He took your place, Now, You can't change that – פרק 14

הצמרמורת הזאת הובילה ל….

אני יודעת שאמרתי לזאין שאני לא יעשה לו את זה… אבל לא יכולתי לשלוט בעצמי. אני חייבת את הארי לידי.
"שני?" הוא קרא.
"איך היה?" הוא הוסיף.
הסתכלתי על פניו, ומבטי לאט לאט ירד לעבר שפתיו הוורודות והדקות.
לא יכולתי לעצור את עצמי. פשוט לא יכולתי.
"אני כל כך אתחרט על זה.." מלמלתי לעצמי ולאחר כמה שניות…
מצאתי את שפתיי על שפתיו על הארי.
כל כך אהבתי את זה. אבל זה הרגיש לא נכון.
"מה זה היה? חשבתי שחזרת להיות עם זאין" הארי אמר שהתנתקנו.
"אני כן אבל…. אני חייבת אותך ליידי" אמרתי.
"שני, זה לא נכון, אסור לך…" הוא אמר.
"בבקשה הארי! אתה לא יודע כמה אני זקוקה לך" אמרתי.
"אבל יש לך את זאין! מה את צריכה אותי?" הוא שאל.
"אני פשוט צריכה אותך" אמרתי.
"שני, אני לא יכול, זאין יהרוג אותי" הוא אמר והתרחק ממני.
"בבקשה הארי… הוא לא ידע! נסתיר את זה!" הגברתי את קולי בזמן שלקחתי את הקביים, מנסה לעמוד יציבה.
"אבל מה יהיה עם זאין? אם הוא יגלה?" הוא ניסה לחשוב מה יהיה בעתיד.
"אם הוא יגלה, זאת תיהיה אחריותי המלאה" אמרתי והתרקבתי אליו באיטיות, מנסה לא ליפול.
"שני… באמת שאני לא יכול" הוא אמר. מנסה לשכנע אותי שזה אסור.
"בבקשה הארי…. אני חייבת אותך!" התחננתי שיסכים.
התחוללה שתיקה. שתיקה גורלית.
אם הוא יסכים, אלו יהיו החיים הכי טובים שלי! אני יוכל להיות עם שני הבחורים שאני אוהבת באותו הזמן (למרות שאני יצא זנותית ברמות, עדין לא אכפת לי)
"אני לא מאמין שאני יאמר את זה… אבל… בסדר" הוא אמר.
"תודה הארי!! באמת שעשית לי את היום!" צעקתי מאושר וחיבקתי אותו.
"אבל זה לא נכון.." הוא מלמל.
"אתה רוצה שזה ירגיש נכון?" שאלתי. "כן" הוא ענה.
"תעשה שזה ירגיש נכון" אמרתי וחייכתי.
"יש לך את החיוך הכי יפה שראיתי בחיים שלי" הוא אמר. "תודה, גם לך יש חיוך מדהים" אמרתי.
"אז… מותר לי לנשק אותך מעכשיו?" הוא שאל וחייך.
"כן" אמרתי וציחקקתי.
הוא נישק אותי נשיקה כל כך מושלמת… שאי אפשר לתאר אותה בכלל.
"אבל צריך להתחמק מפאפארצי" הוא אמר שהתנתקנו.
"אל תידאג, שהם יגיעו פשוט נתנהג כאילו אני רק ידידים" אמרתי.
"והמעריצות? הן יודעות שאת עם זאין…מה הם יחשבו על זה שאנחנו נבלה די הרבה זמן ביחד?" הארי שאל. מנסה לחשוב על כל דבר אפשרי.
"פשוט נאמר להם שהפכנו ל'חברים הכי טובים' אבל כלום לא קורה בינינו" אמרתי.
"את תחמנית… ואני אוהב את זה" הוא אמר וחייך חיוך חושף שיניים.
"בואי ניכנס למים" הוא אמר בזמן שהוא מוריד את חולצתו. אימאלה קוביות *~~~*.
"אני לא יכולה, אני עם קביים" אמרתי.
"אהה, נכון. אז אני יעזור לך" הוא אמר.
החזקתי בכתפיו של הארי והקביים נפלו על החול. הוא הרים אותי הניח אותי על שפת הים. נותן לי להרגיש את המים ברגליי.
"אפשר להיכנס יותר עמוק?" הוא שאל.
"אממ, זה תלוי כמה זמן תוכל לעזור לי כי אני לא בדיוק הכי יכולה ללכת" אמרתי וצחקקתי.
"בשבילך אעשה הכל" הוא אמר והרים אותי עוד הפעם, נכנס למים העמוקים יותר. נותן לי להרגיש את המים הקרירים הכל גופי.
הוא עשה לי 'שק קמח' והתחיל להסתובב באזור שבו היינו.
"את יודעת לצוף?" הוא שאל.
"לא, אני לא בדיוק ילדת מים" אמרתי וצחקקתי. "רוצה שאני ילמד אותך?" הוא שאל וצחקק איתי.
"אם תצליח" אמרתי והוא עזר לי לעמוד על רגל אחת על קרקעית המים.
הוא החזיק את מותניי ועזר לי לצוף על המים.
"אימאלה" מלמלתי.
"פשוט תחשבי על דברים טובים" הוא אמר ועזב את מותניי.
"למה שאני יחשוב אם יש לי אותם במציאות?" .