He Took Me – פרק 20

היי, אני ממש מצטערת שלא העליתי אתמול, פשוט הייתה הפסקה חשמל ממש כמה רגעים לפני שסיימתי לכתוב, והיא נמשכה עד שעה מאוד מאוחרת וכשבדקתי ראיתי שהכול הלך.. והייתי כבר ממש עייפה וגם עצבנית ומדוכאת, זה באמת חרא.. וזה כבר קרה לי פעם אחת ;/
** חשוב לקראת הפרק – הזכרה מפרקים קודמים: באחד מהפרקים שלי, כשהייתה נקודת מבט של הארי והוא שבר את שק האגרוף.. הוא דיבר על אביו, על כך שכאילו הוא מכה אותו, וכך הוא שורד בקרבות..
חחח, רק היה חשוב שתזכרו! :)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הארי לקח אותי למועדון אחר, במרכזה של העיר שוקקת החיים בלילות. עם זאת, שוב הוא נראה רגיל, הסדרן הגדול והמאיים הכיר אותו ונתן לנו להיכנס לפני האנשים העומדים בתור בחוץ בקור העז מתוסכלים, רק מחכים להתחמם במוזיקה הצווחת והקורעת אוזניים לצד האלכוהול שיזרום להם בעורקים. זרועו החזקה הייתה תלויה סביב הכתף שלי, מושכת אותי אל גופו.
"הישבן שלך נראה מדהים בשמלה הזאת." הוא התכופף במקצת, לוחש אל תוך האוזן שלי.
אני ידעתי שהוא רק שמר עליי. ההליכה למועדון הייתה מלאה במבטים וניסיונות לסחוט את הישבן שלי בהשתהות. הוא צחק כשמשכתי את ידו מהישבן שלי, חשה מובכת אך גם בלתי אפשרי היה מבחנתי להתעלם מכך שכשהוא נגע בי כל גופי בער ומערכותיי קרסו, נכנעתי לו ואבדתי את שיווי המשקל בין רגע.. היום לא היה יום קל, את רובו ביליתי בבית החולים לצד תומס הפצוע קשה, עוד יומיים הוא חוזר עםהכסף והמכתב איומים מאמי ואני והארי נוכל לחזור לשגרה שבה אנו מכירים, לפתע הבלעתי חיוך וגחכתי לעצמי, זה אפשרי בכלל?!
הרמתי את המבטים אליו, עיניו של הארי השתהו למספר רגעים חטופים על החזה שלי לפני שהוא פגש את המבט שלי. הוא גיחך לפני שהוביל אותי לכיוון הבר, שבו שירתה במהירות בלונדינית מפותחת. היא ניסתה ללא בושה ללפרטט אתו ולמשוך את תשומת לבו בנואשות, רק כדי לגרום לו לגעת בה כמו שהוא נוגע בי. כך או כך הארי לא הבחין בניסיונותיה להשיג את תשומת הלב שלו או שהוא פשוט התעלם ממנה. לא משנה עד כמה נסתה לחשוף ולהבליט את גופה המחוטב, עיניו הירוקות טענו תשוקה אפלה וחושנית, עם ניצוץ שגרם לי לאבד את נשמתי ולהלום בחוזקה, ננעצו בי. משהו שמצאתי קצת מפתיע מעצם העובדה המאכזבת שהמוזגת הייתה יפה מאוד. המשקה נמסר לי, האלכוהול זורם במורד הגרון שלי ומרגיע את תנוחתי המתוחה והלחוצה בין רגע. עמדתו של הארי השתנתה אחרי הכוס השנייה שצרכתי. היד הגדולה שלו התחככה במורד הגב שלי, נחה בדיוק מעל הישבן שלי כשהנאנחות את גופו נגד שלי. אני ייבבתי בפעולות השכנוע שלו. טבל את ראשו, נושך את הצוואר שלי, הריח שלו משתלט על החושים שלי. הייתי אבודה במגע שלו עד ששפתיו השמנמנות מצאו את האוזן שלי, והקול הצרוד שלו הוסיף לפיתוי וחשמל, פרק אותי על נשקי.
״תרקדי בשבילי״ לחש ונשך את אוזני במקצת, לשונו ליקקה את האיזור הכואב וגרמה לי להשתנק.
