give your heart a break ~פרק 17~ ♥

~נקודת מבט אנג'ל מלינסון~
השמש שבחוץ הציצה מבעד לחלון שלי. כנראה שכחתי לסגור אתמול בלילה את התריסים.
ניסיתי להילחם באור ולכסות את פניי בשמיכה כדי לצבור עוד קצת שעות שינה. עד שהצלחתי לישון כמו שצריך אחרי כל כך הרבה לילות של תסביכים זה חייב להתקלקל.
באופן לא ברור, לשלוח אתמול הודעה לזאין תרמה לשינה היציבה שלי הלילה.
היום באופן חד פעמי אנחנו מתחילים באיחור. לא כל יום קורה נס מהסוג הזה.
סוף סוף אפשר להתארגן לבית ספר כמו שצריך. בלי לחץ.
העפתי מעליי את השמיכה והלכתי לצחצח שיניים.
הסתכלתי על ההשתקפות שלי במראה. מי שראיתי בה נראתה הרבה יותר טוב מהימים שעברו.
שיחת הטלפון שהייתה לי עם לואי אתמול בלילה קצת עזרה לי לסדר את המחשבות. למרות שלא רציתי כל כך לשמוע הוא סיפר לי על נייל. הוא אמר לי שהוא שבור מאיך שהדברים נראים עכשיו ושהוא מתחרט כל כך על הכול.
לואי מתעקש להגיד שהוא היה שיכור ופעל בלי לחשוב ושאם אני מוצאת בתוכי מקום שיכול לסלוח לו אז שאעשה את זה.
צחצחתי את שיניי ושטפתי את פניי בזרם המים הקריר על מנת לעורר את המערכות בגוף.
חזרתי אל החדר, פשטתי מעליי את הפיג'מה ושמתי את הבגדים של בית הספר. קרני השמש שבקעו מהחלון שלי דווקא פתאום הכניסו בי אווירה חיובית.
פתחתי את החלון לרווחה כדי שיכנס עוד מהאור הנעים לחדרי.
התיישבתי על המיטה כדי לגרוב את הגרביים שלי ופתאום שמעתי מנגינה נעימה.
קמתי במהירות ופתחתי דלת החדר שלי, לראות מאיפה הקול בוקע.
זה לא היה מהבית. אלו היו צלילים נעימים של גיטרה. למעשה אף אחת מאיתנו לא יודעת לנגן בכלל.
חזרתי אל החדר מבולבלת. המנגינה עדיין הייתה ברקע. היה נדמה שזה מגיע מבחוץ.
התקרבתי אל אדן החלון, מסיטה את הוילון הדק והלבן וראיתי למטה את נייל.
הוא עומד בכניסה לבית שלנו כשגיטרה חומה תלויה על כתפו.
כשראה אותי מבעד לחלון העיניים שלו קרנו. הן התחננו לרגע של הקשבה.
השענתי את גופי על החלון. הוא שר את השיר 'I miss you' של blink 182 אחד מהשירים האהובים עליי.
(אם אתן בעניין ורוצות להקשיב לשיר תוך כדי, כדאי לשמוע את הביצוע של seconds of summer )
–
הוא סיים את השיר, מעביר את הגיטרה אל מאחורי גבו, מחכה לדעת מה התגובה שלי למה שראיתי עכשיו.
זה היה מושלם. יותר ממושלם. ברגעים האלו שהפה שלו נפתח וקול המלאך בקע ממנו הצלחתי לשכוח את כל המילים הרעות שנצעקו ממנו ואותן עטפו המילים החמימות של השיר.
סגרתי את החלון וירדתי אליו במהירות.
פתחתי את הדלת ועמדתי בכניסה לבית, נשענת על משקוף הכניסה, מחכה לו שיגיע.
הוא התקדם אליי בצעדים מהוססים ונעמד מולי.
לא הצלחתי לקרוא מה הפנים שלו אומרות או מנסות להגיד.
"יש לי קטע כזה," הוא לפתע אמר אחרי כמה רגעים ארוכים של שקט והישיר מבט רציני היישר אל תוך עיניי. "כשפתאום משהו טוב נכנס לי לחיים, קשה לי להאמין לזה ואני נלחץ. חלק ממנגנון הגנה מטומטם שלי. אנג'ל, את המשהו הטוב הזה שנכנס. אני לא יכול לחשוב על זה שאני אאבד אותך."
