He Took Me – פרק 17.

לא יכולתי שלא לגחך על מראה שפתיו של הארי כשהוא נאנק. הצלצול של הטלפון שלו נשמע והדהד בכל קירות ביתי, את רוב היום העברתי בשינה.. ואת שאר היום מזגתי בלחלום על הגב האפל והאהוב שלי בעת העבודה.
״הארי." מלמלתי.
הוא לא הגיב, הפה שלו לא סר משלי, יורד במקצת לכיוון הלסת שלי, מותיר נשיקות רטובות שגרמו לקרביי ללהוט ולמקום לרטוט כרטט חשמלי עז וממכר, כל מערכותיי דלקו ולבי הלם בחוזקה, הקרקע התפוגגה מתחתיי ונסחפתי בשיכרון חושים לאבדון שהוא הכניס אותי אליו. האצבעות שלי נלחצו אל כתפיו, בניסיון לדחוק אותו משם. אבל במקום לציית הוא הוריד את עצמו עוד יותר לתוכי, מתקרב אליי יותר, אני גלגלתי את הראש שלי לצד ונסתי להסתיר את הצחקוק שלי. השפתיים הרכות שלו שכה אהבתי נגררו במורד הצוואר שלי כשאני העברתי את קצות אצבעותיי במורד גבו של הארי. הוא צחקק כשכפות ידיי נגעו בישבן שלו, מגששות אחר הטלפון בכיס האחורי של מכנסיו.. שלפתי אותו החוצה, ומסרתי לו אותו. הוא התנשף בשובבות לוקח אותו ממני. חייכתי, דוחפת בחזרה חלק מתלתליו בזמן שהוא בהה בי כמהופנט, סומק עז כבש את פניי והוא נשק נשיקה קטנה למצחי.
"תענה לזה." לחשתי.
אצבעותיו נגעו באופן חלק במסך, עיניו הירוקות לא משו מעיניי, גורמות לי לאבד את עצמי ואת נשמתי, עיניים אשר נדמו לי כקרן אור ליופי ולביטחון העצמי, עיניים ששידרו אהבה ורכות אך גם חושניות ואופל שפרקו אותי על נשקי ומרטו את כל עצביי, חשתי כיצד חרב החדה שבחדות מפלחת את בית החזה שלי וגורמת לי לדמם בעל איבר ואיבר בגופי… הטלפון היה צמוד לאוזנו בעת שהארי זרק את נעליו מרגליו ודחף אותי קדימה יותר לאורך המידה שלי, גופו ריחף מעל הגוף שלי. זרועו חזקה עזרה לו לתמוך במשקלו.
"הלו". דיבר קולו המחוספס ושלך רעד לכל אורך גופי.
פניו השתנו מעט כשנשמע הקול בצדו השני של הקו. הארי הטה את הטלפון מהפה שלו לפני שהוא דיבר.
"אני צריך להתרומם" הוא לחש.
"אוקי." חייכתי חצי חיוך.
נישקתי את לחיו לפני שהוא דשדש כדי להסיר את עצמו ממני. הראש שלי נע לצד בסקרנות כשהתאמצתי לשמוע באופן קלוש לפחות, "אתה אתה, אם אותה הליסה?" שאלה נערה מהטלפון שהוא אחז בחוזקה ביד הגדולה שלו. הנחתי שהשיעול המביך שהארי החניק היה לנסות להעלים מפניי את הקול השקט. האדם הזה ידע עליי? הייתה לי הרגשה שהארי לא סיפר להרבה אנשים עליי או על מערכת היחסים שלנו. כל זה היה חלק מהדבר רכושני, להגנתי. אבל האדם הזה היה מעודכן היטב מספיק כדי לדעת שהארי היה אתי עכשיו, הנחתי שאלו אנשים שהארי סומך וחייב לבטוח בהם.
גופו הארוך מעד במהירות מהדלת שזה עתה פתח לפני ששמתי לב אפילו, שוב, והשאיר אותי שוכבת, מעט מבולבלת, במיטה שלי לאחר יום שלם שלא ראיתי אותו. אני התיישבתי, תוהה ביני לבין עצמי לשם מה הארי היה צריך לקום ולצאת… לעזאזל, יש לי כבוד עצמי, אף אחד לא ישאיר אותי ככה זרוקה ומובכת. הרגליים שלי השתכשכו עם רצפת העץ הרוקחת שלי בעת שקפצתי מהמיטה ויצאתי מבעד הדלת, ראשי הסתחרר וכאב ועוד רגע אבדתי את שיווי המשקל. ראיתי את הארי עם הטלפון צמוד לאוזנו.
"לא, אנחנו לא עושים כלום." הוא מלמל, לחייו קבלו באורח קל גוון ורוד.
