He Took Me – פרק 18.

"את יכולה להיכנס, את יודעת?" הוא גיחך.
שאפתי עמוק לפני שנכנס לדירה. הארי צעד מאחוריי כשהוא עזר לי להוריד את המעיל. ראשו נח על גבי הכתף שלי וכעבור רגעים מורטי עצבים השפתיים התפוחות שלו, מנשקות את הצוואר שלי. רעדתי בתחושה המשכרת חושים הזו, כל מערכותיי דלקו ולבי התכווץ בכאב מייסר והלם בחוזקה, נשימתו החמה נוגעת בעור שלי לפני שהוא נסוג.
הוא תלה את הבגדים על גבי הוו, אני הסתובבתי אליו כשהוא נע לעברי, חיוך הגומות האהובות שלו רקדו לפניי ועטרו את טווי פניו, חרוטות בחוזקה ובעדינות כה טהורה ומחשמלת, ממכרת.. אני נסוגותי לאחור על מנת להגדיל את המרחק בינינו, האש הבוערת והיוקדת שבערה בינינו, נוטפת תשוקה ומתח אדירים ועמוקים שחלחלו לי כה עמוק ונגעו במקומות האפלים ביותר שבי, כמכה מענה מתחת לחגורה נסתי להסדיר את נשימתי שאבדה מבעד מרעותיי הצורבות והבוערות ככוויה.. הגוש הארור שבגרון חתך את גרוני כסכין, חשתי כיצד להב חד ומושלם, סוער ומטריף דעת של תשוקה פלח את בית החזה הרועד והכבד שלי וגרם לי לדמם בכל חלקיק וחלקיק בגופי. אני חייבת לשמור על ריכוז..
"אני." הפה שלי התקשה להגות את המילים, מעולם בכל חיי, לא אמרתי זאת לאף אחד.. לא חשבתי שאני אצטרך, לא רציתי.. הכבוד העצמי שלי היה הרבה יותר חשוב לי מהאנשים שאהבתי והיו יקרים לי ביותר בעולם.
הארי חיכה לי שאדבר שוב, מטה את ראשו מעט לצד כשהוא נעץ בי מבט.
"תודה לך … הארי." דברתי בשקט.
הוא ידע בדיוק על מה אני מדברת. הראש שלי נפל, הנעליים שלי הפכו לרגע להיות מעניינות מאוד. הנשימה שלי נהייתה כבדה בגרון שלי כשהרגשתי אותו מתקרב. הוא התכופף, שיער מתולתל מדגדג את הלחי שלי כשהוא הביא את השפתיים המלאות שלו לאוזן שלי.
"הייתי עושה את זה שוב." הצליל הצורם של קולו החד והגברי לחש.
התבוננתי בפרקי ידיו, לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי, התכווצתי בכאב וזה הכה בי כדלי מלא מי קרח קפואים עד העצם, חשתי כיצד דמי מתפרע בעורקיי והקרקע נקרעת לגזרים מתחתיי.. הוא פצוע, דם מחתים את ידיו, חבורות.. אלוהים אדירים, לכל הרוחות, הארי.. רק רציתי לחבק אותו וללחוש לו עד כמה אני אוהבת אותו ועד כמה הוא חשוב לי, אבל.. פשוט לא יכולתי.
היד קטנה שלי אחזה באצבעותיו, מנסה להראות מעט נחמה, האגודל שלי בעדינות נוגע על פרקי האצבעות שלו. זה הפתיע אותי כשהוא התרחק מהאחיזה שלי, מרפרף ממני וצועד לעבר המבטח. קול של מים זורמים מילא את השתיקה ואני נשארתי לבד, יודעת שאהיה חייבת לתפוס את עצמי בידיים. מטבחו של הארי היה מסודר. הוא נראה נורמלי,שולחן קפה, טלוויזיה קטנה, מקרר מרשים. אני לא ממש יודעת למה אני מצפה, משהו מפחיד הנחתי, אבל זה לא היה. "הארי?"
"מממ." המהם קולו העמוק.
