לי משהו אחר, משהו יותר הגיוני…
אבל עם הארי, זה פשוט לא אמיתי… מה גורם לי לאהוב אותו כל כך?

"אני באמת שמח שאנחנו עושים את זה" הוא אמר.
"כן, גם אני" אמרתי.
התחוללה שתיקה. שתיקה מביכה למדי.
"טוב, כדאי שנחזור לא? כי זאין ישים לב ש'דיברנו' יותר מידי זמן" אמרתי.
"בואי" הוא אמר.
הוא הרים אותי עד שהגענו לשפת הים והביא לי את הקביים שלי. התייצבתי והתקדמנו לכיוון המכונית שלו. מלא צלמי פאפארצי הקיפו אותנו וחסמו לנו את הדרך. מה שהקשה עליי ללכת.
"שני, את בוגדת בזאין?" , "מה קורה ביניכם?" , "אתם יוצאים?" , "הארי, אתה אוהב אותה?" שאלו כל מיני צלמים.
לא ענינו. רק התקדמנו לכיוון המכונית שלו.
לאחר כמה דקות הצלמים עזבו אותנו, כנראה בגלל עוד מפורסם שהגיע לחוף.
נכנסנו לאוטו ונסענו הביתה. הנסיעה עברה בצחוקים ומוזיקה. אני כל כך נהנת איתו..

שהגענו לבית של הבנים נכנסנו וישר זאין קם לעברי. "וואו, מה קרה לכם?" הוא שאל.
"סתם דיברנו, והכל בסדר עכשיו" הארי אמר וחייך.
"ואני מנחש שגם נכנסתם למים?" זאין שאל.
"כן, למה רואים?" שאלתי וצחקתי.
"כן, רואים" הוא אמר ונישק אותי נשיקה קצרה ועדינה.
"יאללה, תתקלחו, כי רואים סרט עוד מעט!" לואי צעק בזמן שאני והארי עלינו במדרגות.
"כן המפקד!" הארי צעק מלמעלה, מה שגרם לי לצחוק קצת.
נכנסתי לחדר של זאין והוצאתי חולצה ארוכה מהארון שלו. אחר כך נכנסתי לחדר שלי להוציא טרניג. בכל זאת, קר בערב בלונדון.
לקחתי מגבת נקייה ונכנסתי למקלחת.
"שני תמהרי כי אני גם רוצה להתקלח" הארי צעק מבעד לדלת.
"אל תידאג זה יקח רק חצי שעה" אמרתי וצחקתי.
"שני זה לא מצחיק אני רוצה להתקלח אני מטונף" הוא אמר.
"תתקלח בחדר אמבטיה השני" אמרתי.
"יש לנו עוד חדר אמבטיה?" הוא שאל.
"אני בקושי גרה פה ואני יודעת שיש כאן עוד חדר אמבטיה, איך אתה לא?" שאלתי.
"סליחה באמת" הוא אמר ושמעתי צעדים מתרחקים, סימן שהוא הלך.
הורדתי את בגדיי הרטובים ונכנסתי למקלחת.
המים החמימים זרמו על גופי, גורמים לי לחשוב איזה חיים טובים יש לי עכשיו.
התפנקתי 20 דקות במקלחת ויצאתי ממנה.
ניגבתי את גופי ושמתי את החולצה של זאין ואת הטרניג שלי. שמתי נעליי בית ונכנסתי לחדר שלי, לוקחת כובע צמר לבן ושמה אותו על ראשי. לקחתי את הקביים ובזהירות ירדתי למטה וראיתי את הבנים נועצים מבטים בטלוויזיה.
"טוב שהחלטת לחזור, הסרט עוד שנייה נגמר" ליאם אמר.
"על מה אתה מדבר? התקלחתי רק 20 דקות" אמרתי. " *את* חשבת שזה 20 דקות, זה היה כמעט שעה" הארי אמר וצחק.
"סליחה באמת" חזרתי על המילים שהארי אמר. גורמת לו לצחוק.
עליתי לחדר שלי בזהירות ובאיטיות ונכנסתי לאינסטרגם באייפד.
"20 אלף עוקבים חדשים?!?!" צרחתי.
"הכל בסדר?" שמעתי את זאין נכנס לחדר שלי.
"כן, פשוט… יש לי מעל ל20 אלף עוקבים, איך?!" נדהמתי.
"את עדיין לא יודעת אה?" הוא שאל וחייך.
"בגלל שאת חברה שלי, ניהיית מפורסמת" הוא אמר.
"יאווו זה החלום שלי להיות מפורסמת" אמרתי וחיבקתי אותו.
"אז הגשמתי לך אותו" הוא אמר וחייך.
"אני אוהבת אותך" אמרתי והסתכלתי בעייניו בחומות כדבש שנצצו להן באותו רגע.
"גם אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי.