אני אף פעם לא באמת ראיתי את הארי נראה לא בנוח בעבר, הסומק הקל על פניו גרם לו להיראות צעיר יותר. הוא נראה חמוד, נשארתי על משקוף הדלת וגלגלתי את עיניי בצחקוק קל, זכיתי לראות אותו כך. לא יכולתי שלא לחייך. ראשו הופנה לעברי בזמן שסגרתי את הדלת. הוא נראה קצת מודאג. אבל אני נתתי לו חיוך מרגיע, גופו נרגע במידה מסוימת כשהתקדמתי אליו, הארי סמן בראשו לכיוון המכונית שלו.. נאנחתי, למה?! לא היינו לקראת.. שיהיה, נכנסתי למכונית שלו בכוחות עצמי, צפיתי בו מבעד לשמשה קדמית לפני ששחקתי ברדיו שלו בשעמום, הראש שלי נשען לאחור כשעצמתי את עיניי ונסתי להתרכז רק לרגע בדבר שהוא אינו כלול בהארי, בדבר שתמיד היה מקום המפלט שלי.. מוזיקה.
לאחר מספר דקות קלושות דלת הנהג נפתחה. סובבתי את הראש שלי מתבוננת בהארי נכנס פנימה, מה עכשיו?!
"הכל בסדר?" שאלתי בדאגה.
הוא הנהן בתגובה, אצבעותיו הארוכות פורעות את תלתליו השחורים באור הלילה.
"אבל אני אממ, אני צריך שנלך לבית שלי." הוא נראה קצת אשם.״את יודעת, רק ליתר ביטחון שלא נשים לב לשעה ו..-״
"זה בסדר. אני מבינה מתוק, אולי בפעם הבאה תוכל במעט להקדים?״ הצעתי כדרך אגב.
הוא נראה מרוצה כשחייכתי.
"טוב."
המנוע שאג לחיים ואני קרסתי מהמתח הממשי שדלק ביני לבינו.

***

המכונית עצרה בצד השני של הכביש לביתו. האורות היו כבויים. אני פניתי להארי שהתבונן בי בסקרנות. אני פתחתי את החגורה שלי, הוא אינו חגר.. אני מניחה לפחות, או שדוב פספסתי את המהירות שלו. המוזיקה מהרדיו עדיין שיחקה בשקט. אבל אני לא שמתי לה הרבה, עולמי נדפ וקפא מלחת כשהארי לקח את השפה התחתונה השמנמנה שלו בין שיניו. כאשר יצא לאור הלילה לשונו החליקה החוצה, כמו תמיד, התכווצתי חשה כיצד דמי הולם ומתפרע בעורקיי כתחושת קריעה שתקרע אותי לגזרים, צווחה נרגשת הדהדה בכל איבר, תא ומערכת בגופי.. חרבה ורסקה אותי עד עפר, ההרגל הזה היה כה מלבלב, גברי, מורט עצבים וחושני…
אני נעתי באיטיות קדימה, מניחה את היד שלי על ירכו למען תמיכה ונשענת עליו. החמימות שהוא הקרין גרמה לעקצוץ בכל הגוף שלי. החום של האוויר התעכב ונחתך בינינו. אבל השפתיים שלי בקושי נפתחו לפני ששמעתי אותו משחרר אנחה גרונית, ידעתי שהוא שונא כל טיפת חום.. ההפך המוחלט ממני שגופי היה נואש ללגום ולנצור, לשאוף ולספוג את חום השמש הקופחת והקורנת שזוהרת מעליי. חשתי את התנודות המתנשמות בחזו. העיניים שלי התרחבו מעט כשהבנתי שהיד שלי החליקה בטעות למפשעתו, פי נפער לרווחה.. זה לא החום. הלחץ של המגע שלי, פעם גלים של הנאה דרך הגוף המתוח של הארי.
"אוי, אני מצטערת."השתפכתי במבוכה מוחלטת, מעבירה קצוות שיער מרדנית לאחורי אוזני, זה מבין הדברים המביכים ביותר שקרו לי בחיים, לא ידעתי היכן לקבור את עצמי.
עיניו של הארי נסגרו לכמה שניות, בפה פעור ונפתחו. התחושה של התנועה המגושמת שלי משתהה לרגע, למרות הפעולות מהירות שלי כדי להסיר את היד שלי. אני זקפתי גבה וחשתי מבולבלת כשהוא התחיל לצחוק.
"מ.. מה?״ שאלתי בלחש וברעד מנסה להשתלט על עצמי.
"רוב הבנות לא מתנצלות." הוא התבדח, נהדר עכשיו הוא גם צוחק עליי! אני בספק אם הערפד הזה היה מתנגד לכך שוב..