העיניים שלי נופלו על גבו של הארי כשהוא העביר את ידו מתחת לזרם המים הקרירים. ראשו התעוות במקצת, מתבונן בי כשעמדתי בפתח. חשתי מתוחה, כפות ידיי הזיעו והסומק החל ללפות אותי, שיחקתי עם האצבעות שלי, קושרת אותן האחת בשנייה, כשהוא פנה לאחור.
השרירים המתוחים בזרועותיו נהיו בולטים יותר וגמישים כשהוא פתח את הברז, וסגר את הברז. הוא אחז בבד מהצד והניח אותו על היד הפצועה, מייבש את הרטיבות. לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי ונהפכתי בין רגע לפקעת אחת של עצבים, כל מערכותיי דלקו ודמי נזל מפניי, לבי הלם בחוזקה וכל איבריי רטטו בעונג כה רב לזכר שניצב ממולי, התכווצתי בכאב פולטת אנקת ייאוש, חשתי שאני נמשכת אליו יותר ממה שנמשכתי לכל גבר בחיי, רציתי אותו והייתי נואשת כלפיו עד כאב, רק התבוננתי בו וזה פרק אותי על נשקי, גרם לנשמתי לקרוס ולקרקע להתפוגג מתחתיי, לוגמת, שואפת אותו.. קרביי להטו וחשתי כיצד נקשר לי סרט סביב האגן ואני רק נמשכת אליו יותר ויותר.
הארי נשען על הדלפק, עיניו הירוקות אורו כזוג נרות חג מולד כשמבטו נפל עליי, הוא החזיק בגיחוך. ראשו העיף מבט לצד, מסמן לי לבוא לעברו.
"בואי הנה".
הלכתי לאט לכיוונו, מניחה את ראשי על החזה שלו, חשה כיצד זרועותיו עוטפות אותי מאחור ואפו נבור בראשי, שואף עמוק.
מצחו לפתע התקמט בזעף כצופן סוד, יכולתי לחוש כף יד אחת שלו אוחזת בחוזקה בירך האחורית שלי בעת שהכף יד השנייה מרימה אותי כלפי מעלה.. עיניי נקרעו לרווחה, "תוריד אותי!" פלטתי צווחה מופתעת.
הוא התעלם ממני כמו תמיד, קצות אצבעותיו נלחצו אליי כשאחיזתו התהדקה. הארי נשא אותי בסגנון כלה יוצא מהמטבח ומהמסדרון הנוסף. קפצתי לתוכו כשרגליו בעטו בדלת פתוחה. נכנסנו לחדר שחור משחור, זרועותיי התעטפו באופן מיידי סביב צווארו. אף פעם לא הייתי טובה מאוד עם החושך, אבל נראה שהארי אינו מתרגש מהמחסור באור. הוא תמרן את החדר בקלות.
נשימתי נעתקה כאשר הוא הניח אותי על משהו רך. ידיי הרגישו מה מתחולל סביבי והבנתי שאני ישבתי על המיטה שלו. קפצתי כשאור קטן שהדליק הואר, על גבי השידה שליד המיטה. המנורה ספקה רק זוהר עמום, אבל עיניו של הארי עדיין נראו נוצצות. הרגליים שלי היו קפואות למקום כשראיתי אותו הולך לכיוון המגירות שלו, מושך בגדים ומחייך אליי, מאיץ בי שאלבש אותם.
"לבשי זאת". לחש בפקודה רכה.
