He Took Me – פרק 16

הארי פתח את הדלת לרווחה והושיט לי את ידו עוזר לי לצאת מבעד רכבו הגדול והגבוה, השחור והאפל, היה זה לילה חסר כל כוכבים או ירח, הדממה הייתה מחרישה להחריד ומרטה את עצביי, צווחה בראשי וגרמה לכל מערכותיי לרטוט, איש כמעט לא שוטט ברחובות ורק עצם המחשבה שערפדים חותכים את אוויר הלילה הקריר והנקי גרמה לבטני להתהפך ולקרקע להתפוגג מתחתיי, הצצתי מבט חטוף בהארי שחייך אליי חיוך מרגיע, עיניו הירוקות בערו לכיווני, מקרינות חושניות תוססת ומשכרת חושים, לבי התכווץ בכאב, מראהו חלחל לי כה עמוק כמכה מענה מתחת לחגורה, נשמתי נגזלה מרעותיי הצורבות והבוערות כאש להבה שמתפוצצת ומכאיבה בכל איבר, תא וגיד בגופי.. קורעת אותי לגזרים.. כחרב החדה שבחדות, להב מושלם של תשוקה מחשמלת שגרמה לכל סערותיי לרטוט, כרסמה את עורי הלוהט ופלחה את בית החזה שלי, גורמת לי לדמם בכל חלקיק וחלקיק בגופי.. ראשי הסתחרר וקדח מטען חשמלי טעון בזוג קוביות קרח קפואות, דמי התחמם והתפרע בעורקיי, בכל צעד שצעדתי חשתי כיצד נקשר לי ממש סרט סביב האגן ואני רק נמשכת אליו ורוצה אותו כל כך שזה כואב.. לא יכולתי להוריד ממנו את המבט, פניו המלאכיות נדמו כדבר היפה ביותר, המחזק, המאיר שבחשכה הארורה הזו.. רק רציתי להתפרק על חזהו המוצק והשרירי כבטון, לחוש כיצד זרועותיו עוטפות אותי ונותנות לי תחושת ביטחון.. אלוהים אדירים, רק רציתי לנשק אותו, לחוש כיצד הניבים שלו מטיילים לי על גבי העורק הראשי שבצוואר ושפתיו נושקות למקום בחוזקה אך גם ברכות בעת ובעונה אחת.. התבוננתי על השלט שממולנו ועל המבנה העצום, חדר כושר.
"זה.. זה חדר כושר.. לערפדים..?" שאלתי בגמגום ובמעט תחושת מבוכה.
הוא צחק וחייך אליי, "לא מותק, בבוקר הוא לבני אנוש ובלילה לערפדים" קרץ לעברי ודחף את זוג דלתות הכניסה במשיכה אחת ובאמת חדר כושר רגיל למדי עם הליכונים, אופניים, משקולות, מתיחות ועוד.. זה גרם לי להבליע חיוך, מדהים עד כמה הם אנושיים למרות שהם הדבר הרחוק ביותר מזה.
אישה צעירה בעלת זוג עיניים חומות עמוקות ושיער זהוב במקצת חייכה אלינו, שפתיה היו מרוחות בליפ-גלוס ורדרד ועדין למדי, היא לבשה טרנינג פשוט שנזרק בשלמות על גבי גופה הצר, עיניה היו מרותקות לספר הקריאה שנלחץ בחוזקה בין אצבעותיה הארוכות כמהפונטת, הארי גכגך בגרונו מתוך נימוס וכבוד כמובן והיא במהירות הרימה את עיניה מהספר ומצמצה לעברו, "מר סטיילס" היא הזקפה והניחה את הספר פתוח לרווחה על גבי משטח העבודה שלה, "לילה טוב, מה שלומך היום?" חייכה חצי חיוך וגופה נרעד כעלה נע ברוח, היא התבוננה בי ועיניה נקרעו לרווחה, החזרתי לה אותו מבט תמים ומבולבל ולפתע זה הכה בי כמכת ברק ביום בהיר – היא אנושית, אנושית בדיוק כמוני, מה היא עושה כאן לכל הרוחות?!
"לילה מרי" זרק לעברה ונשען על גבי שולחנה המשרדי והמרשים למדי, "אני יכול להיכנס?"
היא הנהנה במבט חטוף למחשב כמפחדת לאכזב אותו, הארי חייך אליה חיוך רך שרק מנסה לרסן את ההתרגשות שלה, לחייה במעט סמקו.. לסתי נשמטה לרווחה, הוא לא מוצא חן בעיני החומנית ספרים הזו! הוא שלי! הדקתי את אחזתי סביב זרועו של הארי רק על מנת לסמן את השטח שלי ואת עצם אור העובדה… שהוא שלי, ולפתע זה גרם ללבי להלום בחוזקה ולדמי לבעור בעורקיי, כל מערכותיי דלקו והקרקע התפוגגה מתחתיי, אני באמת שלו.. ודבר לא ישנה זאת, הוא חייך אליי חצי חיוך רך וכרך את זרועו סביב אגני מושך אותי אליו ואני זרמתי עם זאת ללא כל שליטה מסוימת כעש שנמשך לעמקי האש היוקדת ונצרב למוות, נכוויתי והתכווצתי.. פולטת אנקת ייאוש, הנחתי את ראשי על החזה שלו והוא נשק לראשי בחיבה. מרי במהירות השפילה את ראשה, "כן..כן.. האימון של טום נגמר, אתה מוזמן להיכנס" קראה.
הוא הנהנן ומשך בידי, העברתי בה מבט אחרון, היא נראתה אבודה ומפוחדת, ויכולתי להישבע שראיתי חור אחד מבצבץ מבעד לשערה הקצרצר שהגיעה עד לשכמותייה, היא ננשכה, מבטי נספג רחמים ורק רציתי לרוץ אליה ולדבר אתה על כך, אבל ידעתי שאיני יכולה לעזוב את הארי.. אין לדעת כיצד ייקח זאת, אולי הוא יחשוב שאני מפחדת ממנו ומעדיפה לבלות עם בת אדם אנושית.. המחשבה הזו העלתה מיץ מרה בגרוני ורק הדקתי את אחיזתי סביב זרועו, "אין לך סיבה לקנא מתוקה.." מלמל כדרך אגב, עברנו את קומת המתקנים וצעדנו בהמשך המסדרון, "אני לא מקנאת!" פלטתי בכעס מנסה להגן על כבודי.
"את לא מפחדת, נכון? אל תתדאגי, את בטוחה כאן.." לחש לאוזני ברעד ובקול שבור.