-למחרת-
התעוררתי במיטתי כזאין שוכב לידי ומשחק בשערי.
"את ישנה הרבה את יודעת?" שמעתי את קולו.
"אני אוהבת לישון" אמרתי ועצמתי את עיניי.
"את רוצה שנלך לאכול ארוחת בוקר באיזושהי מסעדה?" הוא שאל.
אין בעיה, רק תתן לי להתארגן" אמרתי שהתמתחתי.
"בסדר" הוא אמר ונישק אותי על הלחי ויצא מחדרי.
קמתי מהמיטה ונכנסתי לשירותים. צחצחתי שיניים, הסתקרתי, התאפרתי וניגשתי לארון.
הוצאתי מהארון חולצה ארוכה רופפת בצבע לבן שעליה היה רשום 'I love UK' וג'ינס ארוך בצבע תכלת.
לשבתי את הבגדים ושמתי מגפיים וירדתי למטה.
"יוצאים?" שאלתי.
"כן" אמרתי.
לקחתי את קביים ויצאנו לכיוון המסעדה. היא הייתה קרובה לבית של הבנים אז הלכנו ברגל.
וברור, שהפאפארצי הגיעו. ובעקבות הפאפארצי, גם הגיעו המעריצות.
השומרים של המסעדה עזר לי להיכנס וזאין נשאר מאחור עם כל המעריצות. איך הוא שורד ככה?!
ילדה אחת באה והתיישבה לידי.
"אוקיי, תקשיבי. תתרחקי מזאין. הוא לא אוהב אותך והוא לא רוצה אותך. את מכוערת ואת מגעילה, תתרחקי ממנו כי הוא שלי" היא אמרה.
"סליחה, אל תתערבי בחיים הפרטיים שלי" אמרתי, מנסה לא להרגיז אותה. אבל זה ניראה שהיא כבר עצבנית.
"אל תתערבי לזאין בחיים שלו! הוא לא אוהב אותך! את סתם מנצלת אותו רק בגלל שהוא מפורסם!" היא צעקה. מה שגרם לליבי לרעוד טיפה.
"ילדה לכי מכאן, תני להם פרטיות" השומר אמר ודחף אותה ליציאה.
זאין נכנס והתיישב לידי.
"זאין" אמרתי. "כן?" הוא שאל.
"לא מרגיש לי בנוח פה על כל המעריצות האלה.." אמרתי והשפלתי את ראשי.
"מה קרה?" הוא שאל.
"ילדה אחת באה אליי והתחילה לקלל אותי, ולומר לי שאתה לא אוהב אותי. והיא אמרה לי שאני מנצלת אותך בגלל הפרסום" אמרתי ופניי היו עם כמה דמעות.
"אל תאמיני לה. את יודעת שאני אוהב אותך ואני תמיד יאהב אותך" הוא אמר החזיק את ידי.
"אני מצטער אבל את תצטרכי להתמודד עם זה… זו לא תיהיה הילדה הראשונה שתבוא אלייך בטענות" הוא אמר.
"אני לא יכולה לסבול את זה שמקללים אותי והכל…" מלמלתי.
"אם את אוהבת אותי, את כן יכולה" הוא אמר וחייך.
"פשוט קשה לחשוב על זה שמלא בנות היו רוצות להיות במקומי.." אמרתי.
"ובגלל זה את בחורה עם הרבה מזל" הוא אמר.
הסתכלתי בעיניו וטבעתי בהן. לא יכולתי להסיר את מבטי. התקרבתי אליו ונישקתי אותו. וכמובן שכל הפאפארצי לא דפקו חשבון ונכנסנו. הם התחילו לצלם אותנו וכל הפלאשים עשו לי כאב ראש רציני.

המסעדה ניהייתה מלאה וכל המעריצות נכנסנו. מה צריך לעשות כדי לבקש קצת פרטיות?!
"בנות! בבקשה ממכן! אני רוצה פרטיות!!" זאין צעק.
וכמובן שזה לא עזר בכלום. כולם המשיכו לצעוק ולהשתגע.
"אני לא יכולה יותר" מלמלתי ולקחתי את הקביים. קמתי מהכיסא והתקדמתי לכניסת המסעדה. מלא אנשים דוחפים אותי, דורכים לי על הרגל הפצועה, מה שגרם לי לעוד יותר סבל.
אין אוויר, חנוק פה.
וכתוצאה מזה, התעלפתי.