give your heart a break ~פרק 11~ ♥

~נקודת מבט אביה ג'ונס~
נכנסתי בשקט הביתה. השעה הייתה 04:00 לפנות בוקר.
חלצתי את נעליי בכניסה לבית ובשקט נכנסתי לסלון.
הדלקתי את האור וראיתי את סם ואנג'ל יושבות בסלון ומשלבות ידיים. נבהלתי כל כך לגלות אותן שם.
"סם, את יודעת מה השעה עכשיו?" אנג'ל אמרה והסתכלה עליה.
אוי, הנה התחלנו עם ההצגות.
"לא, אנג'ל. מה השעה עכשיו?"
"השעה עכשיו 04:00 לפנות בוקר."
"וואו. זה ממש מאוחר. למה אנחנו ערות בכלל?" היא אמרה.
גלגלתי את עיניי. "טוב, אפשר לסיים עם זה?" צחקתי.
"חמש שעות את שם! נייל הזה פשוט מגזים! לא ייאמן." גיחכתי לעצמי שסם עוד חושבת שזה נייל.
"זהו, שזה לא בדיוק נייל." לא הצלחתי להסתיר את החיוך.
"מה זאת אומרת?" היא התרוממה, מזיזה מעליה את השמיכה והתיישבה על ברכיה- מכינה את גופה לחדשות שיש לי לספר.
"זה היה לואי." .
"לואי? אני ידעתי!" אנג'ל התרוממה גם היא. "מה הקשר?" היא שאלה אחרי כמה שניות שקלטה את הסיטואציה.
"אני גם לא האמנתי! הוא פשוט הופיע שם!" לא הצלחתי להרגיע את ההתלהבות.
"נו, תספרי איך היה!" סם ציוותה עליי, מתרגשת כמו ילדה קטנה שמחכה לשמוע את האגדה שיש לי לספר.
"זה היה.. זה היה פשוט וואו. אני לא יודעת איך להסביר את הערב הזה במילים." שחזרתי במוחי את הרגעים כדי שלא ייעלמו לי. "אני מרגישה שלמה פתאום, משוחררת. דברים שלא יצא לי להרגיש עם אף אחד מהאקסים שלי. "
"אני לא מאמינה שטעיתי. אני תמיד עולה על הדברים האלו!" סם רטנה.
"אני אומרת לך. לואי הוא עמוק כל כך. הוא מודע למחשבות הפנימיות שלו, הוא בוחן, הוא חושב לפני שהוא עושה דברים. זה כל כך מוצא חן בעיניי." לא הצלחתי לעצור את הקיטשיות שנוטפת לי מהפה.
"תעצרי שנייה אביה." סם אמרה. "את קולטת מה קורה פה?"
"מה קורה כאן?" שאלתי מבולבלת.
"אני ואת הנשים עם הכי הרבה מזל בעולם הזה בערך. אני עם הארי סטיילס, את עם לואי טומלינסון." אנג'ל מיד גלגלה את עיניה. "אל תדאגי אנג'ל, יומך יגיע ממש בקרוב." היא אמרה בחיוך מתגרה.
"יומי? איזה יום?" היא שאלה בתמימות.
"ראינו אותך על הגג." סם נעצה בה מרפקים סוחטים.
"על הגג? לא קרה שם כלום." היא מחתה בתוקף.
"בינתיים." אמרתי מחייכת.
"זאין הוא..הוא.. לא. זה פשוט לא יקרה בינינו." היא אמרה במהירות. "הוא לא בעניין."
"אני חושבת אחרת ממך."
"וכולנו ראינו כמה אמינות המחשבות שלך." היא החזירה לה.
"אני עדיין לא מאמינה שטעיתי ככה." היא הנחיתה אגרוף על הספה.
"טוב. אני שמעתי מספיק להיום. אני הולכת לישון. להעיר אותי רק בערב בבקשה." אנג'ל אמרה.
"אני ואמנדה לא נהיה כאן כדי לעשות את זה." תיזכרתי אותן.
"למה בדיוק?"
"המסיבה אצל מלני,"
"מסיבה! אני אוהבת מסיבות!" סם קפצה ממקומה שוב. "אפשר להצטרף בבקשה?" היא כרעה בפניי ברך.
"כן, נדמה לי שכן." לא הבנתי כל כך את פשר ההתחננות.
"אולי נקרא גם לבנים?" סם שאלה. המבט שלה היה עוד יותר מתחנן. אנג'ל משכה בכתפיה.