עיניי נקרעו לרווחה, "אני יודעת שאני הכי בטוחה בעולם כשאני אתך הארי.." לחשתי, "אסור לי להראות סתם חיבה לחבר שלי?" שאלתי בצחקוק.
הוא גחך, "כמובן שאפשר, תמיד" נשק נשיקה קטנה ללחי שלי ופתח דלת אחת עשויה מברזל חזקה וכסופה, במעט מחלידה וחורקת, ואולם אימונים גדול ומיושן במקצת נחשף לעברי. היו המון שטיחים שדבוקים לרצפה, פינת משקולדות מרשימה, ספסלים.. אבל הריח ששלט היה ריח של זיעה ושל כאב, ריח של עץ שנדף מהקירות, מהתקרה ומהרצפה.. אך תשומת הלב שלי נגנבה לבימה הקטנה שרצועות גומי עטפו אותה מכל איבר, בימת קרב, אמתית. האוויר נגזל מרעותיי, זוג ערפדים התאבק שם, עם מגנים על הראש ועל השיניים מפלסטיק, ורק עצם המחשבה שהארי עומד להתאבק שם, אפילו סתם בצחוק למען האימון גרמה לדמי לנזול מפניי.. הארי שלב את זרועותיו האחת בשנייה והתבונן בזוג שנלחם וצחק, "הם גרועים.." פלט, "תירונים!" צעק לעברם והלהיט אותם עוד יותר.
כל סערותיי סמרו ומערכותיי נדלקו בין רגע, האוויר נגזל מרעותיי וכמכה מענה מתחת לחגורה אבדתי את שיווי המשקל ונפלתי לאחור על גבי הישבן גורמת למספר ערפדים לצחוק עליי, נפלא, לאיזו רמה הדרדרתי.. הארי עזר לי להתרומם במהירות, "את בסדר?!" שאל.
"כן.. הארי, נפלתי על שטיח..!" השתנקתי, לכל הרוחות.. זוג הערפדים הללו זזו במהירות, מבטים של רוצחים עקובים מדם נחרטו על גבי טווי פניהם, הם צווחו ורעשי חבטה מחרישים אוזניים נשמעו לכל איבר, עצמתי את עיניי ולא ידעתי כיצד איפה לקבור את עצמי.. הוורידים והגידים שלהם בלטו, עיניהם נעשו שחורות כפחם ואפלות עד כאב, דם היה שמוט על הרצפה.. למה מישהו לא עוצר זאת?! חשתי כיצד זיעה קרה שוטפת את מצחי, בית החזה שלי כאב ונדקר, צרב כאש להבה שמתפוצצת בכל גופי, ראשי הסתחרר בתוקף וחשתי כיצד הקרקע נקרעת לגזרים מתחתיי ואני ככלי שבר, התבוננתי לכל איבר, כולם צוחקים, הארי צחק – רציתי לבכות, גוש הדמעות עמד בגרוני, הייתי נחרדת.. חשתי בסיוט הכי גרוע שלי והוא מתמשש ממש מול עיניי, לא, בבקשה.. די!
לפתע הארי אחז בשכמותי, "את נחרדת..!" פלט.
הנהנתי, "מעניין למה, אתם משוגעים?! תעצרו אותם!" צעקתי עליו.
הוא נאנח, "אבל מתוקה שלי, את חייבת להבין, הם לא מכאיבים אחד לשני..-"
"כואב לי לראות זאת, כיצד להם זה לא כואב?!" קטעתי אותו בהיסטריה, חשתי שאני עומדת להתעלף.. התבוננתי באל היווני, באליל היופי והחן שנצב ממולי, וזאין סתר את דעתי.. מכה אותו למוות, חשתי שאני עומדת להקיא.. כפות ידיי הזיעו מהלחץ והמתח האדיר, קרביי להטו וכל סערותיי סמרו.. "הארי, פשוט תתאמן.." פלטתי בלי קול יודעת שהוא שומע.
הוא נאנח, "ריי, זה תורי עכשיו" קרא לעבר מי שנראה הערפד הבוגר ביותר שם, הוא לבש מכנסיים קצרים לבנים וחולצה אדומה ממש כמו של שופט, משרוקית הייתה תלויה לו סביב הצוואר, היו לו פנים רכות וטובות, זוג עיניים כחולות קרות כקרח ושיער שחור פרוע.. ורק מלראות אותו חייכתי, הוא לא יפגע בי.
"תחליף בגדים" קרא לעברו וחייך אליי בחזרה במבט נעים ורך.
הארי נאנח וצעד לכיוון קיר הלוקרים המסריחים כשאני בעקבותיו, הוא הגיש את הקוד במהירות ובזריזות לא ניתנת לאמון, חבט את אגרופו פעם אחת והארונית נפתחה לרווחה, אבל הדברים ששלף משם גרמו לדמי להלום במוחי, גופי נתקף בעווית ונהפכתי בין רגע אחת לפקעת אחת של עצבים.. הוא שלף משם זוג כפפות היאבקות בצבע שחור-אדום שגרמו ממפרקי ידיי ומעלה להימרט ולצרוב.. לרטוט כמטען חשמלי שמכה בהן ללא כל טיפת רחמים, ללא כל טיפת אנושיות, זה גלף לי את העור כחתכים.. צלקות שדמי געש וטפטף דרכן.. בטני התהפכה ונקשרה באלפי קשרים כפלונטר קשה לפיצוח, רעותיי בערו וצרבו ככוויה וגרמו לכל מערכותיי להידלק.. זה כירסם בי בחוזקה וכיווץ אותי.. הצמרמורת ירדה משכמותיי וכבשה אותי, לפתה.. מיץ מרה על בגרוני ממראה המכנסיים הירוקים שלו והזוג נעליים המיוחדות והארוכות שנראו כהולכות להיכרך עד לקרסול שלו בצבע שחור, כפות ידיי הזיעו וראשי קדח.. בבקשה, הארי, לא.. הוא קרא את הבעת פניי ונאנח, "ליס', את יורה את המבט הזה למוח שלי" פלט.
עצמתי אין עיניי, "אני.. אני רק.. אני רק דואגת לך.. אני יודעת שאתה חושב שאתה יכול לדאוג לעצמך אבל.. אני כאן, הארי אני כאן, ואם אתה צריך לשלוט בכעס שלך, חשוב לי שתדע..-"
"הבנתי, וזה לא משנה דבר, אני הולך לקרב הזה אהובה". הוא נשק נשיקה קטנה לשפתיי, "רוצה לבוא אתי להחליף בגדים?" לחש לאוזני וגרם למקום לדגדג ולרטוט.
הבלעתי חיוך ומצאתי את עצמי מסמיקה עד הסף בגללו, "אתה לא חייב ללכת, ואין כאן בנים.."