לחיי סמקו והתלהטו בצבע אדום עז ויוקד כשהבנתי את כוונתו. זה יהיה מאורע נדיר עבור בחור כמוהו ועבור ילדה כמוני שמסתירה את המפשעה שלו. הראש שלי הושפל במבוכה, לא יכולה להיות מסוגלת לפגוש את מבטו. צחקוק עמוק מוכר נשמע לפני שאצבעותיו אחזו בסנטר שלי, לדוג את הפנים שלי בחזרה אליו. והנה פגש אותי בחיוך הגומות שלו שהמיסו והיו כפגיון ללבי.
"אני אוהב את זה שאני גורם לך להסמיק." הארי דיבר, מבריש בעדינות את אצבעותיו על גבי הלחי שלי.
אנחה נמלטה מהשפתיים שלי כשהוא חכך את אפו בשקע הצוואר שלי, "אבל אין צורך להיות ביישנית." הוא לחש.
אני לא היה מסוגלת לעצור את הזיכרונות של כל הרגעים האינטימיים שחלקנו בינינו נותנת להם להציף את דעתי; המחשבה על מגעו של הארי שמשתנה מאיטי ועדין לדחיפה נואשת, כשאנחנו הלכנו לאיבוד בעולם שלנו. הכל היה חדש לי ואני חשדתי שהארי נהנה להיות שותף לתגליות הזרות לי. אני הופכת יותר ויותר להיות מודעת לרגשות שלי כלפי העומק והאהבה שלי אליו, לאחר כל הזמן שבלנו יחדיו.
אני משכתי את התמקדותי בחזרה להווה, כאשר השפתיים התפוחות נשאבו בעור החם של הצוואר שלי. גיחוך עטר את פניו כשהוא התרחק ממני. נדמה היה שרק ​​שניות חלפו והוא פתח את הדלת, עוזר לי לעלות במדרגות ולקח את היד שלי וחצה את הכביש בחזרה. הלכנו יחד עד לבית שלו, הארי התכופף מעט כדי לנשק את מצחי. נראה שהוא קצת מהר ולחוץ. זה גרם לי עוד יותר להיות סקרנית לדעת עם מי הוא דיבר בטלפון, הוא נראה במעט מסוחרר וכלל לא ממוקד בדבר, הוא נראה חולה.. דמי נזל מפניי, הארי.. לכדתי את שפתי התחתונה בשיניי ורק רציתי לדעת מה קורה לו! הוא נכנס לביתו מותיר לי לסגור את הדלת הכבדה שלו, הוא זרק את מעילו השחור ותחב את ידיו בשערו, אפילו לא מביט בי, הדקתי את כפות ידיי לזוג אגרופים הדוקים ולחים מהמתח והלחץ האדיר והייתי מוכנה להתמודד מולו, "הארי!" קראתי לו.
הוא הסתובב במהירות על המקום, עיניים ירוקות מדהימות ננעלו באופן מיידי על שלי. הוא חיכה שאמשיך.
"אני מוצאת את זה גברי ומושך בטירוף שאתה מתאבק.." חייכתי, נושכת את השפה שלי, למה את משקרת לו? תהיתי ביני לבין עצמי, הייתי מבועטת מכך עד כלות נשמתי.. אבל התאמת שדבר לא היה חשוב לי עכשיו, רציתי רק לוודא שהוא בסדר.
הוא צחק צחוק עמוק. אבל אני עמדתי והבטתי בו כשהוא התקרב יותר קרוב אליי. בשניות הארי עמד ממש מולי. הקרבה שלנו כמעט ולא הייתה קיימת, היינו כגוף אחד. הפה שלי נפרד כשהתנשפתי. זרועות חזקות הונחו מתחת לירכי כשהוא הרים אותי בקלות, הרגליים שלי עוטפות את מותניו. המבט הזחוח שלבש תאם את החיוך המרוצה שלי. אני התרגלתי כבר יותר מאשר בעבר, כשעוד סתם נשק לצווארי, למחוות הפתאומיות של הארי שעוקרות אותי מהרגליים שלי. הפעולות הדומיננטיות שלו לא תמיד הוכיחו את עצמם כדבר רע ומטריד, ההפך.. אהבתי ורק חכתי לרגעים הללו. כדורי האקדח הירוקים שלי ירו, נצצו כשחייכתי. גבי בחזרה נלחץ אל הקיר משמאל לדלת הכניסה. הארי החזיק אותי בקלות במקום. הנשיקה הייתה מבולגנת, ניסיון נואש להרגיש אחד את השנייה. לשונו נפרדה מהשפתיים שלי כשהוא פלש לפה שלי. אנחה עמוקה רטטה בינינו, האצבעות שלי מושכות בתלתליו של הארי. ידיי לבסוף נחו על עורפו כשהוא נסוג… ממני, התייאשו מהנשיקה. ״הארי, אתה מוכן להסביר לי מה קורה?״ שאלתי נואשת.