"כן, זה יכול להוסיף." אמרתי מתרגשת מהמחשבה שאראה שוב את לואי. "לא חושבת שלמלני תהיה בעיה."
"מצוין! אני אציע להם!"

***
~נקודת מבט אנג'ל~
הגענו למסיבה.
הבית היה עמוס באנשים. בחצר ובתוך הבית. המוזיקה הזולה הלמה ברמקולים והחרישה את אוזניי.
הארי וסם ישר הלכו לרקוד יחד עם לואי ואביה.
הבטתי בסם רוקדת ואת הארי צוחק סביבה. לפעמים כל כך קינאתי בה שהיא עם כל האנרגיות שלה לא צריכה אלכוהול כדי להתחיל לזוז.
אמנדה בשנייה שהגענו נעלמה והלכה לחברים שלה.
זאין נשאר בחוץ והיה בשיחת טלפון. נייל בשנייה שנכנס מצא לעצמו כמה חברים ואיתם היה.
אני התיישבתי על הבר. אני עייפה מדי כדי להתחיל להנות.
היום תום משתחרר מבית החולים סוף סוף. אחותו כבר חזרה לקולג' שלה ואמא שלו תזדקק להרבה עזרה. הרגשתי כל כך רע שלא יכולתי לסייע לה.
בדקתי כל כמה דקות את הנייד שלי, מחכה להודעה ממנה שתבקש ממני להגיע. בתוך תוכי ידעתי שהיא לא תעשה את זה אף פעם.
מרחוק ראיתי את דניאל חברה של ליאם מושכת אותו לכיוון הבר.
את דניאל אני מכירה מעט זמן והרושם שנוצר לי ממנה הוא לא ממש חיובי.
היא עברה לעיירה שלנו בתחילת שנה והצטרפה לכיתה י"ב בבית הספר שלנו.
בתחילת שנה היא נראתה בחורה כל כך עדינה אבל ככל שהתחברה לחבורה של קיילי ולקסי היא נהייתה דוחה בכל המובנים.
הבנתי מזאין שהיא הייתה הסיבה שהם שמעו בכלל על העיירה שלנו.
ליאם הציע לכולם לעבור לכאן בעקבותיה. ועכשיו הוא בכיתה המקבילה לה. משהו בהתנהלות שלהם הרגיש לי לא בריא. זה היה נראה שליאם לא מרגיש בנוח.
דניאל התיישבה על ידי והוא לידה. הוא נאנח אנחה כבדה.
"שלוש טקילה בבקשה," היא אמרה וסימנה לברמן עם היד. "שתיים מהם בשביל הילדה העצובה כאן שלידי." היא צחקקה.
"יום קשה?" הברמן חייך אליי כשהגיש לנו את הכוסיות הקטנות.
"יום קצת ארוך." אמרתי ושתיתי במהירות את הכוסיות אחת אחרי השנייה, מניחה כל אחת בתורה על העץ.
המשקה צרב בגרון שלי, אבל אהבתי את זה.
"למה את לא עם כולם?" ליאם שאל וסימן לברמן להביא לו גם כוסית.
"אני צריכה להתחמם קצת לפני. השמחה לא באה ככה בקלות."
"אז למה את לא אומרת? תביא לה עוד." דניאל סימנה לברמן סיבוב חוזר. "אני דניאל, חברה של ליאם." היא חייכה אליי חיוך שחשף טור שיניים לבנות.
"אני יודעת. כלומר, תיארתי לעצמי." היא שוב הגישה לי עוד כוסית ושתתה יחד איתי בתנועת ראש אחורנית.
בחנתי אותה מכף רגל ועד ראש. כל כך שונה ממי שהייתה בתחילת שנה, כל כך שונה מליאם, מהאופי שלו. נראית מנותקת ממנו לחלוטין.
והוא? הוא נראה בעולם אחר, בכלל לא איתנו.
"נייל חיפש אותך, הוא רצה לשאול אותך משהו." ליאם אמר בקול רם כדי שאשמע אותו מבעד למוזיקה.
"אני ממש כאן. הוא מוזמן לבוא." אמרתי והורדתי את ראשי באיטיות על העץ.
"את עדיין מדוכדכת! מה נעשה איתך?" דניאל ניערה את כתפיי, גורמת לי להרים את ראשי. "תן לה משהו חזק יותר. את במסיבה אחותי, לא בלוויה. תתעוררי!" היא נתנה לי את הכוס.
"אני לא חושב שכדאי לשתות ככה כל כך הרבה." ליאם תפס את הכוס שלי לפני שהספקתי לקחת אותה.