"אני יודע, אבל.. זה היה יכול להיות נחמד לאחר קצת לשיעור ו..-"
גלגלתי את עיניי ומהרתי לעצור בעדו, "זה חמוד אבל תעצור עכשיו!" קראתי.
הוא צחק והחל לפשוט את בגדיו, את הג'ינס ואת החולצת טריקו, מבט אחד לגופו המפוסל ללא כל חת פרק אותי על נשקי וגרם לי ליפול בחרב וכבר הוא היה לבוש במכנסיים הירוקים הללו שהגיעו לו עד הברך, הוא התיישב על גבי הכיסא ונעל את הנעליים במהירות, קושר את הסרוחים במיומנות וחינניות.. התבוננתי באולסטר הכחולות שלי.. הזמן שלקח לי לקשור אותן והסרוחים עומדים להיפרם בכל רגע שוב, הוא התכוון להכניס את הכפפות לידיו אבל עצרתי אותו, "אני.. אני יכולה..?" שאלתי בעדינות.
"כמובן אהובה" הוא פרס את ידיו לפניי, זה חלחל לי כה עמוק כמכה מענה מתחת לחגורה, כל שריריי התמתחו בפעם אחת מורטת כל קצה עצבים.. כאילו והוא נותן את עצמו לי, הלבשתי לו את הכפפות באיטיות, במעט מתרשלת ומקבלת ממנו חיוך מעריץ ואוהב, "זהו זה, מתאבק שלי" כרככתי את זרועותיי סביב צווארו והוא את זרועותיו סביב אגני וקרב אותי אליו.
"הארולד אדוארד סטיילס, האימון שלך כבר התחיל!!" צעק לעברו המאמן ריי, הארי גלגל את עיניו ולשנייה אחת מצחו התרככו אחד בשנייה ואפינו נגעו כנשיקה אסיקמוסית, מעביר רעד בכל גופי ולופת אותי, הלכתי בעקבותיו, סוקרת את גבו השרירי והנפוח, את זרועותיו הגבריות והשעירות במקצת, את רגליו המחוטבות והחסונות, את בטנו השרירית והחלקה חסרת כל טיפת שומן.. הוא כל כך, זכר.. לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי, והגוף הזה.. הוא.. הוא שלי.. הגוף הזה היה מעליי והתרכך בי, עטף אותי, נתן לי להיקשר סביבו, ללחוץ על שריריו.. לחוש את בשרו.. את שריריו.. את שערותיו.. הוא נתן לי את כל כולו וכל חלק בו מבפנים ומבחוץ… אני בת מזל, ואני רוצה את הארי, אני רוצה אותו ורק אותו, אפילו כשאני מוקפת בערפדים נאים ושריריים למדי, עדיין כולם כנעל בית ישנה מולו, דבר לא משתווה לו.. דבר לא משתווה לאהבה שבינו לבינו שעדיין לא הוצהרה רשמית אבל הוא אינו אחד של דיבורים, הארי אוהב לבצע מעשים.. והוא בהחלט מבצע..
התיישבתי על גבי אחד מהספסלים, הארי קפץ לכיוון הבימת היאבקות, ערפד עוזר כנראה שהיה צנום וגבוה למדי תלה את שק האיבקות מול הארי, ריי אחז בו בחוזקה, "הכה בזה הארי, הכה כאילו וזה הדבר שאתה הכי שונא בעולם, אני רוצה שאת כל מה שאתה מרגיש תפרוק! כאילו ואתה נלחם על דבר ששווה למות למענו!" הוא אמר בהתלהבות ובכעס יורק בו בזמן, הוא כה דרמתי אבל הערכתי אותו הכי בעולם.. הוא דואג להארי, חשוב לו שהוא יצליח וינצח.. ואם הוא חושב כך הוא יקר לי.
הארי הגניב לעברי מבט וגרם לי לחייך ולהסמיק, ולפני שמצמצתי הארי הכה בשק, הרעיד אותו, חבט ונתן את כל הכוחות שלו, כאילו וכל חייו תלויים בהפלת השק הארור והאדום הזה, הוא חבט כמשוגע, חסר נשימה, חסר כיוון, חסר חשיבה.. חבט כאילו רק השק קיים בעולמו, כאילו והוא האויב היחידי שלו.. מעולם לא ראיתי את הארי כך, הוא פלט נהמה וניביו נשלפו.. קפאתי במקומי.. הוא נכנס לזה. המכות נשמעו והדהדו בכל קירות האולם, צווחוו באוזניי והרעידו את כל מערכותיי, לבי רטט ודמי התפרע בעורקיי כתחושת קריעה שתקרע אותי לגזרים.. כולם התבוננו בהארי במבטים גאים מלאי תקווה וכבוד.. אבל אני הייתי מבועטת, זה הצד האפל שבו. ההאיבקות, הוא נראה כה שקוע ומהופנט כמכושף.. הוא באמת השקיע והתאמץ, "אני רוצה שתעיף את השק!"
"בצעתי זאת בבית שלי.." מלמל הארי מתנשם, לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי, מסכן שלי.. הוא מותש.
"יופי, אולי תצלם זאת ותעלה ליוטיוב או לטוויטר? אני רוצה לראות אותך עושה זאת!" ניביו של ריי נשלפו, כיווצתי את כפות ידיי לאגרופים ולפתע נעמדי על רגליי, שלא ילעג לו כך! אבל במהירות התיישבתי שראיתי ששניהם צוחקים מכך.
"אין בעיה ריי!" צחק הארי וחבט מספר חבטות שגרמו לדמי לנזול ממוחי והשק התנתק ונחת מחוץ לרחבה הבינונית, אלוהים אדירים, לסתי נשמטה. הארי העביר יד בשערו, יוצר את הפלומה המוכרת שלו שכה אהבתי.. הוא התכופף ואחז בבקבוק של הדם שלו, לוגם מספר לגימות וחוזר לפעולה.
"שלום לך, ואת חייבת להיות.. ליסה?" שאל נער אחד שנראה בגיל של הארי רק קצת יותר נמוך, היה לו שיער שחור ועיניים שחורות, עורו היה חלק ושפתיו שהיו אדומות כדם יצרו את האפקט האפל עוד יותר, חייכתי אליו חצי חיוך, "זה נכון, איך אתה..?"
"אני טום, החבר הטוב ביותר של הארי" לחץ את ידי והתיישב לצדי לוגם גם מבקבוק הדם הסיננטי שלהם, "אין.. אין לך בעיה עם כך, נכון?"
הנהנתי מושכת בכתפיי, "אתם חייבים לשתות משהו כך או כך, לא?" צחקקתי.