היססתי במקצת בזמן שלקחתי את החולצה ומכנסיים הקצרים מהיד שלו, התרחקתי ממנו מעט, מתבוננת בו במבט שמבקש שיעניק לי מספר רגעי פרטיות, אומנם כבר שכבנו, אבל איני מרגישה בנוח להתלבש מנגד לעיניו ולהיות חשופה לו. הארי לא דבר, הוא פשוט יצא מהחדר וסגר את הדלת. העיניים שלי שוטטו בחלל. התיישבתי על המיטה הזוגית הגדולה, אנחה עמוקה נפלה מהשפתיים שלי. לעולם לא סקרתי את החדר במיוחד, לפחות לו את פרטי הפרטים שהרכיבו אותו. תמונות עגולות היו תלויות על גבי הגיטרות, גיטרה קלאסית עשויה מעץ מלא ובהיר הונחה בפינה. אני בעטתי את הנעליים שלי ונחלצתי מהג'ינס שלי, במהירות מושכת במכנסיים הקצרים לרגליי כשהתרוממתי מחדש. נשפתי על גבי הפוני הארוך והכהה שלי, מעבירה קצוות שיער סוררות לאחורי אוזני ופלטתי אנקת ייאוש, הגיע הזמן לחשוף את הבטן בפני הראי שממולי.. גילפתי את חולצתי במעלה ראשי, כאשר הדלת נפתחה שוב. הכדורים הירוקים של הארי נסעו למעלה ולמטה מהגוף שלי, בחיוך על שפתיו, מרוצה מהמחזה..
דום לב. השפלתי את ראשי מסמיקה, חשה כילדה קטנה שנתפסה על חם, במהירות לבשתי את חולצתו ושחבתי את זרועותיי מאחורי גבי צוחקת במבוכה כשהוא נשען על משקוף הדלת עם זרועותיו שלובות על חזהו.
"מממ, את נראית טוב בבגדים שלי מתוקה" פלט, ״את נראית, טעימה..״
אני נרתעתי מתגובתו, מתכופפת כדי להרים את הפריטי לבוש הדלים שלי. הארי זמזם לי באוזן, זרועותיו מתפתלות סביב למותן שלי. ראשו דחף אותי לצד, בעדינות מנשק את העור החשוף של הצוואר שלי. הגב שלי היה לחוץ בחוזקה על חזהו. זה הרגיש לי בדיוק כמו בפעם הראשונה שלנו לפני יומיים תמימים..
לא יכולתי לזוז כזרועו נכרכה סביב המותניים שלי. היד החופשית שלו מחליקה מהחלק העליון של חולצתו שלבשתי. אצבעותיו נגררו ואני יכולתי לשמוע את הנשימות הכבדות שלו באוזן שלי. אני ייבבתי כשהוא נגע בעקומה של השד שלי. היד הגדולה שלו חפנה אותו, לוחץ בעדינות. הראש שלי נפל שוב על כתפו עם התחושה החדשה, העיניים עצומות בחוזקה.
מעולם לא הרגשתי משהו דומה לזה בעבר, מעקצץ יורה דרך הגוף שלי. זה היה לפני שהערפל במוח שלי גרם לי לאבד לנצח. אני נאבקתי באחיזתו של הארי, הוא צחק כשהוא שחרר אותי. מעדתי לעבר הדלת, לופתת את הידית ומושכת בה על מנת לנסות לפתוח.. לא ידעתי למה אבל חשתי תחושה ארורה שכרסמה בי, כאילו משהו לא בסדר..
״ ליסה" הזהיר אותי הארי.

הוא היה ממש מאחוריי. היד הגדולה שלו טרקה את הגחת מעל הראש שלי, מהר לסגור אותה לפני שהספקתי לברוח. הלב שלי נשאב בקול רם כשפניתי, הגב שלי לוחץ על העץ החם. הסתכלתי למעלה ומצאתי את הארי מביט בי. הנשימה שלי רעדה כשהוא הביא את השפתיים הוורודות שלו לאט לאוזן שלי.
"אני רוצה לגרום לך להרגיש טוב." לחש הטון הצורם של הארי. ״אל תלכי ממני, את לא צריכה לפחד.. כל מה שאני זה להגן עלייך ולענג אותך״ ידיו חפנו את הישבן שלי ונתקו אותי מהקיר, מוחצות את גופי לשלו..