הוא נסוג לאחור, מביט למטה לעברי לאשר שהבנתי את מה שהוא רוצה. כשלא הגבתי הוא דחק בי בגופו השרירי והמוצק לרחבת הריקודים הקורנת והתוססת חיים. גופים רבים נעו בכניעה ושחרור, בטחינה למוזיקה ההולמת. ידו עודדה אותי למקום שהוא התמקד בו. המגע החם של הארי עזב את הגב התחתון שלי כשאני ניגשתי למקום שאליו הצביע לי לעמוד בו, במעט רחוק מהבר ומהכיסא הגבוה שעליו התיישב. אם לא הייתי עכשיו אחרי זוג משקאות שצרכתי הייתי אולי מתנגדת לרעיון המטורף מטבעו של הערפד היפהפייה שניצב לפניי ומחכה אך ורק לי ולא לאף אחת. זקפתי גבות בתימהון כשראיתי אותו יושב ישירות מולי. המבט האפל שלו נערך כשהוא השעין את מרפקיו בחזרה אל הבר, מחכה לי להיענות לבקשתו.
אני רקדתי במועדונים בעבר, אבל אף פעם לא למישהו. הגוף שלי בהיסוס החל לנוע, לא ממש בטוחה במה שהארי מצפה ממני. המוח שלי החל להסתחרר ולקדוח, כפות ידיי הזיעו במעט ודמי אמר שירה בעורקיי, אבל החלטתי שזה הכי פשוט להרפות. עם זאת להזיז את הגוף שלי כמו שהוא רוצה. הירכיים שלי התנדנדו לבס הכבד, האלכוהול בזרם הדם שלי סייע לתנועות שלי. המבט שלי נפל שוב על הארי. עיניו נראו כההות יותר, גדלו כשהוא לגם את גופי בעיניו, סריקה למעלה ולמטה. חיוך חצה את פניו המלאכיות עם זוג הגומות שאני כה אוהבת כשידיו החליקו במורד גופי, לסתו התהדקה וידעתי שהוא משתוקק לשלוף ניבים, זה הלהיט אותי עוד יותר.
המוח שלי הפך מודע למבטי גברים אחרים, צופים בי כהזזתי את המותניים שלי. אבל אף אחד מהם עשה כל ניסיון להתקרב אליי. הם ידעו שאני של הארי. מעולם לא היה לי סוג של תשומת לב לפני, אבל אני המשכתי לרקוד. ההתמקדות היחידה שלי הייתה על הבחור המתולתל שהתיישב ליד הבר. הראש שלי הסתובב אחורה, גורמת לשערי לנחות על גבי שכמותיי בשחרור. הרגשתי כאילו היינו רק שני אנשים במועדון.
חייכתי כהארי זז על כיסאו. רגליו נגעו ברצפה כשדחף את עצמו. דמותו מתנשאת לגובה מטיילת מייד קדימה אליי. ראיתי את החיוך שלו גדל כשחזרתי אליו, הבטן שלי התהפכה כשהוא נתן בי מבט שובב וקרץ. הסתובבתי במהירות, מפלסת דרך מבעד האנשים המיוזעים שמכרו את נשמתם על רחבת הריקודים. השיער הארוך שלי דגדג את העור שלי כשאני התעוותי עם סיבוב הראש ומצאתח את הארי עוקב אחרי. לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי, מתגרה בו. צחקוק קטן נמלט מבעד הפה שלי כשעיניו גדלו ונעשו כהות יותר. תנועותיו הפכו לקצת יותר תקיפות, להזיז אנשים מהדרך להמשיך ולרדוף אחריי ואחרי השובבות שלי. המבט שלי הבהב חזרה מדי פעם, בידיעה שכבר גרמתי לו להתמכר אליי. כמה עיני נשים נחתו על המסגרת הגבוהה של הארי, אבל לו כלל לא היה אכפת. ההתמקדות שלו הייתה אך ורק עליי.