הוא נאנח בכעס, ״יש לי חברה טובה.. והיא אנושית, פגעו בה. חשבתי אולי ללכת למועדון קטן שנמצא בקרבת מקום… אולי גם להכיר אותך לכמה מהחברים שלי..״ הוא נראה מובך במעט.
זקפתי גבה, ״הם אנושיים?״
״לא כולם״ פלט במהירות, ״מה את חושבת?״
נעתי מצד אל צד באי נוחות ותהיתי עוד כמה פעמים הוא יעביר אותי ממקום למקום, לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי, ״בסדר הארי.. בוא נלך, אבל זה בר אנושי או..-?״
״אנושי!״ מהר לומר, ״כמו שאני נכנסתי לבר שלך והתנגבתי..״ ידיו לחצו על גבי וכה לפה הבעירו אש בעל גופי, אפינו התרככו האחד עם השנייה, גיחכתי משפילה את ראשי, ״הפחדת אותי״ פלטתי.
הוא נאנח, ״אני כל כך מצטער ליסה, רק רציתי להיות קרוב אלייך״
משכתי בכתפיי ונשקתי ללחיו, ״זה בסדר.. בזכות זה אנו כאן עכשיו כך!״ צחקתי.
הוא הנהן ואחז בידי, ״בואי נצא לחגוג מותק!״ קרא ונשק לראשי.
הארי הניף את זרועו החזקה סביב כתפיי, מושך אותי קרוב יותר לצד של גופו החם. בחוץ היה חשוך, הרחוב מואר באור עמום על ידי פנסי הרחוב המהבהבים כשהתרחקנו מהמכונית שלו. זה היה מוזר, באור הזה הארי הפחיד אותי, אבל ידעתי שאין סיבה לכך, הרגשתי בטוחה איתו. ייתכן שהייתה זו העובדה שידעתי שאף אחד לא היה בוחר לריב איתו, או אור העובדה שהוא רק רוצה לשמור אותי בטוחה ומוגנת.
"אתה עושה את זה עם כל הבנות?"
הארי העיף מבט תוהה בי. "מה זאת אומרת?" שאל בבלבול.
הסטתי את מבטי לרצפה כשאנחנו המשכנו ללכת. "מפחיד אותן לפני שאתה יוצא אתן." דברתי בשקט.
הוא גיחך מעצם המילים שלי, אצבעותיו לוחצות על כתפי.
"אז אני מפחיד אותך." הוא אישר לעצמו, עיניי נקרעו לרווחה- לא!
הוא השתתק לרגע לפני שדבר שוב. "את האחת והיחידה, רוב הבנות כלל לא צריכות פלרטוטים ויותר מוכנות." הוא גיחך, ״אבל אני אוהב זאת בך״
הרוח נשבה, הצליפה בשיער הארוך שלי בחזרה. רעדתי מעט כשמשב הרוח הקרירה נגעה בעור החשוף של החלק העליון של החזה שלי ובצוואר. הארי משך אותי קרוב יותר כשהוא הבחין בי מושכת את המעיל שלי הדוק יותר סיבוב הגוף שלי, כאילו ומזג האוויר כמוני וכמוהו, ״אני לא מפחדת ממך יותר, פשוט רק בהתחלה זה היה כך.. אתה יודע זאת הארי״ לחשתי.
זרועו נפלה מהכתפיים שלי לפני שהוא לקח את היד שלי בחוזקה ביד הגדולה שלו.
"אני רוצה שתישאר אצלי, ולא רק בגלל הבטיחות״ דיבר הקול הצרוד של הארי.. נאנחתי, הלוואי שיכולנו פשוט לישון איפה שרק נרצה, להעיר האחד את השנייה בנשיקה רכה ובאמירת בוקר טוב נדושה, הלוואי שהוא יכול היה להיכנס למטבח כשאני מטגנת זוג ביציים על גבי המחבת.. הלוואי שיכולתי ללכת אתו יד ביד בפארק!
יכולתי לראות את המתח בלסתו מפניי התוהות. אבל הוא בחר לעזוב אותי לנפשי והערכתי אותו על כך, לא רציתי לשבור את הראש בהמצאת שקר מפגר ולבסוף לגדול בכך, כי.. כי ידעתי שהוא בעצמו נפגע מכך שאנו לא יכולים לבלות יחדיו כמו זוג נורמלי ואני צריכה להתאים את עצמי אליו.
***

יש לי את הרושם שהארי הכיר את הסדרן שבכניסה למועדון. הם לחצו ידיים לפני שהגבר הבנוי היטב עבר לצד ואפשר לנו להכנס, למורת רוחם של אנשים שעמדו וחיכו בתור.