שפתיו נאשו את הלסת שלי בזמן שידו משכה במעט את החולצה שלו מהכתף שלי. הארי נגס בעור החשוף עתה, מה שגרם לי לייבב בעונג. הגוף שלי קפא כשיד גדולה ריחפה במורד הגוף שלי, בקרבה מסוכנת למפשעה שלי, אבל אני נרתעתי לאחור לפני שהוא יכול היה לגעת בי. עיניו של הארי מעולם לא עזבו את פניי. הנשימה שלי נעשתה כבדה יותר ויותר כשהוא שיחק בזהירות בקצות האצבעות שלי. הן נהיו שלובות זו בזו באופן מושלם ומהפנט.. כאילו ונוצרו רק למענו, לאט לאט הוא משך אותי קדימה. הארי ישב על קצה המיטה והביט בי. הוא תפס ביד השנייה שלי, מושך אותי קדימה עד שעמדתי בין רגליו. החזה שלי עלה למעלה ולמטה במהירות כשאני חשתי אותו מניח את ידו הגדולה והעגולה לצד האחורי של הירך שלי. הוא הרים אותו, מעודד אותי לפשק את ברכיו.
הארי העביר עוד יותר אחורה על המיטה. הנחתי את היד שלי על חזהו כדי לעצור אותי מליפול לתוכו. המגע שלי נסוג במהירות כשראיתי אותו אוחז את החלק התחתון של החולצה שלו. הבד נמשך במהירות מעל לראשו לפני שהבגד נחת על גבי הרצפה. העיניים שלי באופן מיידי נמשכו לעור השזוף שלפלג גופו עליון. התנשפתי כשהארי תפס ביד שלי. הוא הביא את זרועי לכתפו לפני שהנחה אותי מעל עצם הבריח השמאלית שלו בכתפו.
"בבקשה." הוא התחנן.
ידו של הארי עזבה אותי והפתעתי את עצמי כשאני המשכתי לגעת בחזו. השרירים שלו היו.. חזקים מתחת לאצבעות הרכות שלי. ראיתי כיצד פיו מבליע חיוך, מושפע ממגע האצבע שלי שעברה בקלילות על פני הפטמה שלו. נשימתו חמה נאלצה מגופו כשהמגע שלי נסע במורד הקדמי שלו. בזהירות אני איתרתי את הקווים שהוגדרו על בטנו. הארי לא יכל לקחת את עיניו הכהות ממני כשאני טבלתי את הקימורים. אני בסקרנות נתתי לאצבעות שלי לנדוד לקווי הווי שעל מותניו. אבל המגע שלי הפסיק כשהגעתי לפס השחור והעבה של תחתוני הבוקסר שלו שהיה גלוי מעל מכנסי הג'ינס שלו.
הבלעתי לעברו חיוך והתיישבתי על גבי ברכיי בין רגליו, הוא אחז באמצע גבי, ״מה קרה..?״ שאל.
לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי וכל הרגעים שלנו עד הרגע הזה הכו בי כמכה מענה מתחת לחגורה, נאנחתי וחשתי פקעת אחת של עצבים, ״רק היום ראיתי והבנתי, שתעשה הכול למעני..״ לחשתי, ״וגם אני רוצה להעניק לך.. את כל כולי הארי״ תפסתי את ראשו בין ידיי.
אצבעותיו הארוכות לטפו את הלחי שלי מעבירות רעד בכל גופי וגורמים לי לרעוד וליפול בחרב לרגליו, להישבר לאלפי רסיסים ולהיות מוחזקת רק בזכותו, ״רק אל תוותרי עליי״ אמר בקול ניטראלי אבל בעיניו ראיתי מבט שבור.
״לעולם לא..״ לחשתי ושפתיו נפגשו האחת בשנייה.
***

קרצפתי את השולחן, מנסה בנואשות להוריד את הכתמים הדביקים, נאנחתי וחשתי מדוכאת.. אני עייפה כל כך מהלילות חסרי השינה שלי עם הארי, מעניין כיצד היילי מתמודדת עם כך מידי לילה, היא כנראה התרגלה.. ידעתי שאני תמיד אהיה מוכנה להישאר חזקה עד סף כוחותיי, עד זוב דם למען הארי.. הדבר לא בשליטתו ורק עצם המחשבה שהוא ישרף באור היום ו..- הכוס צנחה מידי והתנפצה לאלפי רסיסים רק מעצם המחשבה על כך.
איתן ודפני רצו לעברי, ״מה קורה כאן?!״ שאל בכעס וכשראה את הכוס השבורה גלגל את עיניו בייאוש, ״את מוכנה להסביר לי מה קורה לך בזמן האחרון?״ הגביהה עליי את קולו.