מצאתי את עצמי מתקרבת לפינה של המועדון החשוך. אבל לא היה לי זמן להסתובב כי זוג ידיים גדולות תפסו במותן שלי מאחור, "לאן את הולכת, אהובה?" הקול הצרוד שלו לחש לי באוזן, מעביר רעד בכל גופי וגורם לי להתכווץ ולהשתנק בעונג, חשתי כיצד להב חד ומושלם של תשוקה סוערת מפלח את בית החזה שלי וגורם לי לדמם בכל חלקיק וחלקיק בגופי.. קרביי להטו וכל שריריי התכווצו בפעם אחת מורטת עצבים, מגעו חלחל לי כה עמוק כמכה מענה מתחת לחגורה הצווחה שצווחת בראשי הדהדה בכל איבריי וגרמה למערכותיי לדלוק, אלוהים.. הוא יכול כל כך להשפיע עליי.. הזרוע החזקה של הארי התפתלה סביב המותן שלי, ידו הימנית נשארה על הירך שלי. השפתיים התפוחות שלו לחצו לצוואר שלי כשאנחנו נענו באיטיות לקצב המוזיקה. התנשפתי כשהוא סחט את הירך האחורית שלי וקרב אותי יותר אליו לאחור גורם לדמי להתפרע בעורקיי כתחושת קריעה שתקרע אותי לגזרים, רעותיי בערו וצרבו כאש שהתפוצצה בגופי.. הארי..
"את יכולה להרגיש את זה?" קולו נטף גבריות ופיתוי.
נדרכתי, הנשימה שלי גדלה, ישבני נמחץ למפשעתו.
"זה כמה אני רוצה אותך." הוא לחש לי באוזן.
הצליל הצורם שלו שלח צמרמורת דרך הגוף שלי. הראש שלי הסתובב בחזרה על כתפו והוא הצמיד את מותניו אליי, העיניים שלי מצמצו ולבסוף נסגרו ביצירת הקשר.
"הארי." נשימתי נעתקה.
יבבות קטנות מפלטו מבעד השפות שלי כשהרגשתי את חזהו רוטט באנחה עמוקה. האף שלו התחכך בעור הצוואר שלי. השפתיים המלאות שלו משאירות שובל רטוב של נשיקות.
"תגידי לי מה את רוצה שאני אעשה".
היד שלי עלתה, לופתת את עורפו. קצות האצבעות שלי לחצו לעור החם כפי שהוא כרסם בתנוך האוזן שלי.
"תגידי לי״ הארי עודד.
היד החופשית שלי התקמצה לאגרוף נואש על גבי בית החזה שלו, ״תגע בי, אבל ברכות, בבקשה." אלוהים, אני שיכורה.
"בעונג רב." הוא גיחך.
המגע החם שלו רפרף את הצד שלי, משתהה לשפשף את העיגולים קטנים לירך שלי לפני שעבר נמוך יותר. פעולותיו של הארי נראו מעיניו על ידי אחרים במועדון. גובהו ומבנה גופו השרירי, הגן עליי ועליו מפני כל שאר האנשים שלא ידעו עלינו. הפינה הכהה הסתירה את התנועות שלנו לאנשים הצעירים שהיו מעוניינים יותר באדם שהם רקדו איתו. הנשימה שלי נעתקה וחתכה את גרוני כסכין החדה שבחדות, כשידו הגדולה רצה לאורך החלק הפנימי של הירך שלי, מושכת את השמלה שלי לאט לאט למעלה. השפתיים שלי נפרדו כשקצות אצבעותיו רפרפו על התחתונים שלי. דפוסים אותרו בקלילות מעל התחרה, מה שגרם לי לייבב. זה הפתיע אותי כשהלחץ של המגע שלו גדל, הירכיים שלי לוחצות יחד. הצחקוק העמוק של הארי נשמע לי באוזן וגרם לי לפלוט אנקת ייאוש.
נשימתי נעתקה כשהלך לדחוף את התחתונים שלי לצד, לילד אין גבולות פשוט. אבל אני עצרתי אותו, האצבעות שלי עוטפות את פרקי ​​כף היד שלו.
"לא כאן, בבקשה." התחננתי.
ברגע שהארי תפס בידי בנוקשות אך ברכות, מושך אותי לכיוון היציאה.