האצבעות שלי שזורות עם הארי כשהוא משך אותי בקהל המיוזע לעבר התא בחלק האחורי. הייתה שם קבוצה שכבר התיישבה, כוסות ריקות פזורות על השולחן כפי שהם ניסו לדבר, מנסים להתגבר על המוזיקה ההולמת שקרעה את אוזניי. הארי בירך את כולם בחום לפני שהוא משך אותי מולו. זרועותיו כרוכות סביב המותניים שלי כשהוא הציג אותי בפני כולם. אני חייכתי והנהנתי בנימוס לפני שהחלקתי לאורך המושב מתיישבת ליד בחורה יפה שחייכה אליי, היו לה זוג עיניים חומות כדבש ושיער זהוב שהגיע עד לאגנה הצר והדק, שפתיה היו מלאות במקצת וזוג משקפיים עגולות שהחמיאו לה נחו על גבי טווי פניה, ״נעים מאוד, אני היילי״ הציגה את עצמה, היה לה קול רך ונעים, הנהנתי אלייה מבליעה חיוך ביישני במעט, היא הייתה לבושה בשמלה שהגיעה במעט למעל ירכיה בצבע לבן נקי וצח, זוג נעלי בובה בעלות עקב קטן בצבע שחור היו נעולות לרגליה והיא נראתה הרבה יותר יפה ממני, לבושה בזוג מכנסי ג׳ינס ובגופייה לבנה לצד חולצה שחורה שהייתה גדולה עליי במספר מידות, והדובדבן שבקצפת, נעלי אולסטר יד עשירית.. נאנחתי וחשתי מיואשת, מה הארי מוצא בי..? מה.. מה מושך בי?! ״נעים להכיר, אני ליסה״ מלמלתי.
היא הנהנה, ״אני יודעת…״ מלמלה והתבוננה לרגע בהארי בחיוך, היה לה סימן סגול מעל גבתה, לכדתי את שפתי התחתונה והארי נראה כועס, ״אני אנושית״ קרצה לעברי, צחקקתי, מוזר לדבר כך! "אז ליסה, מה את חושבת על הארי?" שאלה אותי היילי.
היא הסיטה את שערה הזהוב מאחורי אוזנה כשדברה. הסתכלתי על הארי שדבר עם בחור לא רחוק ממני.
"אממ, יש לו קצת בעיה של כעס." הודיתי. ״אבל הוא.. הוא בסדר, טוב לי אתו״ פלטתי, לעולם לא הייתי טובה בהסברת רגשות.
היילי חייכה כשדברתי על המובן מאליו. היא דשדשה יותר קרוב אליי לפני שלקחה את הזרוע שלי ונשענה עליי במקצת. "הוא אוהב אותך."
היילי הנהנה בעידוד כשהיא נסגה לאחור. חייכתי אליה לפני שקפצתי כשחשתי כף יד מונחת על כתפי. הרמתי את העיניים וראיתי את הארי. הוא משך בכתפיו ופשט את חליפתו השחורה מציב אותה על המושב גבי המושב שלי בחצי חיוך אוהב, וחשף החולצה הלבנה שלו.
"אני הולך להביא לנו משהו לשתות." אמר.
"תודה." לחשתי, הוא הנהן והלך.
אני צפיתי בו כשהלך משם, אדם אחר בדיוק התייצב לצדי, הייתה לו רעמת שיער חומה ומבולגנת למדי וזוג עיניים חומות עמוקות מעט שחורות, עורו היה לבן כסיד, לסתו התהדקה.. למה הוא רוצה לשלוף ניבים מהצפייה בי? ידעתי לפי מה שהארי ספר שזה סימן לתשוקה, לחיבה.. הנדתי בראשי, אין סיכוי, אני חייבת לדמיין את מה שקורה כאן.
"אני ג'ייק." הוא אמר, מחליק בחינניות וקלילות ומתיישב לצדי, גופו היה חזק ושרירי.
"ליסה".
כמה דקות מאוחר יותר היילי לחצה את הזרוע שלי, מחייכת. "אנחנו הולכים לרקוד.", היא הודיעה לנו.
ראיתי איך שאר הקבוצה, שטום נכלל בהם גם, מתרוממים מהתא לפני שאבדתי את הקשר עין איתם כשהתפזרו לתוך הקהל. היינו רק ג'ייק ואני, העיניים שלי נסרקו להארי כל רגע, ג׳ייק לא הפסיק לבחון אותי ולהתבונן בי, חשתי פגיעה לידו, אבל הוא עדיין היה בבר.
"אז, את הילדה של הארי עכשיו?"