כן, כמובן, התאהבתי בערפד, בדיוק כמוך, ואני די בטוחה שאתה מכיר את התחושה, ״אני פשוט לא ישנה מספר לילות״ מלמלתי בלחש ונגשתי במהירות לכיוון המטאטא מנסה להתחמק ממנו.
״ומדוע זה?״ שאל ג׳וש והגיש לי את המטאט, נחרתי נחירת בוז והוצאתי לו לשון, משפילה את ראשי ופונה חזרה לכיוון הכוסות המנופצות, ״אממ..״ גרוני היה יבש, ״התמכרתי לסופר מריו״
אנסטסיה צחקקה וחבקה אותי מאחור, ״מוזר להשוות טיפוס כמו הארי לסופר מריו.. לא כך?״
תומס זקף את גבתו ושתה בשקיקה מהבירה שלו, ״מי זה ההארי הזה לכל הרוחות?!״ שאל בכעס.
״החבר המוזר שלה..״ מלמל ג׳וש, לכל הרוחות הוא האדם הטוב ביותר בעולם, הוא אומנם הפחיד אותי מהרגע הראשון, אבל כל מה שהוא רוצה זה לנסות להסתדר עם כולם, להגן עליי.. ואהבת אמת.
״חבר?!״ שאג תומס, ״לא פגשתי בו..״ מלמל לעברי.
נאנחתי בתבוסה, לא יכולתי לסבול זאת יותר.. הכול קדח וצווח בראשי, הדהד בכל מערכת, תא ואיבר בגופי, כמכה מענה מתחת לחגורה זה חלחל לי כה עמוק וגרם לחרב החדה שבחדות לפלח את בית החזה שלי ולדמם בכל חלקיק וחלקיק בגופי, דמי קפא בעורקיי והקרקע נשמטה מתחתיי, כפות ידיי הזיעו ונשימותיי היו כבדות, ״אכפת לכם להניח לי?!״ צעקתי עליהם גורמת לכולם להשתתק, ״איתן, אני מצטערת. ג׳וש, אל תאמר זאת עליו, לעולם לא, אינך מכיר אותו. ותומס.. זה בהחלט לא העסק המחורבן שלך!״ יריתי לעבר כל אחד ואחד מהם.
אנסטסיה נאנחה וגררה אותי לבר, מגישה לי כוס לימונה צוננת וקרירה, ״את זקוקה לזה..״ חייכה .
הנהנתי אליה ולפתע הטלפון שלי זמזם בכיס האחורי שלו, שלפתי אותו וראיתי שזו הודעה ממישל, הבלעתי חיוך ופתחתי:
״היי, רק רציתי ליידע אותך ואת כולם שמחר אני מתכננת ערב סרט בביתי. תביאי גלידה!"
צחקתי לפני שעניתי, ״מחר ערב סרט אצל מישל!״ קראתי וכולם צחקו יחד אתי.
אני לא ראיתי הרבה מהם לאחרונה, והייתה לי הרגשה שהם יהיו מעוניינים מאוד במצב הארי.
"נהדר! נפגש מחר..״ השבתי.
הפלתי את הטלפון שלי על גבי הבר, הצחוק קטן שוחרר מהשפתיים שלי מלראות את אנסטסיה ברקיע השביע ממלמלת שטויות והכול בזכות ג׳ייסון. לרגע הטלפון שלי זמזם שוב שניות מאוחר יותר. האצבעות שלי באופן שגרתי נעולות לטלפון שלי, הייתי עדיין מרוכזת באנסטסיה, הכלב האפור שלה שהיא הביאה יחד אתה ליקק את פניה והיא נשקה לאפו.
״מה השם האמצעי שלך, אהובה שלי?"