העיניים שלו ברקו. לא לקח לי יותר מכמה שניות כדי לחבק אותו חזק.
"אני כאן. אני לא הולכת לשום מקום." ידיי עוברות דרך שיערותיו הבהירות
–
"אני לא יודע איך לתאר את מה שאני מרגיש עכשיו." נייל אמר כשחיוך רחב פרוס על פניו והוא מביט נועלת את נעליי.
הרמתי את התיק שלי מהרצפה ויצאנו מהבית.
"הרכב שלי לא רחוק מפה." הוא הצביע על המשך הרחוב.
"לא ייאמן. אתה פשוט עצלן ומפונק." חייכתי בהתגרות.
"אני לא מפונק. אני פשוט נוהג לנצל את הדברים שבחלקי," הוא משך בכתפיו "למה לא להשתמש ברכב כשיש ברשותך רכב?"
"אתה זוכר איך הולכים ברגל בכלל? מרוב שאתה מנצל את הדברים שברשותך?"
"אוקיי, אני מבין שאת מכריזה כאן אתגר בפניי?"
"אתה יכול לראות את זה ככה,"
"אין מצב שכל בוקר את הולכת את המרחק הזה." הוא הלך לצידי, מוכן לוותר על הנסיעה ברכב.
"אל תגזים, לא כל בוקר. לפעמים אמנדה מקפיצה אותנו לפני שהיא נוסעת לעבודה."
"אז אני לא המפונק היחידי כאן." הוא אמר וחייך חיוך מעושה.
"נכון, אבל אני בטוחה שאני יותר פעילה ממך." אמרתי. "כלומר, מתי פעם האחרונה שעשית ספורט?" הוא בא לענות אך הקדמתי אותו.
"ואל תגיד גולף. כי זה פשוט לא נחשב כספורט."
"אם לומר את האמת, אני לא ממש זוכר." הוא הודה.
"אז אתה פשוט בטטת כורסא." קבעתי.
"סליחה? אני לא בטטת כורסא." הוא מחה, משלב את ידיו ומביט בי במבט פגוע מזויף .
"אני מתערבת איתך שאם נעשה תחרות ריצה- אפילו צב ינצח אותך."
"אם היית רוצה לזלזל בי באמת היית אומרת שאפילו את תנצחי אותי." הוא עקץ חזרה.
"אוקיי, אז אני מבינה שאתה מכריז על אתגר בפניי?" חיקיתי אותו.
"את מפחדת להפסיד? כי אם כן, אז לא חייב." הוא שאל בחיוך ערמומי.
"ממש לא."
"יופי, אז מכאן עד לשלט הכחול שם." הייתי צריכה לצמצם את עיניי על מנת לראות את השלט. הוא באמת היה רחוק. "ובואי נעשה את זה יותר מעניין. מי שמפסיד עושה למי שניצח שיעורי בית ועבודות באופן מדויק ועד הסוף במשך שבועיים." הוא הושיט את ידו ללחיצה.
"סגור." אמרתי ולחצתי את ידו להסכמה.
"את מוכנה?" הנהנתי. "קדימה!" הוא הזניק אותנו והתחלתי לרוץ במהרה.
הייתי בפער ממנו, פער יחסית גדול. לא הצלחתי להפסיק לצחוק וזה הקשה על הריצה שלי. אני בטוחה כל כך שנראינו מגוחכים אבל לא היה לי אכפת.
הבטתי מדיי פעם לאחור לראות איפה הוא ביחס אליי. לאט לאט הפער ביני לבינו הצטמצם והוא התחיל לעקוף אותי. השתדלתי להמשיך לרוץ במהירות אך הנשימה שלי נהייתה כבדה.
ראיתי את השלט כבר, זה היה ממש קרוב.
'תמשיכי לרוץ. אין מצב שאת מפסידה לו.' ציוויתי על עצמי.
בסופו של דבר נייל הגיע ראשון ואני הגעתי ממש כמה שניות אחריו.
"האמת," הוא אמר מתנשף. הוא התכופף והשעין את משקל גופו על ברכיו. "הלב והריאות שלי ממש לא בנויים לדברים כאלו." הוא ניסה להסדיר את הנשימה שלו.
"זה היה ממש צמוד," אמרתי, מנסה למצוא בו מעט רחמים ושיוותר על העונש שלי. התיישבתי על הרצפה בעייפות והוא עשה את זה אחריי.