סובבתי את הראש שלי לג'ייק, החיוך שלו קרע את פניו לכל עבר. הוא ניסה להחליק באופן יותר קרוב אליי, תנועה שהייתי מאוד מודעת אליה . הברך שלו התרככה בשלי, קרביי להטו וכל שריריי התמתחו בפעם אחת מורטת כל קצה עצבים, ראשי כאב וקדח כמטען חשמלי טעון בזוג קוביות קרח קפואות, הרעד חלחל לי כה עמוק כמכה מענה מתחת לחגורה ולפת את כל גופי, דמי נזל מפניי וכפות ידיי הזיעו במקצת מהמתח האדיר שהוא מקרין.
נסתי לנשום עמוק ולהשתלט על עצמי, הצצתי בהארי, הוא הזדקף והתבונן בי, חש בפחד ובחרדה שמכרסמים בי וגורמים לי לדמם בכל חלקיק בגופי, תרגעי ליסה.. נסתי לומר לעצמי וחייכתי חיוך מרגיע, המבט המהיר שלו השכיח ממני הכול, חזרתי להתמקד בג׳ייק.
"לא," הנדתי בראש שלי, מרחיקה אותו ממני.
אני לא רוצה להיות שייכת לאף אחד, אף פעם לא רציתי אבל עם הארי אין לי ברירה.. אני פשוט לא שולטת בזה. אנקה נפלה מבעד השפתיים שלי כשידו אחזה בירך שלי. הסתכלתי למטה, קצות אצבעותיו של ג'ייק נלחצו לתוך הרגל שלי לפני שהחליקו מעט יותר גבוה לאיזור הפרטי שלי שרק.. שרק הארי ראה.
"זה הופך את הדברים ביני לבינך לקלים יותר." הוא חייך, לעזאזל.. לכל הרוחות, למה לא אמרתי כן? שאני שייכת להארי?! מה חשבתי לעצמי?!
אני הפרדתי את אצבעותיו מהגוף שלי, מנסה להחליק ממנו, אבל הוא החזיק את היד שלי. אני נגררתי מהתא היישר למסדרון אפלולי, בכוח חזק שלפת אותי ללא כל יכולת התנגדות, רציתי לצווח אבל לא יכולתי.. הייתי משותקת.

״קבלי אותי.. ״ הוא לחש לאוזני.
נאבקתי באחיזה ההדוקה שלו נואשת לברוח,"הארי הוא הגבר הנכון בשבילי, אני שלו , אתה נמרץ." אני צווחתי כשהוא משך אותי החוצה מהדלת האחורית אחריו. הוא תפס אותי כשמעדתי לזרועותיו.
"תרגעי." הוא גחך.
נעצתי את העקבים באדמה כשהוא ניסה לגרור אותי מהבניין במורד מעבר הצד. הוא הסתובב אליי, גרם לי להתכווץ בחזרה.
"אל תעשי את זה קשה." הוא ירק.
התחלתי להיכנס לפאניקה כשהוא הוביל אותי רחוק יותר, הצליל של המוזיקה הולך ופוחת. הוא תפס בכתף ​​שלי, פחות או יותר דחף אותי לקיר. אני נרתעתי, לוחצת את העיניים שלי עצומות, לא רוצה ליצור אתו כל סוג של קשר עין. כשפקחתי אותן שוב, מבטו של ג'ייק ירד לחזה שלי. אצבעותיו השתרכו לאיטן במורד הגוף שלי, עולות מהמחשוף הקטן שבגופייה לאורך הבטן שלי, קפאתי במקום, דמי הלם במוחי וזיעה קרה של פחד כסתה את מצחי, נשימותיי היו כבדות ובטני בערה. אני עשיתי את הדבר היחיד שחשבתי שאפשרי מבחינה פיזית באותו הזמן.
"הארי!" צווחתי.
מלאתי את ריאותיי באוויר לצרוח שוב, אבל יד דביקה כיסתה את הפה שלי במהירות. "תסתמי את החרא."
אני יודעת שזה לא היה הרבה ברירה, אבל אני הייתי בוחרת בהארי מעל ג'ייק בכל עת. למרות שהארי הוא הבחור האגרסיבי והמסוכן, האפל ביותר שפגשתי, הוא מעל הכול כיבד אותי והעניק לי אהבה. קיוויתי שהוא יעזור לי אם אני אהיה בצרות, זה לא הקטע ההזוי הזה של הג׳י-פי-אס? אני ייבבתי כשקצות אצבעותיו נלחצו עד כאב לירכיים שלי, מחזיק אותי במקום.
"מה לעזאזל אתה עושה?" קול נהם מאחורי ג'ייק.
המגע של ג'ייק נסוג מהגוף שלי, נשימתי שהחזקתי נפלטה בשחרור מהשפתיים שלי.