הוא גחך, "הסתבר.." מלמל, "הארי לא מפסיק לדבר עלייך, מהרגע שהוא מתחיל את האימון עד סופו הוא לא מפסיק לספר עלייך ולהשוויץ בעד כמה שאת יפהפייה ובעלת לב טוב, אני זוכר שאמש הוא אינו היה יכול לבוא בגלל שהיה עסוק, אני משער ששניכם הייתם עסוקים במשהו" קרץ לעברי, המסקתי, כן, אני והארי שכבנו פעם ראשונה ונדמה שעברו עדינים מאז ורק רציתי לחוות זאת שוב, "מודה באשמה" פלטתי, "נחמד לפגוש בחבר של הארי.." מלמלתי.
"נחמד לראות אישה רצינית בחייו של הארי!" קרא בהתפעלות, זקפתי גבה כלא מבינה, "איני רוצה לסבך אותו אבל הארי אוהב לשחק בנשים, בעיקר בערפדיות מתוך כבוד למין האנושי כמובן, הוא אינו מאמין באהבה, מדהים לראות כיצד הצבע חזר לפניו והאור מאיר לו בעיניים.." הסביר.
הנהנתי, כמובן, מי לא תיפול לזרועותיו ומי הוא שלא ינצל זאת? פלטתי נחירת בוז, "אני יכולה להגיד את אותו הדבר עליו.." מלמלתי.
הוא הנהנן, "איך זה להיות בקשר אתו?"
"התאמת שזה הקשר הראשון הרציני שלי גם, זו בהחלט חוויה, ברוב הפעמים שאנו מדברים הוא לא מפסיק לחשוב שהוא מפלצת.. זה נורא". לחשתי וחבקתי את עצמי.
הוא צמצם את עיניו, "כן.. אבל אינך יכולה להאשים אותו, בסופו של דבר אנו באמת חיות טרף, שותות דם ומאיימות.."
"אבל טום, יש להארי לב טוב.. ואני בטוחה שכל אחד יכול לראות זאת" נאנקתי בייאוש.
הוא העביר יד בשערו, "הארי הוא אדם טוב, היו לו רגעים רעים בחיים אבל הוא עבר אותם.. אני רק שמח שהוא לא מדרדר כמו כולנו" צחק.
זקפתי גבה, "רגעים רעים?"
"את זאת לא אני אספר לך" קרץ לעברי ומתח את זרועותיו, "האם את אוהבת אותו?"
עיניי נקרעו לרווחה, "מעולם לא חשתי את מה שאני חשה כשאני אתו.." פלטתי ללא כל חשיבה ולחיי להטו במקצת בצבע אדום עז, קשרתי את אצבעותיי האחת בשנייה ולכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי, "מצטער על..-"
"זה בסדר, הייתי מופתע אם היית עונה לי אחרת" חייך חיוך מעודד, "אבל אין רגעים שבהם את.. את מפחדת ממנו?"
עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק, "אולי בהתחלה הוא הפחיד אותי.. אבל לא יכולתי להתנגד לכך שאני רוצה להיות בסביבתו, אבל הוא כלל לא מפחיד אותי עכשיו.. אני יודעת שאין לי סיבה, הוא לא יפגע בי".
לפתע הארי הופיע לפני שנינו, "אני לעולם לא אפגע בך.." לחש אל תוך אוזני, תלתליו המזיעים והלחים במקצת התנגשו בשלי ובמקום להרתע מכך מצעתי את עצמי מתענגת ואפילו מנסה במקצת להריח..
עצמתי את עיניי, המילים שלו מעניקות לי תחושת הגנה וביטחון.. כמו שהוא תמיד מעניק לו רק מחזותו שלצדי, כסלע איתן שלא ינטוש אותי לא משנה מה.
ריי חייך לעברנו ולגם מהבקבוק שלו, "תחילת אימון טוב הארי, קדימה.. יש לנו עוד המון, אני מציע שתיקח את חברה שלך לדייט רומנטי באיזושהי מסעדה צרפתית במרינה, לא לכאן!" קרא לעברו וסמן לו לחזור, "נעים לפגוש אותך ליסה!" קרא לעברי.
"באמת ספרת לכולם עליי..?" שאלתי מובכת.
הוא הנהנן, "אין לי כל סיבה למה לא, וגם שאם אי פעם יראו אותך.. ידעו שאת שלי".
"תאמין לי הארי.. אתה היחיד שרוצה אותי" יריתי.
הוא התבונן בי בכאב, "לעולם אל תאמרי זאת, אני היחידי שיזכה אי פעם בלב שלך, זה הדבר היחידי". אמר וחזר לרחבה כשמקולת כבדה למדי שלא רציתי לדעת אפילו כמה היא שוקלת רק חכתה לו.

זה היה מוזר לראות הארי מתאמן. הוא נראה חזק, בשליטה; ההתמקדות המוחלטת שלו במשימה שלפניו. תקשור הכעס שלו למשהו שהוא היה מיומן בו, הבחור איתו נאבק מעט כשאגרופיו של הארי הכו ללא הרף נגד הכפפות. אבל אני לא יכולה להשתחרר מתחושת האיום הנוראה.
"הוא יהיה בסדר את יודעת." טום אמר כקורא את הבעת פניי המפוחדת.
הצצתי אליו בזמן שהתיישב לידי שוב, הוא נחמד ובאמת דואג להארי, הרומן האנגלי קלאסי שלי נסגר המשיכה אחת בין כפות ידיי הרועדות.
"הוא אמר לך שהוא נלחם?" שאל.
הנהנתי, ״נגד זאין..״
״הבחור הזה חתיכת ממזר מניאק..״ ירק טום בשנאה עזה, ״הוא ביצע מעשים נבזיים ופגע בכה המון אנשים.. זה הרבה יותר אישי״ הוא מלמל.
תהיתי אם הכוונה היא אליי או יותר אישי, סודות שהארי לא גילה לי לעולם.. אבל לא רציתי לדבר או לחשוב על כך, נאנחתי ופתחתי את הספר מחדש בעמוד שבו עצרתי, מנסה להתעלם ולהשתיק הכול.
***
"האם עשית דבר כזה קודם?" שאל הארי. הוא עזר לי לשים את הכפפות בזמן שדבר.
"לא, אבל אני מרגישה כבר יותר קשוחה מרק להיות כאן".
הארי צחק על התגובה שלי. "ובכן, אני חושב ששנינו יודעים שאת יכולה לסטור למישהו כפול מהגודל שלך." ידעתי למה הוא מתכוון, לסטירה הקטנה שסתרתי לו שכאבה עד זוב דם ושברה כמעט את כל פרק כף ידי.
"היי." מחיתי בזמן הצחוק.