קמט נוצר במצחי בבלבול עד שנסרקתי לחלק העליון של המסך. הארי. לבי הלם בחוזקה ופרפרים פרעו את בטני, הארי שלח לי הודעה.. הבלעתי חיוך חשה כיצד דמי הולם בעורקיי ונשמתי נגזלת מרעותיי הבוערות והצורבות שכאש להבה מתפוצצות בגופי, הוא אף פעם לא באמת היה שואל עליי בעבר, לא הייתי בטוחה אם אני צריכה למסור את המידע. האצבעות שלי שיחקו במקרה בטלפון שלי לפני שאני הקלדתי.
"גרייס".
נשכתי את השפה התחתונה שלי, כשהאגודל שלי ריחף מעל לחצן שלח. קפצתי כשהכלב קפץ על גבי ברכיי, מפתיע אותי. הפרווה המפוספסת הרכה התחככה עם ידי בניסיון לקבל את תשומת לבי. חייכתי, מגרדת לו מאחורי האוזן לפני שמבטי חזר אל מסך הטלפון. האצבעות שלי הוסיפו במהירות להודעה, "גרייס. מה שלך?"
הטלפון שלי המשיך לזמזם במשך כל הלילה. אנו סמסנו, שואלים זה את זה שאלות על חיינו. מצאתי את עצמי נגררת ומסתגרת בשירותים על מנת להתחמק מהעבודה וליהנות יותר זמן בחברתו, אבל הארי החליק בכמה שאלות מאוד אינטימיות שגרמו ללחיים שלי לעקצץ בחום.. לא יכולתי לעצור את החיוך והקפיצה המביכה במקום מכל הודעה ממנו, הוא היה עסוק יותר בי מאשר באימונים..
לבי התכווץ בכאב והלם בחוזקה, הוא גנב את לבי. הוא לקח אותי.

*הלילה הבא*
"ה-הוא הציל אותך, הארי הציל אותך?"
הנהנתי.
הבנות וג׳וש הביטו נדהמות במה שאמרתי להם. תומס ואיתן נשארו בבר. היינו בסלון, משתרכים מסביבו לכל עבר, כריות בכל מקום. כפי שחזיתי, הסרט בטלוויזיה התפוגג ונשכח והתרכזנו יותר בשיחה שלנו, כשאנו אכלנו מהגלידה ונגסנו מהפיצה.
"ואתם … אתם, ובכן את יודעת..?" גמגמה מישל במבוכה קלה.
אני יכולתי להרגיש את העלייה בסומק הלחיים שלי כשאני אישרתי את מה שקרה בחדר השינה של הארי. לי ולו היו רגעים מהפנטים ועוצרי נשימה יחדיו, יפהפיים ובלתי נשכחים, וחלקם פחות, משהו שגרם לנו לסגור כחברים, כזוג רשמי. תשומת הלב שלי נמשכה לטלפון שלי שהיה מונח בכוננות בידי. שמו של הארי הבזיק עוד לפני שפתחתי את הטקסט, "מה צבע התחתונים שאת לובשת מעלייך? ;)"
עיניי נקרעו לרווחה וזה הכה בי כדלי מלא מי קרח קפואים, הלחיים שלי המשיכו להסמיק כשקראתי על המילים מודגשות. הביטחון העצמי שלו הדהים אותי. הנחתי את הטלפון שלי על גבי הכורסה והעדפתי לא לענות לו על כך.
"אולי הוא לא גרוע כמו שחשבנו? הארי נראה בסדר. "הציע ג׳וש בחיוך מעודד.
ידעתי שאני נראית קצת מבולבלת, ובאמת אבדתי את שיווי המשקל ואת עצמי מהודעה אחת שלו, כולם חייכו אליי. זוגות רבות של עיניים העיפו מבט מפניי לטלפון שלי.
"מי זה?״ אנסטסיה שאלה בצחקוק.
"אממ, אני הולכת לשירותים." השתפכתי.
הלכתי במהירות לחדר האמבטיה. ולפתע דמי קפא בעורקיי, קללתי את נפשי, הבנתי שהשארתי את הטלפון שלי. כשחזרתי כעבור כמה דקות, הבנות שתקו לפני מצחקקות בלי שליטה. הבנתי שהן ראו את ההודעה ההזויה של הארי.