"רק בשביל שיהיה קצת, חבר." הוא צחק.
"לא איתה." הארי התקרב "היא שלי".
תמיד כשהארי הופיע בהפתעה שנאתי זאת, בפעם הראשונה מאז שפגשתי בהארי הודיתי לאל וכה שמחתי על נוכחותו המפתיעה. הוא כעס, אני יכולה לומר זאת על ידי האופן שבו קפץ את אגרופיו והידק את לסתו. נראו עיניו הירוקות כההות יותר, גדלו, כשהוא בהה בי, ״ליסה״. הארי הושיט את ידו לכיוון שלי. העיניים שלי העיפו מידו המושטת מעלה אל פניו. אני קיבלתי בחיפזון את המחווה, הגוף שלי באי נוחות עבר בעברו של ג'ק והארי משך אותי אליו. משכתי את עצמי מאחורי הדמות הגבוהה שלו, הוא עמד מגונן עליי בגופו הגבוה והחזק, הבלעתי חיוך ונשקתי לכתפו, האביר האפל על הסוס הלבן שלי הגיע.
"בחייך, האז". ג'ייק התבדח. ״רק נהנהנו והשתעשענו קצת, מכון ליס׳?"
ג'ייק הביט בי מחכה שאענה, אבל אני לא עניתי לו. במקום זאת תפסתי את החלק האחורי של החולצה של הארי, נעה מאחוריו באופן מלא. האצבעות שלי כיווצו את בד חולצתו בצורה נואשת, חשתי בטוחה לצדו, הוא הגיע למעני.. אבל האצבעות שלי עדיין רעדו, מבוהלות מכדי להרפות.
"אל תהיה כזו, מותק. חשבתי שאנחנו נהנים ". התבדח שוב ג׳יק.
שמעתי אותו מתחיל ללכת לכיווננו. הארי עמד על שלו בתוקף.
"ליסה, תכנסי פנימה״ הארי דיבר בגבו עדיין מולי.
האצבעות שלי עדיין בחוזקה אחזו בחולצה שלו. לפתע פחדתי לעזוב אותו, דאגתי לו.. אולי הוא יפגע? הוא הסתובב, יהלומים ירוקים התחברו עם עיניי שלי וגרמו לי לאבד את שיווי המשקל. "לכי".
״אבל.. אבל הארי..-״ גמגמתי מנסה להחזיר לעצמי את כושר הדיבור.
הוא חייך אליי חיוך רך ונשק למצחי, ״לכי, אני אהיה בסדר, אני מתאבק״ הזכיר לי ובטחתי בו, שהערפד המתאבק שלי יחזור אליי בשלום.
אני צייתי לו, הרגליים שלי רצו במורד המסדרון לדלת האחורית של המועדון. אני נאחזתי במשקוף, נשענת מעט החוצה. קולותיהם היו קשים ובלתי נתנים להבנה, אבל פתאום הבנתי מה קורה כאשר אגרופו של הארי התנגש בפניו של ג'ייק. הוא מעד לאחור, גופו צנח על הקיר. הארי לא היסס וחסט בברכו בבטן, ג'ייק פלט יללות בכאב. הוא הביא את אגרופו שוב, בכוח זרועו וגרם לנזק רציני לפרצופו של ג'ייק בעוד הדם קולח מהאף שלו. התנשפתי כשהארי קיבל מכה בראשו של הבחור הנפצע באורח קשה. האגרוף הקמוץ של הארי הלם וחבט שוב ושוב בג'ייק, הניבים נשלפו, הם זזו, שברו עץ..
אני לא יכולתי לצפות בזה. הארי הולך להרוג אותו אם הוא ימשיך כך, ולא אכפת לי שאיזו טינקרבל יצרה אותם והם בני אלמוות, ואני די בטוחה שהוא לא היה מוכן להפסיק. אני רצתי מהר בחזרה אליהם. הלב שלי הלם בחוזקה כשלפתתי את כתפיו של הארי, מנסה נואשת למשוך אותו. אבל הוא לא זז.
"הארי, הארי תפסיק!"
זרועו נסוגה לאחור, אוזר תנוחה על מנת לחבוט אגרוף אחר, ידיי עוטפות את סיבוב השריר המתוח.
"אתה הולך להרוג אותו". פלטתי.
נאלצתי להרפות כשזרועו התרחקה מהיד שלי, אגרופו הלם שוב בג'ייק. העיניים שלי התרחבו כשהתבוננתי בהארי מכה את חייו של ג׳ייק עד הסף. עכשיו אני אהיה עד מהמקור הראשון לכך שאנשים כל כך פחדו ממנו, ולא.. לא בגלל שהוא ערפד כי זאת איש אינו יודע כמעט. פניו של ג'ייק היו מכוסות ועקובות מדם, חתכים וחבורות החלו במהירות לעטור אותו. מייד התחלתי להיכנס לפאניקה, אני הולכת להיקרא כעד לרצח או שותפה לרצי אם אני לא אעשה משהו.