אני בשובבות פגעתי בכתפו עם כפפת האגרוף הימנית שלי. הוא העמיד פנים שהוא מתכווץ, משפשף על האזור עם ידו. צחקוק קטן ברח מבעד לשפתיים שלי כשדחקתי בו שיפסיק. הארי עבר לעמוד ישירות מולי.
"ובכן, מדובר בהגנה פשוטה. את מביאה את האמות שלך בהצלבה כמו X כדי להסיט את האגרוף. זה נקרא חסימה. "
ראיתי איך הארי משך את ידיו יחד, ייצב אותם בהצלבה כדי להגן על עצמו.
"כמו זה?" ניסיתי להעתיק אותו.
"כן, אבל תשתדלי לא להעלות את האמות גבוה מדי. אחרת את מסתכנת בלחשוף את אמצע מהפלג גוף שלך. "
הוא דקר אותי בשובבות בבטן כדי להוכיח את הנקודה שלו. צחקתי שהארי עבר לעמוד מאחוריי. הייתי מודעת במעורפל שאנחנו נראים על ידי זוגות רבות של עיניים מסביבנו באולם שרק צופות בנו, אבל המיקוד שלי נשאר עם הארי. הגב שלי נגע קלות בחזו כשהוא העביר את זוג הזרועות החזקות שלו לפניי, כפות ידיו הגדולות אחזו במרפקים שלי, למקם מחדש כמו שצריך בצורה נמוכה יותר.
"זהו זה." נשק לראשי וכף יד אחת חפנה את ישבני בחשאי ויצרה אש בקרביי.

~ מנקודת מבטו של טום ~

כמה מהחבר 'ה הסתכלו על הארי ממשיך ללמד את הילדה כיצד לחסום. זה היה מוזר, אף אחד מאתנו לא באמת ראה אותו ככה בעבר. הוא היה זהיר, אולי יתר על המידה באופן שהוא חייך אליה. היא הפנתה את ראשה אליו וגרמה לעיניו לבעור בין רגע, היא חייכה חצי חיוך בזמן שנסתה לסלק את שיערה הארוך והחום מעיניה. צחוקו של הארי הדהד לפני שהתקרב אליה, תוחב את הגלים הרופפים מאחורי אוזנה.
"האם זו ההיא..?"
הסתובבתי וראיתי את דני, בעת שפניו חוקרות בעיניין כפי שהוא הנהן בראשו לכיוונם."הילדה? אממ … ליסה? " שאל.
"כן, זו היא."
כשנשאל הארי בעבר אם הוא ראה מישהי שמצאה חן בעיניו, הוא היה בדרך כלל צוחק, מניד בראשו. הוא מעולם לא היה באמת אחד למערכות יחסים רציניות. אם להיות כנים, אני לא חושב שאי פעם ראיתי אותו בשום דבר שנחשב לסוג מסוים של יחסים במעורפל. אבל כששאלתי אותו שוב לפני כמה ימים את אותה השאלה, שהוא הגיב באופן שונה. הוא הפך לחמור סבר, קצת מתגונן. ברור שהמחשבה על בחורה מסוימת אחת חוצה את דעתו. המידע היחיד שגילה היה שמה, ואפילו הרחיק לכת ואמר שהיא יפה, אף שהוא היה 'מגן – על'. ליסה.
אנחנו עמדנו והסתכלנו. הם היו שובבים אחד עם השנייה. מעולם לא ראיתי את הארי נראה כל כך מאושר. עיניו התאמנו , כל הזמן עליה, לא משו מדמותה הזעירה כשהניפה את ידה אליו, היא בהחלט ילדה נחמדה וטובה.
הארי תמיד היה האחד שמושך ודוחק ראשון כאשר יצאנו לבר. אני מניח שהנשים פשוט נמשכות ונופלות לרגליו כחרב, ערפדיות ובנות אנוש כאחד, להתנהגותו האפלה. תמונת הילד הרע שהשקיף והקרין ממנו נפלטה לכולנו כלא יותר מהוכחה שזו התנהגות מפתה למשוך את המין השני.
אני ישבתי בסקרנות גבי אל הקיר, לוקח לגימה מבקבוק הדם שלי. דני חזר לאימונים שלו בזמן שהבטתי באינטראקציה נוספת בם. ליסה בהחלט לא מהסוג הרגיל של הארי וזה גרם לי לתהות היכן הם נפגשו. איך יכולים שני אנשים כל כך שונים להיות שבויים לחלוטין על ידי אחד והשנייה? הם לא צריכים להיות תואמים.
הדרך היחידה שאני יכול לתאר את מערכת היחסים שמולי, הייתה חושך ואור.
הארי התכופף, לוחש דבר מה לתוך אוזנה של הילדה. פניה סמקו במעט בין רגע, מסתכלת על הרצפה ונראית אבודה. הארי גיחך לפני שהציב נשיקה ללחיה. היא הגיבה באגרופים באורח קל לבטנו. הוא הצליח לזנק את זרועותיו בשנייה האחרונה כשליסה קפצה עליו. ידיו חפנו את ירכיה, אך הפעולה בטח תפסה אותה לא מוכנה והם נפלו מתגלגלים לאחור ורק שמחים ומאושרים ביחד.

~ מנקודת מבטה של ליסה ~

הארי מעד לאחור, נופל איתי כשאני מעליו. צחקקתי, מתנצלת בזמן שהוא פלט גניחה, עיניו עצומות בחוזקה. הגוף שלי התפתל לפני שהוא אחז באמות ידיי לא נותן לי ללכת.
"אל תזוזי." הוא צחק.
אצבעותיו הארוכות גיששו כדי להסיר את הכפפות שלי. ברגע שהוא שחרר אותם אחזתי את פרקי ידיו, הצמדת אותו לרצפת הזירה. עיניים ירוקות נצצו אליי, חיוך חוצה השפתיים הוורודות המלאות שלו גרם ללבי להתכווץ ולהלום בחוזקה.
"אני נכנע." הוא התבדח.
האצבעות שלי לחצו על עורו החם במעט, ״אז, אני נצחתי?" חייכתי בגאווה.
החיוך שלו מעט דהה. עוצמת מבטו גרמה לי להרגיש חלשה. חושך מסוים.. רק אותו ראיתי, אפשר היה להרגיש שהוא התמקד בי בלבד.
"ניצחת." הוא לחש.
אבל אנחנו היינו שבורים ולכודים בעולם שלנו, העולם שבו אנו יכולים לחיות ביחד ולקיים זוגיות נורמלית. הלחיים שלי הסמיקו מעט כשהתבוננתי לצדדים. אני עדיין הייתי מעל הארי. הברכיים שלי נצמדות ונכרכות סביב זוג מותניו הגמישות. שכחתי שאנחנו באמצע חדר כושר. הטבעת במרכזה של הרצפה משכה זוגות עיניים רבות עוד יותר כשנצחתי את הארי.