היד שלי אחזה בחוזקה בשל הארי כשהוא משך אותי במעלה המדרגות לדירתו. הרגשתי כאילו הלב שלי היה בפה שלי כשהוא נאלץ לפתוח את הדלת לפני שסגר אותה בפתאומיות מאחורינו. הוא לא בזבז זמן בלפטור אותי מהמעייל שלי, תולה אותו. החמימות של המגע של הארי יכולה להיות מורגשת על הגב התחתון כשידו גדולה הדריכה אותי לאורך המסדרון לדלת שם ידעתי שהיה חדר השינה שלו. נעצרתי לרגע על מנת להתבונן בפסנתר כנף שלו, המוח שלי הבזיק את התמונות של מה שקרה בפעם האחרונה שהייתי כאן, לבי התכווץ בכאב וכהצלפה של דלי מלא מי קרח קפואים ידעתי שאהיה חייבת לדבר אתו על כך..
שמעתי את הדלת הנסגרת לפני שהארי הגיע אליי מאחור, הגוף שלי קפץ במעט כשאצבעותיו הארוכות הסיטו את השיער שלי על גבי שכמי השמאלית. השפתיים תפוחות נלחצו לעור של הצוואר שלי, מכרסמות ויונקות. אני פתאום הסתובבתי אליו, החזה שלי עלה וירד, חשתי כפקעת אחת של עצבים כשהוא לקח את ידי הרועדת שהייתה כה זעירה לעומת שלו. הוא שמר על קשר עין איתי כשהוא הביא יד אחת שלי עד לפה שלו, והשאיר בה נשיקה קלה על העור.
"אני אהיה עדין." הוא לחש.
אני צפיתי בו בועט את נעלי הספורט שלו לפני שכרע לאט לפניי. כפות ידיו הגדולות ליטפו את העור של הירך הימנית שלי כשהוא החליק את המגע שלו על הרגל שלי. לא יכולתי להסיר את העיניים ממנו.
"כל כך רכה." הוא מלמל לנשיקות שנשארו על העור הבוער שלי.
הרגל שלי הייתה מורמת, ידיי אוחזות בכתפיו הרחבות של הארי כשהוא הוריד את הנעל שלי. התהליך חזר על עצמו עם הרגל השנייה, לפני שהוא עמד לגובה מתנשא המלא שלו מולי. ראשו של הארי העיף למיטה הגדולה שלו, מדריך אותי לעבור אליה, שאני בהיסוס נעניתי לדברים שאמר לי לבצע.
כי בטחתי בו.

– מנקודת מבטו של הארי –

מצאתי את עצמי מאוכזב כשליסה הסירה את חמימותה ממני, יורדת מהמיטה. האצבעות שלי פרעו את התלתלים שלי, וסוחפים אותם לצד בזמן שנשענתי על מרפקיי. עקבתי אחרי תנועותיה המסתובבות לצדה השני של המיטה. הגבות שלי ירדו בזעף, לא בטוח מה היא עושה כשהיא התכופפה. לא יכולתי שלא לחייך מלחייה הסמוקות. אצבעותיה הרימו ברעד את התחתונים שלה מהשטיח.
ליסה החלה להתרחק ממני, והיא ניסתה למשוך את רגליה בעת ששמרה על הסמיכה שלה כרוכה סביב גופה. גחכתי מעט, זה משעשע שהיא עדיין הייתה ביישנית, למרות מה שעשינו כרגע. אני ניגשתי למגירות שלי, אצבעותיי בחטף מגששות בחיפוש אחר חולצה. ברגע שמצאתי נגשתי אליה, היא שיחקה עם אמבעותיה הארוכות בעצבנות לפני שהציצה אליי. העיניים הכחולות הכהות שלה היו ממוסגרות עם שורת ריסים ארוכות. הוורוד שבפתיה היה מעט כהה יותר מהרגיל, אני מניח שזה נובע מהנשיקות הכבדות שלנו. היא עמדה קפואה כשהושטתי את ידי אל פניה, בעדינות תוחב את קווצות השיער הארוך והכהה שלה אל מאחורי אוזנה.
אני עדיין החזקתי את החולצה בין אצבעותיי בזמן שהתכופפתי אליה. השפתיים שלנו נפגשו לכמה שניות לפני שעברתי לללחוש באוזנה, "את נהנית מזה מתוקה?" השתתקתי. "כי אני בהחלט נהנה." העברתי אצבע רועדת על הדם שנטף מצווארה, קפאתי ולכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי, נשבר לי הלב לדעת שאני פוגע בה, ונהנה מכך.. והיא כחפה מפשע נופלת כל פעם מחדש בלי למצמץ, מגיע לה אחד הרבה יותר טוב ממני אבל אני אנוכי מידי.. אני מניח ש.. שאני לא מסוגל לתת לה ללכת ממני.