הטלפון היה בחיפזון מונח על הכורסה, תפסתי אותו בידי כבדקתי בהיסטריה את המסך. העיניים שלי התרחבו כשסרקתי הודעות שנשלחו ממני בעיקרון, נחרדת… תפסתי את ראשי בין ידיי, לא, "שחורים, תחרה"
הרמתי את הראש שלי, עיניי קרועות לרווחה.
"אוי, אלוהים, אני לא מאמינה שעשיתם את זה!" דברתי בדחיפות.
צחוקם נקטע כאשר רטט עבר ביד שלי. העיניים שלי זינקו אל הטלפון שלי. לבי הלם בחזה שלי כשפתחתי את ההודעה, מפחדת מתשובתו.
הארי: "לעזאזל.. שלחי תמונה מותק"
הגבות שלהם עלו כשהם חיכו לתגובה מסוימת ממני. דפני נצלה את ההזדמנות לחטוף את הטלפון מהיד שלי כשעמדתי בפה פעור.
"הו אלוהים!" זעקה.
למה הארי היה חייב לקחת חלק מהערב הזה..?!
היא העבירה את הטלפון לכל השאר הלאה, שישבו על הכורסה שממול. הם התבוננו מוכה הלם והעבירו בי מבטים נרגשים.
"הוא אוהב אותך." מישל הקניטה.
היא קמה וניגשה אליי, הושיטה לי את הטלפון. אני סתרתי את ידיה מפניי כשהיא בשובבות ניסתה לדגדג אותי. אני צנחתי באפיסת כוחות, משחררת אנחה. הראש שלי נפל לאחור כשעיני עצומות ברעד. "לכל הרוחות." מלמלתי.
***
אני אימצתי את מישל בחיבוק חזק כשנפרדתי ממנה.
"אני יכולה להזמין מונית." מישל הציעה.
"לא, זה בסדר גמור." חייכתי. "זה לא כל כך רחוק מהאכסניה שלי."
אני יצאתי מהדלת הקדמית ולאחר מכן פניתי אליה.
"ואת בטוחה שאת לא רוצה להישאר אצלי?" שאלה שוב.
הנחתי את ידי על שכמה ונסתי לרסן אותה ואת הדאגה שלה, לוחצת במקצת ומחייכת חיוך רך. "בכנות, זה בסדר גמור."
"בסדר, שלי לי הודעה כשאת מגיעה, מאוחר" עצרה מישל. "אם את לא עסוקה מדי בהודעות עם הארי כמובן."
מלמלתי לה לסתום את הפה כשהיא צחקה. נפרדנו לבסוף והתחלתי בהליכה הקצרה למשכן מגוריי. המעיל שלי היה משוך קרוב יותר לגוף שלי כשהרוח הצליפה סביבי. הירח האיר כשהסתכלתי למעלה. פנסי הרחוב האירו את הכביש כשהלכתי במורד המדרכה. מכוניות עמדו בצד רחוב המגורים השקט ושמתי לב לכמה אורות שהחלו להיכבא בבתים שעברתי מאחוריי. הרגליים שלי נגררו לעיקול, העיניים שלי נמשכות לפאב קצת יותר… קולות רמים נשפכו מהדלתות.
הגברתי את צעדיי, רוצה לברוח מהאווירה מונעת אלכוהול. אבל הייתי צריך לקחת מבט שני בסמטה החשוכה באגפו של הבניין. גם מהצד השני של הכביש, זיהיתי את צורת הגוף הגבוהה שלו והתלתלים הכהים. הגוף שלי נעצר. המצב נהיה מתוח בין רגע ונעלתי את מבטי עליו, חבורת גברים הקיפו אותו. המבט שלי נשאר נעול בקבוצה, הארי דחף בכוח את אחד מהם הרחק ממנו. אני לא יודעת מה לעשות. המוח שלי אומר לי ללכת משם, אבל לא יכולתי. קצב הנשימה שלי עלה ונלפט בין רגע כשאחד מהם החזיק את הארי ולחץ אותו על הקיר. אחד אחר חבט אגרוף כבד לקיבתו וגרם לאהוב לבי להתכווץ ולהשתנק בכאב, רגליי דלקו אליו, ״הארי!!״ צווחתי.