"אוי, אוי!" הריע בחור. "קבלת, סטיילס!"
"זהו זה." הארי דיבר בפתאומיות.
פלטתי צווחה קטנה כשהוא גלגל אותי ממנו. הוא עמד, מתכופף לפני שלפת את המותניים שלי והרים אותי על כתפו. אני אוהבת אותו.. כל כך.

"אני רק הולך להתקלח ולהחליף בגדים. לא תצטרכי לחכות לי זמן רב. "הארי דיבר לפני שנשק לחלק העליון של הראש שלי.
נשארתי וצפיתי בו מתאמן עד הסוף. האולם היה כמעט ריק כמו האופן שהציוד נארז והתאגר במחסן, הצצתי בשעון ידי הישן.. אני חושבת שמחר אמציא תירוץ שאני חולה או משהו כזה בפני איתן. הארי ללא ספק נהנה מהעבודה שלו בתור מתאבק. אבל הארי גם היה הכי חזק וקשוח, קר וחסר רגשות בזמן שהתאמן… רק המחשבה כיצד שהיריב שלו יראה בסוף הקרב הביאה צמרמורת לעור שלי.
אני צפיתי בו כשהסתובבתי לרגע לעברו. אבל זה הפתיע אותי כשהוא הסתובב במהירות שוב חזרה אליי. גופו של הארי לחץ אותי בחוזקה נגד הקיר וגרם לכל מערכותיי להידלק, להב חד של תשוקה סוערת וטעונה בחוזקה פלחה את בית החזה שלי וגרמה לי לדמם בל חלקיק וחלקיק בגופי. עיניים ירוקות גדולות נצצו לעברי וגרמו לנשמתי להיגזל מרעותיי, כל סערותיי סמרו וחשתי כיצד אני רק רוצה להימשך אליו ולהיות שלו, אצבעותיי פרעו במקצת את שערו, כשידיו הגדולות החזיקו את המותניים שלי. חשתי חמה ונצרבת ככוויה בכל פיסת עור בגופי, כל סערותיי סמרו וקרביי להטו, שריריי נמתחו בתחושה מורטת עצבים והתכווצתי בכאב מייסר כמכה מענה מתחת לחגורה, התלתלים הכהים שלו דגדגו את הלחי שלי כשהשפות התפוחות שלו עברו לאוזן שלי.
"זה אם את לא רוצה לבוא ולעזור לי." הוא לחש מפתה.
הקול הצרוד שלו שלח צמרמורת דרך הגוף שלי. אני נאבקת כדי להרגיע את עצמי. הארי תמיד השאיר אותי קצת מבולבלת וגרם לי לאבד את שיווי המשקל. צחקקתי כשאפו הבריש את צווארי, יודעת כיצד הוא אוהב להגיע לקצה ולעצור, אבל בחוסר ברירה לחצתי בידיי על גבי החזה שלו, ״לך להתקלח, אני עייפה!״ גערתי בו.
"בסדר, בסדר. חכי לי כאן ואל תזוזי, אהובה. "צחק הארי ונעלם.

~ מנקודת מבטו של הארי~

אני סחבתי את התיק שלי על גבי כתף ימין, בודק שיש לי הכל לפני שעשיתי את דרכי אל מחוץ לחדרי ההלבשה. ליסה נשארה בדיוק איפה שהשארתי אותה אבל טום התיישב לידה עכשיו. הם לא שמו לב כשעמדתי נשען על גבי משקוף הדלת בשקט. הם דיברו, טום לוגם במעט דם מהמשקה שלו, גורם לליסה לנוע לרגע באי נוחות. ראיתי איך ליסה הביאה את ידה אל פיה, מנסה להחניק צחקוק ממשהו שאמר טום. הלסת שלי נדרכה באינטראקציה שלהם. אני לא אוהב את זה. ליסה היא שלי.
היא חייכה אליו בביישנות, לחייה הסמיקו במעט, הצבע האדמדם כדובדבן שלה שאני כה אוהב כבש את טויי פניה העדינים והמלאכים, זהו זה. התיק שלי צנח בחבטה לרצפה, שניהם מפנים בחדות את ראשם אליי. אבל שמתי לב שאף אחד מהם לא עשה מאמץ להתרחק האחד מהשנייה. נגשתי בדריכות ובכעס עז, כפות ידיי מהודקות לאגרופים קשוחים ואטומים, למקום שבו הם ישבו, ליסה חייכה אליי את החיוך הקטן שלה שהמיס את לבי וגרם לדמי להתחמם בוורידיי, הבלעתי חיוך אבל את תשומת לבי הפניתי בעיקר לטום.
"הכול בסדר, חבר?" שאל בדאגה.
אני החזרתי לו בהנהון חזק, "ליסה, אנחנו הולכים." אמרתי לה.
היא לא התווכחה, מרימה את הרצועה של התיק שלה מעבר לכתפה. טום קם במהירות על ידי הצד שלי. כאשר ידו מושטת כדי לעזור לה לקום, עיניי נקרעו לרווחה ודמי נזל מפניי, לא יכולתי לעצור את האגרופים שלי מלליפתות את צווארו, הנח לה. אני נואש ניסיתי לשמור על קור הרוח למען ליסה התמימה שלא רואה את מה שכולם רואים. "יש לי אותה." דברתי בחומרה מדגיש את השייכות באגרסיביות, הייתי רכושני כלפיה.
טום קימט את מצחו בבלבול, והעביר יד בשערו בחוסר הבנה ותימהון, מביט בי בטיפשות, הוא העביר מבט בליסה שגם נראתה די מבולבלת, אל תסתכל עליה או תיקח מבט למוח שלי.
"הארי?" ליסה חקרה בדאגה.
אני תפסתי את היד הקטנה שלה, ומשכתי אותה לצד שלי. בקושי היה לה מספיק זמן כדי להיפרד ממנו לפני שהדרכתי אותה לדלת, במהירות מרים את התיק שלי ועוזב. הלכנו בקצב מהיר על פני המסלול למכונית שלי. השעה הייתה כבר ממש מוקדמת, בשבילי לפחות, אני חייב להגיע הביתה במהירות, רמזורים התחילו להבהב, שנאתי זאת.
"הארי מה קרה?" שאלה במעט כעס מהחוסר יחס והקשבה שלי.