"אם הייתי בחור נחמד, מרוב שזה היה צמוד, אולי הייתי מוותר לך. אבל קשה לי לוותר על זה שתעשי לי שיעורי בית, אז אני מוכן לשחרר לך שבוע."
"תודה לך נייל הרחום והחנון שעשית את החסד הזה." אמרתי בציניות. אחרי שהצלחנו להחזיר את הנשימה שלנו למצבה הקודם הוא קם והושיט לי יד כדי שאקום. המשכנו ללכת עוד הליכה קצרה ונכנסנו אל תוך בית הספר.
הוא פתח לי את דלת הכניסה למבנה ונכנס אחריי. "אז אחרי מה שראינו כאן אפשר להגיד ששנינו לא הספורטאים המוצלחים ביותר אבל גם לא בטטות הכורסא הכי גדולות שיש. אפשר להסכים פה אחד ששנינו פשוט טיפה מפונקים." הוא אמר וצחקקתי.
"אני הולכת לשתות. אני תכף חוזרת."

~נקודת מבט נייל הורן~
"אני הולכת לשתות. אני תכף חוזרת." היא נכנסה אל חדר האוכל שבתוכו היה מתקן השתיה.
ברגע הזה הרשתי לעצמי לחייך את החיוך הכי אידיוטי ומאושר שיכולתי לכנס לעצמי. הצלחתי להוציא החוצה את מה שאני מרגיש באמת.
היום דמיינתי את עצמי חוזר לרכב שלי מושפל כהוגן והיום הזה התהפך.
בעודי מחכה לאנג'ל שתחזור ראיתי את זאין מביט בי מהצד כשהוא מתעסק עם הלוקר שלו. ברגע זה הוא גילה שהוא מאחורה ואני ואנג'ל השלמנו.
"חשבת שתצליח להפריד ביני לבין אנג'ל." אמרתי והתקרבתי אליו. "טעית." אמרתי בחיוך מעושה, מרים את גבותיי בהתגרות.
עיניו נראות כועסות, אך הוא שתק. לזאין לעומתי יש שלוות נפש.
"אני לא חשבתי שום דבר. אתה זה מי שצרח עליה כמו חיה." הוא סינן לעברי בשקט תוך כדי שהוא נועל את הלוקר שלו.
"אם לא היית אומר שום דבר, לא היינו מגיעים למצב הזה מלכתחילה!" הטונים שלי עלו. התחלתי להתעצבן מהאדישות שלו. היא יכולה לחרפן אותי.
אולי מעצבן אותי שהוא לא מתעצבן מזה?
"אני חייב להבין משהו," הוא אמר והתקדם אלי צעד אחד, חודר אל הטריטוריה שלי. "אתה מאשים אותי בזה שאני מרגיש משהו לאנג'ל?" הוא מרים גבה ומביט בי במבט מגוחך.
"אתה ידעת שאני אוהב אותה, אתה ידעת את זה!"
"וזה בדיוק הסיבה שאני עוצר את עצמי!" הרגשתי שאני מצליח ליצור סדקים באדישות שלו.
"תודה לך זאין! תודה לך שלא נישקת אותה. אתה חבר כל כך טוב." מחאתי לו כפיים בציניות.
"נייל, אתה משחק על הגבול המאוד דק של הסבלנות שלי." הוא מזהיר אותי ומהדק את רצועת התיק אל כתפו. "אתה צריך להבין שאנג'ל היא לא רכוש פרטי שלך. מה אם היא לא הייתה רוצה אותך בחזרה? אז אף אחד לא היה יכול להיות איתה? ואם היא הייתה מתאהב במישהו אחר? גם אותו היית שונא?" הוא שאל.
"אנג'ל לא רכוש שלי, ואם זה היה מישהו אחר לא הייתי כועס עליו כמו שאני כועס עלייך! אתה יודע, בין חברים יש קודים." אמרתי. "אם אפשר לקרוא לך חבר בכלל." ידעתי שהמילים האלו חותכות את זאין מבפנים.
"נייל אין לך בכלל מושג על מה שקורה מסביבך! כדאי שתפסיק לדבר." הוא תפס בחולצתי והצמיד אותי לקיר. הוריד בצוואר של זאין שנמתח כשהוא מתעצבן יצא ממזמן. אני מביט בפניו, רואה את פצעים שהתחילו להגליד, מתלבט אם אני רוצה להיות זה שיפתח אותם שוב.