רעד מורגש רץ בגופה מהמילים שלי.. נאנחתי, היא כבר התלבשה. גררתי את האצבעות שלי לאורך גבה לפני שמצאתי את הרוכסן לשמלתה. כשהתחלתי למשוך אותו למטה לאט היא נרתעה לאחור.
"הארי." ליסה אמרה בלחש.
אהבתי את הצליל של השם שלי מהשפתיים שלה. האצבעות שלי המשיכו למשוך ברוכסן כלפי מטה. היא נשמה בכבדות כשדחפתי את הרצועות למטה מכתפיה, אבל היא תפסה את השמלה לפני שהיא נפלה על הרצפה. קמט נחרט עמוק במצחי, השפלתי את ראשי לכיוונה ברכות עם חיוך מעודד, "תני לי לראות".
כשהיא זזה בעדינות ידיה נלחצו משם. שמלתה החלה ליפול לאורך רגליה והדליקה את כל מערכותיי בין רגע. לכדתי את השפה התחתונה שלי בין שיניי כסרקתי בעיניי בחדות למעלה ולמטה לאורך גופה. זרועותיה במהירות שולבו על החזה שלה, אבל אני תפסתי אותם לפני שהיא יכלה. תחתוני התחרה השחורים שהיא לבשה בחזרה לפני מספר רגעים תאמו את החזייה שלה. המבט הזהיר והתמים שכה הערצתי שלה הבהב לעבר פניי וגרם ללבי להלום בחוזקה ולנשמתי לשרוף את רעותיי לפני שהביטה ברצפה. קימוריה היו עוצרי נשימה, אבל הייתה לי הרגשה שהיא לא יודעת בדיוק איך היא באמת הייתה שובת לב, ״את כל כך יפה״, מלמלתי בזמן שעזרתי לה ללבוש את חולצתי האפורה שהגיע לה עד לירכיים, אחזתי בידה והובהלתי אותה חזרה למיטה.
״הארי..?״ ליסה לחשה.
זקפתי גבות לעברה בזמן שהיא התכרבלה בזרועותיי, ״כן?״ שאלתי.
היא נראתה מוטרדת מדבר מה אבל לא יכולתי לעלות ממה בדיוק, זכרתי זאת טוב שלפני שני לילות נתפסתי על חם מנגן את נשמתי על גבי הפסנתר הארור, לפתע עיניי נקרעו לרווחה, הלוואי שהיא לא תשאל על זה..
היא נראתה במעט מובכת לשאול, וזה רק גרם לי להתכווץ יותר בתחושה מורטת כל קצה עצבים, ראשי הסתחרר בחוזקה וכפות ידיי הזיעו מהמתח והלחץ האדירים, דמי התחמם והתפרע בעורקיי כתחושת קריעה שתקרע אותי לגזרים וחרב החדה שבחדות פלחה את בית החזה שלי וגרמה לי לדמם בכל חלקיק וחלקיק בגופי..
״הסימנים.. שיש לך על הגב ועל החזה.. ממה זה..?״ היא שאלה ברעד.
שיט, לא! איש לא שאל עליהם, אני בספק אם בכלל שמו לב, הם מאוד בהירים ולבנים אך חדים ועמוקים בעת ובעונה אחת, ״זה מהתקופה שבה הייתי בן אנוש..״ מלמלתי, ״הייתי פגוע ודיממתי למוות בזמן שיצרו אותי..״ הוספתי כדרך אגב.
״למה?!״ היא הזדקפה ונרגעה במהירות, היא פרעה את אצבעותיה בשערי וגרמה לי להתמכר לתחושה, ״הארי.. מי פגע בך..?״
נאנחתי, קברתי את פניי בין זוג כפות ידיי, ״למה?״ שאלתי במעט כעס, ״ליסה, עד שיש לנו רגע טוב ביחד.. למה לדבר על הדברים המלוכלכים שלי?״ נסתי להתרסן.