חשתי כיצד ידה מושכת בשלי, מנסה לגרום לי להפסיק. התרמיל הכבד שלי החליק מהכתף שלי לרצפה. היא פלטה אנחה מופתעת כשאחזתי את ירכיה, מרים אותה על מכסה המנוע של המכונית שלי. רגליה של ליסה נתלו מהקצה, הגוף שלי נע בין ירכיה, מסיר את תיקה ממנה במהירות. תפסתי את פרק כף ידה, מביא אותו לפה שלי. השפתיים שלי לחצו נשיקות רטובות לחלק התחתון והרך, הדם צרב את אפי והדליק את כל מערכותיי, גנחתי בעינוי.. תשתלט על עצמך הארי, אל תאבד זאת. נשימתה הפכה מעט חדה יותר עם המגע שלי. המבט שלי הקשיח עליה.
"האם הוא מוצא חן בעינייך?" שאלתי בין נשיקות.
"מה..? מי.. מי הארי..?״
גיחכתי, בידיעה שהפעולות שלי היו מבלבלות את מחשבותיה. הגוף שלי התקדם במעט קרוב יותר, ידי החופשית נחה על החלק העליון של רגלה. רצתי לאט עם המגע שלי למעלה ולמטה לאורך ירכה, לוחץ כל כך הרבה פעמים.
"טום. האם הוא מוצא חן בעינייך?״ שאלתי חוזר על שאלתי בסבלנות.
אני דחפתי את השרוול שלה גבוה יותר לאורך ידה, מה שמאפשר לי גישה נוחה יותר לשפות שלי למען החלק הפנימי של הזרוע שלה. התכווצתי בכאב, כמכה מענה מתחת לחגורה, היא שכרה אותי וגרמה לעולמי לקרוס מתחת לרגליי, נמשכתי ורציתי אותה באופן חסר שליטה ודרך מסוימת.. כעש שנמשך לאש ונצרב, היא שרפה יותר מאור השמש האכזרית. הריסים הארוכים שלה התנופפו עם תשומת לב האינטימית שהיא מקבלת, לבי נשבר ודמעות של דם היו גוש שחתך את גרוני כסכין.. כמה צלקות.
"כן, הוא מתוק." היא דיברה לפתע ותפסה אותי כלל לא מוכן למכה הזו.
כעס הציף אותי. אני אחזתי בירכיים שלה בחוזקה, שומר אותה בטוחה על מכסה המנוע. הפה שלי יתקשה על עורה, מוצץ בחריפות את דבריה. העיניים שלי נשארו נעולות על שלה, שפתיה של ליסה נפרדו בהפתעה ואי נוחות. היא ייבבה מנסה לשבור את זרועה ממני לחופשי אבל אני החזקתי אותה, מאמץ יותר ויותר לפה שלי, הכעס הדליק והסעיר את כל כולי והניבים שלי נשלפו מהמשיכה האדירה שלי אליה.
"הארי." היא התכווצה.
שחררתי. אצבעותיה הברישו מעל הסימן האדום והיא עיוותה את פניה אליי באור כואב. ליסה הרימה את ראשה מביטה בי בתמיהה, לא בטוחה למה מגיעה לה תגובה כזו קשה ואכזרית מצדי. הרגשתי את הלסת שלי מתכווצת כשרכנתי אליה. ידיה הקטנות הונחו על הכתפיים שלי, אבל ניסיונותיה להרחיק אותי נכשלו. השפתיים שלי פרקו ונשקו את צווארה לפני שדברתי.
"האם את רוצה שהוא ינשק אותך?" לחשתי. "יקח אותך למיטה שלו?"
היא תפסה את היד שלי שעדיין לא הייתה מוכנה לנטוש את הירך הרכה שלה במעט עם הכימורים שכה אהבתי.
"אכזבת אותי." היא התנשפה, ידה נעה קדימה כדי ללחוץ על החזה שלי.
היא החליקה לכביש כשלקחתי צעד אחורה. הסתכלתי עליה, פניה של ליסה הביעו מורת רוח. זה הפתיע אותי כשהיא דחפה אותי על הצד של המכונית.. כל כך הפתיע וגרמה לי ליפול לרגליה.
"אוף, אלוהים. אתה כל כך רכושני ואתה מגיב בצורה מוגזמת, הארי״ היא ירתה בכעס.
ראיתי איך היא התנשפה, יכולתי ממש לטעום את הנשימות בריח המנטה שלה, לבה הלם בחוזקה כאילו וצווח באוזני, הבלעתי חיוך. הלסת שלי קפוצה, רגליי נעות אחריה לחלק האחורי של הרכב. האתחול לא היה נעול, ברישול זרקתי את התיקים שלנו פנימה וטרקתי את הדלת במהירות לפני שהלכתי לכיוונה של ליסה. ברגע שהגעתי לדמות הקטנה שלה, האצבעות שלי נכרכו סביב פרק ​​הכף יד שלה מושכות אותה אליי. גחכתי, מחזיק את גופה קרוב לשלי. אנחה נפלה מהשפתיים שלי עם התחושה של גבה נלחץ אל החזה שלי. ליסה התפתלה מעט כשהעברתי את ידיי לאורך גבה, כף יד מושטת לכיוון הישבן שלה ולחיינו נפגשו והתחככו, מצאתי את עצמי מסמיק ומתפתל.
"הוא אף פעם לא יכול לגרום לך להרגיש טוב כמו שאני עושה." לחשתי.
השפתיים שלי יצרו קשר עם העור שמתחת לאוזנה, מוצצים בעדינות. אהבתי לענג אותה. התחושה שקבלתי בצפייה בה מתפתלת בשקיקה עם המגע שלי הייתה משהו שאי אפשר לתאר. רציתי לשמוע את האנקה וקול הענות החלושה שלה. אבל אני לא מקבל את התגובה שלא רצויה לכל סוג של מגע ממני בזמן הזה. גם כשצבטתי בחום של צווארה, ליסה עדיין נשארה נייחת, מסרבת להיכנע לי.
התנגדותה כלפיי גרמה לי לגחך.
"בואי נראה כמה זמן את יכולה להחזיק מעמד" קראתי תיגר בשקט.
הלשון שלי ליקקה את הפס החם של צווארה לפני שהזרוע שלי דפקה את רגליה מתחתיה. העיניים הכחולות הרחבות של ליסה יצרו קשר עם שלי. הזרועות שלי החזיקו אותה על החזה שלי ואני קרצתי לה לפני שהלכתי אל המכונית. הדלת האחורית של הרכב הייתה פתוחה לרווחה. הנחתי אותה כלפי מטה על העור הכהה של הרכב. היא דשדשה הרחק בחוסר רצון בקרבתי כשטפסתי לבפנים וסגרתי את הדלת מאחוריי. אני צחקתי, לופת את קרסוליה, מושך אותה אליי, הגוף של ליסה הונח בחזרה בישיבה, בעקשנות. ידי חיטטה בשקית הבגדים ששמרתי בחלק האחורי של המכונית שלי לפני ששלפתי סוודר עבה. קיפלתי אותו, גופה של ליסה התמתח כשנשענתי עליה. אני בעדינות הרמתי את ראשה, מניח את הבגדים לצדה.