תפסתי את ראשי בין ידיי, עצמתי את עניי ופשוט נעמדתי בינהם, ״אני אלך אתך לבית שלך!״ צעקתי, הארי חדל מהמכות בין רגע ״מתי שרק תרצה.. אני אשן אצלך, אבל אם לא תעזוב אותו אין לך טעם לדבר אתי יותר״.
ראשו של הארי פנה במהירות אליי וגרם לתלתלים כהים ליפול על עיניו. הוא דחף אותם בחזרה כשהוא בהה בי. הייתה לי את תשומת לבו המלאה.
"בבקשה. אני אלך איתך אם אתה תפסיק ואבלה אתך את הלילה." דברתי יותר בשקט נאנחת בהקלה.
זה לקח לו שנייה כדי לקבל את ההחלטה. טיפס מעל ג'ייק ולקח את היד שלי. אני נמשכתי חזרה לאורך המסדרון דרך הדלת האחורית של המועדון. העפתי מבט לאחור בדחיפות כדי לראות כיצד ג'ייק נאנק מכאבים על הרצפה. הגוף המקומט שלו התכרבל לצורת כדור, כשהוא קרב את ברכיו לחזו, הוצאתי לו לשון כמו ילדה קטנה, הוא היה אדם נורא, אבל אני לא רוצה לראות אותו נהרג.
הלכנו לאורך המסדרון האפלולי שבו השירותים היו. לא משנה כמה הארי הפחיד אותי בפעם הראשונה, הוא תמיד בא לעזרתי, ועכשיו.. כשאנו מאוהבים, הוא עושה הכול למעני, גם אם זה בסופו של דבר גרם לו להכות מישהו כמעט למוות. אני הפסקתי לצעוד בפתאומיות, גופו של הארי פנה אליי, הוא אחז בסנטרי בין ידיו, לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי, הוא שחרר אותה בחצי חיוך, עדיין מתנשף, ״ליסה.. אני כל כך מצטער, את בסדר מתוקה?״ הוא שאל בדאגה.
הנהנתי ברעד.
הוא נאנח, ״לא היית צריכה לחוות או לראות אותי כך.. אבל.. את חייבת לדעת זאת, ״ הוא עצם את עיניו ושפתיו התקרבו לאוזני, ״אני מוכן להרוג בשבילך, לוותר על כל מה שיש לי בשבילך.. אבל לא לוותר עלייך״
לבי הלם בחוזקה וכל מערכותיי דלקו, דמי אמר שירה בעורקיי וראשי הסתחרר, המילים שלו הדהדו בי, מעבירות רעד ורטט חשמלי לכל אורך גופי.. חלחלו לי כה עמוק ולפתו אותי בתחושה מורטת עצבים, קרביי להטו ולהב חד של תשוקה פלח את בית החזה שלי כאש להבה וגרם לי לדמם בכל חלקיק וחלקיק בגופי.. רק רציתי להראות לו את האהבה שלא יכולתי להראות לו במילים, נשמתי עמוק וכפות ידיי היו לחות במעט…
לקחתי אומץ לפני שאלצתי אותו לקיר בכוח. הארי נראה המום לרגע כשהנחתי את ידיי על כתפיו הרחבות. אני היססתי לפני שנשעץי עליו במקצת. נשימתו החמה בערה על הפנים שלי כשהשפתיים שלי רפרפו לרגע על הלסת, החלקתי את לשוני, חשה את הזיפים הגבריים שלו, ניביו נשלפו. הריסים שלי רפרפו על גבי לחיו. התבוננתי בו מעט, לא יכולתי לקרוא את הבעתו. רכנתי לאט שוב, מחכה. ידיו הגדולות הונחו על הירכיים שלי ופניו התקרבו. אפו בזהירות הוברש על הנקודה הרכה שמתחת לאוזני. אני לא עשיתי דבר, מחכה שימשיך כי רק הוא טוב בזה. השפתיים התפוחות של הארי לחצו ברכות לשלי. הן היו חמות, תנועותיו עדינות לעומת איך שהוא נישק אותי בעבר.
". ליסה" הוא מלמל.
"מממ". זמזמתי אבודה לנצח לצדו.
העיניים שלי רפרפו ונסגרו כשהתרחקתי, מתענגת על המגע שלו ששיכר את כל חושיי והפך אותי לפקעת אחת של עצבים, מתמכרת אליו..
"אנחנו צריכים ללכת." אמר וידעתי שהלילה שלנו עומד להיגמר.. או שלא.