היא השפילה את ראשה, ״אבל אתה לא יכול להתחמק מזה לנצח הארי, ואתה.. אתה חשוב לי הארי, אתה יודע זאת..״ היא תפסה את ראשי בין ידיה, היא תמיד אמרה שהיא אינה טובה בהסברת רגשות, אבל היא הכי טובה בשבילי, ״בבקשה״ נאנקה.
פלטתי אנקת ייאוש ולא יכולתי לעמוד בפניה, ״אימא שלי.. היא.. היא מתה בלידה שלי״ פתחתי.
היא לכדה את שפתה המשכרת חושים בין שיניה ונשקה לזווית פי, ״אני מצטערת…״ מלמלה.
הבלעתי חיוך, ״זה בסדר, איני אכרתי אותה לעולם..״ משכתי בכתפיי והמשכתי לדבר, ״הייתי בן יחיד במשפחה, כך שנותרנו רק אני ואבי.. והיו לו בעיות נפשיות, הוא היה מעט משוגע, ובתקופה שלי, של פעם.. לא היה לו מקום בעולם, היינו מנודים ומובטלים, חסרי תקווה ודבר״ עצמתי את עיניי ונסתי להילחם בדמעות הדם שבעיניי, נזכר כיצד תמיד היו את החבורת ילדים הרעה שהכתה אותי מכל עבר, שזרקה אותי אל תוך הבור וזרקה עליי אלפי אבנים.. פצעו אותי, קטלו אותי, צלקו אותי.. הם לא פסקו עד שפתחתי את הראש, הייתי צריך להיגרר בכוחות עצמי לבית החולים ולהסתיר מהשטן את התפרים בעזרת כובע גדול, להסתיר מאבא. ״אבי תמיד אמר שאני מלאך המוות, שאני הדבר הכי נורא בחייו.. הוא קרא לי עד יומי האחרון רוצח.. הוא גם היה אוהב לקרוא לי.. מפלצת..״ פלטתי בארסיות.
עיניה נקרעו לרווחה, ״בגלל זה אתה חושב שאתה מפלצת?״ היא שאלה מוכת הלם, הקרקע התפוגגה מתחתיי וכמכה מענה מתחת לחגורה הנהנתי, ״למה הוא קרא לך כך?״ היא שאלה בזמן ששתלה רצף של נשיקות לבית החזה שלי וגרמה לי לבעור ולהחרב עד עפר מתחתיה.
חשתי מעט מובך מהסיבה, ״הוא חשב שרצחתי את אימא בכוונה לגרום סבל למשפחה״ אמרתי בקול חנוק.
לסתה התחתונה נשמטה, ״הארי, אתה..״ היא סמנה בראשה לשלילה, ״אתה לא מאמין לו, נכון?״ היא שאלה חרש, קפאתי, כל חיי גדלתי תחת הכינויים הללו, מיומי הראשון חשתי צרה, קשה במקצת לא להאמין לכך ולא לחשוב שמשהו באמת פגום ולא בסדר בי.
היא כרכוכה את זרועותיה סביב צווארי והשכבה מעליי, מנסה נואשות לעזור ולהראות נחמה, אך הייתי קפוא, לא יכולתי אפילו לחבק אותה בחזרה לא משנה עד כמה הייתי נואש לכך..
״הארי.. אתה.. למען השם, בקושי נולדת, כיצד תוכל לרצוח?! אמרת בעצמך, היו לו בעיות נפשיות.. אני בטוחה שהוא אינו התכוון לכך, איני מאמינה שהוא התכוון.. לא הארי בבקשה, אתה.. אתה מלאך הארי, אתה המלאך הכי טהור שאני מכירה, כיצד איש יכול לפגוע בך ואתה בו?..-״
״הוא פגע בי״ השתתקתי, ״הוא היה נוהג לפשוט לי את החולצה, להשכיב אותי על המיטה, לקשור את פרקי ידיי כלפי מעלה ולהצליף בי עד קזוב דם״ אמרתי חרש ועצמתי את עיניי פולט נהמה קטנה, ״הוא קשר אותי לכיסא והחל לזרוק עליי אוכל חם, להכות אותי בשוקר חשמלי.. הוא..״ הדמעות של הדם החלו לזלוג מעיניי, לכל הרוחות היא רואה זאת.. ״הוא כיווה עליי סיגריות, בדיוק על החזה.. הוא חרט לי על האור עם פלדה רותחת..״ תפסתי את ראשי בין ידיי ובכיתי, זה הדבר היחידי שהייתי מסוגל לעשות, פשוט נשברתי לרסיסים ונקרעתי לגזרים מתחתיה, ״הוא עינה אותי כל יום ויום במשך שעות במרתף העינויים המחורבן שלו..״ נסתי לומר מבעד לשפתיי הקרועות ברעד.