"אני רוצה שאת תצפי״ לחשתי.
זה הפתיע אותי כמה טוב היא עושה עד כה. התרסותה של ליסה נגדי נקטעה לרגע, אבל אז שוב, אני לא באמת התחלתי. ידיי דחפו את רגליה למעלה וברכיה היו כפופות, מאפשרות לי לנוח בינהן.
"אני יודע שאת אוהבת את זה".
התחלתי לנשק את צווארה, לוקח זמן כדי למצוץ ומדי פעם בעדינות.
"אני מתערב שהוא לא יודע שיש לך נקודה מתוקה ורגישה רק כאן." לחשתי, לפני שכרסמתי באזור
הקטן שבו צווארה פגש את לסתה.
אני נסוגותי לאחור בחיוך, עיניה היו ברורות שנסגרו כשבצעתי את הפעולות המתמשכות של השפתיים שלי. אבל הן נפתחו בדיוק בזמן כדי לפגוש אותי. היא הפכה את עצמה בתנוחה שכלל לא מעוניינת, באומץ מחזיקה קשר עין אתי. הכדורים הכחולים ששקעתי בהן והיו המוקש היחידי שלי גרמו לכל העולם לדום ולעצור מלכת, התרחבו מעט כשהבאתי את ידה עד לפה שלי, לוחץ את השפות שלי לפרקי ידה. אני שחקתי באצבעותיה לפני שהחלקתי אותן לתוך השיער שלי. ליסה ידעה שאם היא עשתה כל ניסיון לשחק עם התלתלים, הייתי מנצח, אהבתי זאת אבל אהבתי יותר למשוך זאת עד שהיא מצליחה. אני גם ידעתי שהיא גוססת לאגרוף התלתלים שלי בין אצבעותיה אבל היא נשארה עקשנית. אהבתי את המשחק הזה.
"אני אגרום לך לשכוח אותו, מתוקה" מלמלתי.
היא התבוננה בי בריכוז, משכתי את הסוודר האפור שלה ממנה, חולצה במעט קטנה עליה נחשפה לפניי וגרמה לקרביי ללהוט ולתחושה מורטת עצבים ללפות אותי בייסורים כמכה מענה מתחת לחגורה. החלק התחתון של ליסה היה דחוק עד כדי לחשוף הבטן החלקה שלה. הרכות של העור שלה הייתה אחת מהתכונות רבות שאהבתי בה. אני לא יודע למה אבל זה הזכיר לי איך היא הייתה חפה מפשע, נפלה במלכודת שלי.. או שאני בשלה. הראש שלי טבל לעברה, השפתיים בקושי נוגעות במרחב של אמצע פלג גופה העליון, היא פרפרה מתחתיי. נשיקות עדינות נלחצו אליה, אבל התגובה היחידה שקבלתי הייתה עלייה קלה בנשימה. חייכתי כאשר האף שלי נעצר בדיוק מעל הטבור שלה, ליסה בעדינות הנידה עפעף, אצבעותיה רעדו קלות בתלתלים שלי, והנה היא חוזרת אליי.
הרמתי את הראש שלי מחייך אליה. פניה נשארו חסרות רגש. אני זזתי קדימה להישען עליה. ידיה מחליקות לחלק האחורי של הצוואר שלי. הנחתי את המשקל שלי על יד אחת בצד השמאלי של ראשה. היד החופשית שלי רחפה מעל החזה שלה לפני שהמדד שלי נכנע, מכור לצווארה. אני גררתי את החולצה לאט במורד נמוך, חושף יותר מעור הרך שלה. הלשון שלי רטובה , השפתיים שלי נפערו בהשתנקות כשהבטתי בה. הבטן שלה והחלק העליון של החזה שלה חשוף אליי. אבל היא עדיין נשארה קפואה מביטה בי. חייכתי, מתעסק עם התליון שהיה מונח סביב צווארה, של מין יהלום עם כנפיים… השיניים שלי תפסו בשרשרת, מושכים בשובבותו לפני שהוא נפל לחזה שלה.
"מממ, יש לך ריח טוב." גנחתי.
הלשון שלי זינקה החוצה, והשאירה את הנקודות הרטובות בכל רחבי החזה שלה. שאצבעותיה החליקו בחזרה לתוך השיער שלי, בחוזקה מושכות בשקיקה בתלתלים שלי בין אצבעותיה. הצליל היפה שלה מתנשף מילא את המושב האחורי השקט. אני נצחתי. חייכתי, הפנים שלי חככו לתוך שקע צווארה. נהמתי בשובבות, בקלילות נושך בעורה. הגוף שלה נרתע כאשר היד שלי רפרפה על החלק הקדמי שלה, שדיה ועל הבטן שלה. האחיזה בשיער שלי התכווצה כמו שניסיתי לקפוץ על הכפתור של הג'ינס שלה.
"הארי." היא דיברה בהתנשפות.
אני לא הפסקתי עד שהיא משכה בשערי לכיוון פניה. "דברנו עליך הארי … שאלתי את טום עלייך."
בהיתי בה לרגע, לוקח זמן כדי לקלוט ולעבד את דבריה. הפה שלי נפתח כדי לומר משהו, אבל נסגר כעבור רגעים כשאני נותר ללא מילים.
"אני לא רוצה אותו." היא מחתה.
ליסה הפתיע בפעולותיה ובמילותיה ששלטו בי. אני אבדתי את עצמי, גנחתי כשהיא משכה אותי בשיער, עיניה ממש נצורות וטבועות בעניי.
"זה רק לך." לחשה ״הרגעים הללו.. הם שמורים רק לך״.
חייכתי, משעין את מצחי עליה, שואף את הנשימה הרועדת שלה. השפתיים שלנו ללא הרף הוברשו אבל אנחנו לא התנשקנו. מילותיה של ליסה היו משהו שמעולם לא שמעתי קודם לכן. למרות הכמות של נשים שהייתי אתן, לא אחת אמרה לי שהייתי רק האחד שלה. האצבעות שלי שזורות ביד החופשית שלה, לוחצות בעדינות. כאשר השפתיים שלנו עשו סוף סוף מפגש בנשיקה שגרמה ללבי להלום בכבדות על החזה שלי.
אני לא רוצה אף אחת אחרת, זו רק ​​ליסה.