"אחרת מה תעשה? תרביץ לי?" אני יודע שזה לא אחד מהדברים שהכי כדאי לעשות, אבל האגו שלי גובר כאן.
"יודע מה? אולי הייתי צריך להרביץ לך עוד קודם כדי שדברים יסתדרו לך במוח." הוא אמר ודחף אותי ברגע אחד של איבוד שיווי משקל נפלתי על הרצפה. "רק שהפעם אני לא פצוע, אז אולי אני אעשה את זה באמת." היד שלו נשלחה לעברי בצורת אגרוף ללסת. אני לא יודע מה כאב יותר. האגרוף או ההפתעה.
גם היד שלי הגיעה אל פניו וגרמה לפצע שעל הגבה שלו להיפתח שוב.
"היי, היי תירגעו!" אנג'ל צעקה מרחוק. זאין לא שמע אותה והמשיך לחבוט בפניי.
דחפתי אותו מעליי והוא נפל על הרצפה.
הפעם אני הייתי בעל היתרון. החזרתי לו את כל מה שלא הספקתי להגיד אז באותו ערב. האף שלי התחיל לדמם אבל זה לא מנע ממני להמשיך בשלי.
בין מכה למכה אני שומע את אנג'ל מתחננת שנפסיק.
היד של אנג'ל תפסה חזק בזרועי, מנסה למשוך אותי לאחור ואת זאין לרצפה.
זה גרם לנו להתרחק אחד מהשני כדי לא להכאיב לה. קמתי מזאין, מתרחק ממנו כדי לא להמשיך להתנפל עליו.
"מה קורה לכם?! תראו מה נהיה מכם!" היא צעקה. עמדתי מתנשף, מביט בזאין ששכב על הרצפה כשהוא מחזיק את פניו החבולות.
לרגע לא הצלחתי להאמין שאני גרמתי לזה. "כדאי שתלכו לאחות," קולה נשמע מיואש. זאין קם במהירות מהרצפה והתקדם אל חדר האחות הסמוך.
היא ואני מיד אחריו.
נכנסנו אל החדר. "אני אף פעם לא אבין את הצורך של בנים ללכת מכות כשדברים מעצבנים אתכם." האחות אמרה עוד לפני ששמעה מה קרה.
היא בדקה עם פנס את האישונים של שנינו כדי לראות שאין איזו פגיעה.
"אתה לא רוצה שהפצע הזה ייסגר מה?" היא אמרה ובחנה את הפצע שעל הגבה של זאין.
ראיתי מזווית העין שלאנג'ל כואב לראות את הפצעים שלנו.
היא אפילו לא מתארת לעצמה שזה בגללה.
"אנג'ל תוכלי לעזור לי עם הארגזים בחוץ?"
"כן בטח." היא קמה במהירות מהכיסא. "אני מקווה ששניכם תתבגרו בזמן שאנחנו לא נהיה כאן."
היה בינינו שקט של כמה רגעים, אבל האגו שלנו דיבר. יותר נכון צעק.
כל אחד חיכה שמישהו אחר יתחיל לדבר. אפילו לא הייתי מסוגל להסתכל עליו.
"אם היית שומע את מה שדיברתי עם ליאם מההתחלה לא היית מגיב ככה." הוא אמר לפתע בשקט כשהוא מחזיק את הצמר גפן הספוג בדם עעל השפה שלו.
"מה אמרת לו?" יצרתי סדק קטן בחומות האגו.
"תשמע, אני לא אעמיד פנים. אני אוהב אותה. עם זה אין לי מה לעשות. בדיוק באותו רגע אמרתי לו שאני מתכוון לקחת צעד אחורה מהקשר שלי איתה. בדיוק מהסיבה הזו- שאתה אוהב אותה." שמעתי את הצער בדברים שלו.
שתקתי לכמה רגעים, חושב כמה אידיוט יצאתי.
"אני מרגיש אידיוט." אמרתי חובט במזרן שעליו ישבתי. "עכשיו כשאני חושב על מה שאמרת- אתה צודק. כלומר, אנג'ל היא לא בבעלותי. אני לא יכול לכפות עליה עם מי היא תהיה או לא. זו אמורה להיות החלטה שלה. אם היא תראה לנכון להיות איתך, אז אני עומד מאחורי זה. בסופו של דבר אני רוצה שיהיה לה טוב. מגיע לה להיות עם מישהו שאוהב ודואג לה כמוך." אמרתי והשפלתי את מבטי.