היא לפתע קפאה מעליי, היא חדלה מלנשום, לבה לא הלם, יכולתי לחוש עד כמה נחרדת היא.. אלוהים אדירים, לא! אבדתי אותה! הברחתי אותה, הפחדתי אותה.. לא, למה.. למה ספרתי לה זאת? כיצד יכולתי להיות כה טיפש?! היא פשוט לא דברה, לא חבקה אותי, לא הזיזה את ידיי מפניי.. היא לא עשתה דבר, אני בעצמי פחדתי לדבר.. רציתי למות, עצם המחשבה שהיא אינה מחזירה אליי כל טיפת רגש הולמת בי וחובטת, מצליפה יותר מהחגורת עור השחורה שלו, צורבת יותר מכוויות הסיגריות וחודרת לי כה עמוק, חורטת בעורקיי וגורמת לי להיקרע מגזרים יותר מהפלדה הרותחת.. אני אוהב אותה למען השם! אני מאוהב בה עד כלות נשמתי, אני זקוק לה עכשיו, זהו זה.. אמרתי זאת, אני אוהב את ליסה. קרביי להטו וכל שריריי התכווצן בפעם אחת מורטת כל קצה עצבים, חשתי כיצד להב חד ומושלם של תשוקה מפלח את בית החזה שלי וגורם לי לדמת בעל חלקיק וחלקיק בגופי, רעותיי בערו וצרבו כאש שהתפוצצה בגופי והדליקה את כל מערכותיי, ראשי קדח כמטען חשמלי טעון בזוג קוביות קרח קפואות, זה חלחל לי כה עמוק כמכה מענה מתחת לחגורה וגרםנלדמי להלום בעורקיי, לבי התכווץ בכאב וחשתי כיצד אני נסחף לשיכרון חושים מלא באור וטוב.. אני אוהב אותה, אני סוף כל סוף.. זוכה לאהוב.
ולפתע יכולתי לשמוע אותה בוכה בשקט, מצחה נשען על מצחי שלי ואצבעותיה הרועדות הסיטו את כפות ידיי מעיניי.. רגע, מה..?! היא מחתה את דמעות הדם שלי מעיניי ואפיה התרכך בשלי, יכולתי לחוש עד כמה היא שבורה, אפילו יותר ממני, ״אהוב שלי.. גיבור שלי.. אלוהים, אני.. אני כל כך מצטערת שעברת זאת..״ שפתיה הברישו את שפתיי שלי ונשקו נשיקה קטנה.
״הוא חשב שמגיע לי לסבול..״ נחנקתי.
היא הנהנה, ״אל תדאג מלאך, אף אחד לא יפגע בך יותר.. אני.. אני אתך הארי, אני לעולם לא יעזוב אותך.. אתה נאהב..״
היא לחשה לתוך עורי והעבירה צמרמורת לכל אורך גופי.. ״מגיע לך הרבה יותר טוב מזה מתוק, אתה אדם כה טוב וחזק, מיוחד.. אני זכיתי ביום שבו הכרתי אותך לראשונה, זכיתי להכיר את הגיבור שלי.. זכיתי בתקווה, באושר, באהבה..״ היא עצמה את עיניה ונשמה עמוק, ״אני אוהבת אותך.. הארי״ היא אמרה בקול בטוח ויציב, חסר רעד ושיתוק, ״בדיוק כמו שאתה..״ ושפתיה קרסו על שפתיי שלי.
לעולם לא אמרו לי זאת בכל חיי, הבלעתי חיוך, היא אוהבת אותי, היא באמת אוהבת אותי.. ״אהובה שלי..״ נהמתי וידיי לחצו ברכות על גבע לחייה, מתמכר לנשיקה ורק מקרב אותה אליי, כמה קרוב שרק אפשר.