ידעתי שבכל התקופה הזו אני רק פגעתי בה בזמן שזאין תמיד היה שם בשבילה. הפנים של זאין פתאום קפאו. לא הצלחתי להבין מה קרה לו.
הוא הביט ישירות בדלת עם פה פעור אך לא הוציא מילה מהפה.
הסתובבתי לאחור וראיתי את אנג'ל עומדת בכניסה.
לקח לי בדיוק שנייה לחבר את כל הנקודות לסיטואציה.
היא שמעה מה אמרתי.
היא ברחה בריצה. זאין הביט בי במבט מיואש ויצא אחריה בריצה.

-הגרסה הישנה-

**פרק חמישי**
~נקודת מבט אנג'ל~
קמתי בבוקר והרגשתי ידיים חמימות עוטפות את גופי לא רציתי להתעורר כדי שהיידים לא יזוזו מגופי אבל הסתקרנתי לראות מי זה פקחתי את עייני לאט לאט בגלל אור השמש שצץ מין החלון ראיתי דמות בלונדינית רגע זה נייל יאוו לא נמאס לו ?! "נייל! עוף לי מהמיטה סוטה !" הוא לא ענה "נייל עוף מפה!!"הוא שוב לא ענה טילטלתי אותו והוא לא התעורר היה לו ריח חזק מהפה של אלכוהול ירדתי בריצה למטה לקחתי דלי עם מים השפרצתי עליו והוא התחיל להתאושש אבל הוא התקשה לנשום כמה שלא רציתי לעשות את זה במיוחד לא עכשיו כשאני כועסת עליו אבל הייתי צריכה לעשות לו הנשמה מפה לפה כמו שלמדנו בקורס "אנג'ל הצלת אותי !"הוא אמר וחיבק אותי "זה לא בסדר מה שעשית" אמרתי "מה עשיתי?עשיתי משהו רע עשיתי לך משהו רע גרמתי לך לעשות משהו שאת לא רוצה תגידי לי אני פשוט היייתי שיכור אני לא שמתי לב לעצמי תסלחי לי בבקשה!" הוא אמר עם דמעות "לא עשית לי כלום וניראלי שלא עשית למישהו אחר משהו עכשיו תלך לבית שלך !"אמרתי ומצביעה על החלון כדי שיצא משם הוא יצא התלבשתי והייתי קצת במחשב פתאום אני שומעת את השיר i'm yours מלמטה הסתכלתי וראיתי את נייל יושב על המדרכה עם גיטרה מול החלון שלי ושר
Well you done done me and you bet I felt it I tried to be chill but you're so hot that I melted I fell right through the cracks, now I'm trying to get back
Before the cool done run out I'll be giving it my bestest And nothing's going to stop me but divine interventionI reckon it's again my turn to win some or learn some
But I won't hesitate no more, no moreIt cannot wait, I'm yours
Well open up your mind and see like meOpen up your plans and then you're freeLook into your heart and you'll find love love love love
Listen to the music of the moment people, dance and singWe're just one big familyAnd it's our God-forsaken right to be loved loved loved loved loved
So I won't hesitate no more, no moreIt cannot wait, I'm sureThere's no need to complicate, our time is shortThis is our fate, I'm yours
D-d-do do you, but do you, d-d-doBut do you want to come onScooch on over closer dearAnd I will nibble your ear
I've been spending way too long checking my tongue in the mirrorAnd bending over backwards just to try to see it clearerBut my breath fogged up the glassAnd so I drew a new face and I laughed
I guess what I be saying is there ain't no better reasonTo rid yourself of vanities and just go with the seasonsIt's what we aim to do, our name is our virtue
But I won't hesitate no more, no moreIt cannot wait, I'm yours
(I won't hesitate)Open up your mind and see like me(No more, no more)Open up your plans and man you're freeLook into your heart and you'll find that the sky is yours(It cannot wait, I'm sure)
So please don't, please don't, please don't(There's no need to complicate)There's no need to complicate(Our time is short)'Cause our time is short (This is our fate)This is, this is, this is our fateI'm yours
ירדתי למטה בריצה וקפצתי עליו בחיבוקים "אז זה אומר שאת סולחת לי ?" "כן" אמרתי מחייכת