"ליאם, היא צריכה את זה. אתה לא רואה? תן לה להתפרק ללילה אחד." דניאל חטפה ממנו את הכוס והחזירה אותה אליי. "מעכשיו יהיה יותר טוב." היא לחשה לי, חייכה ומשכה את ליאם אל הרחבה.
ליאם הלך אחריה כשהמבט המודאג שלו נעוץ בי.
ניסיתי לחשוב מה האינטרס שלה לגרום לי להשתחרר הערב. מה מפריע לה כל כך שאני לא רוקדת עכשיו. היא בכלל לא מכירה אותי.
צלצול הנייד שלי קטע את מחשבתי. שלפתי אותו במהירות מהכיס האחורי של הג'ינס שלי.
קיבלתי הודעת טקסט מתום. בידיים לא יציבות פתחתי אותה במהירות.
'חשבתי שתהיי היום כשאני משתחרר מהבית חולים. יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך. הבנתי מסם שאת חוגגת עכשיו. תהני.'
רציתי ברגע הזה להשליך את הנייד שלי לעבר הקיר ולאסוף אותו כשהוא מנופץ ומרוסק לחתיכות.
חשבתי על מה שדניאל אמרה. נמאס לי להיות מהורהרת ובמחשבות כל הזמן. הגיע הזמן להתפרק ללילה אחד ולהניח לכל הדאגות. השארתי את הנייד שלי על הבר, התקדמתי אל עבר שולחן אחד, לקחתי משם בקבוק חצי ריק של וודקה ועברתי אל הרחבה.
מהרגע שהחלטתי להשתחרר, פשוט הצלחתי. רקדתי כמו שלא רקדתי הרבה זמן.
"אנג'ל, חיפשתי אותך." נייל הופיע מאחוריי מחייך.
"נייל!" קראתי בשמחה והנחתי את ידיי על כתפיי, נותנת לו להכיל את כל משקל גופי. "סוף סוף עזבת את האנשים האלו! בוא לרקוד איתי!"
הרגשתי משוחררת, חופשיה מתמיד. הדמות הרצינית, המאופסת והכלואה שלי נעלמה לה.
הוא הוריד את ידיי ממנו והחזיק את הבקבוק ששתיתי בידיו.
"אל תגידי לי שהבקבוק הזה היה מלא קודם." הוא הרצין את פניו, בפנים חמורות סבר, דואג לי.
"לא לגמרי." צחקקתי. "נייל, זה זמן להשתחרר. אל תהיה כל כך רציני. תשתה גם אתה קצת." אמרתי וחזרתי לרקוד הפעם בלעדיו. הוא הניח את בקבוק הבירה הריק שלו על שולחן ולגם מעט מהבקבוק שלי.
חזרנו לרקוד ביחד. לרגע אחד הרגשתי שכל הבעיות נמחקות. כבר לא היה אכפת לי מתום ומההודעה שלו בשום צורה, לא היה אכפת לי איך אני רוקדת, עם מי.
רק אכפת לי שהשתחררתי סוף סוף.
"אז ממה את בורחת?" הוא צעק לי לתוך האוזן על מנת שאשמע אותו מבעד לכל הרעש והמוזיקה.
"ממה לא?" צעקתי לו בחזרה תוך כדי שרקדתי. "זו הפעם הראשונה שלא הייתי עם תום בבית חולים. איזו הקלה! אין לך מושג נייל!" צחקתי מאושר.
"שמעתי על התום הזה. מה איתו באמת?"
"עזוב את תום, די לדבר עליו. בוא נשתחרר קצת!" אמרתי ותפסתי בקצוות החולצה המושבצת שלבש. וקירבתי אותו אליי.
היד שלי החליקה באיטיות מהצוואר שלו במורד הבטן שלו. הרגשתי את גופו השרירי מבעד לחולצה. הרגשתי איך גופו קופא ואת נשימות הופכות לדקות ומהירות.
היד שלי ממשיכה ומחליקה מטה באיטיות ובסופו של דבר נעצרת על ידי חגורת המכנס של נייל.
"אנג'ל," זאין לפתע נעמד מולנו מסיח את דעתי. נייל זז באי נוחות במקומו.
"זאין, אני כל כך שמחה שהגעת!" חיבקתי אותו, נתלית גם עליו.
"מה זה אנג'ל, כמה שתית?" הוא אמר תוך כדי שמנסה לייצב אותי ומרחיק אותי ממנו. גבותיו התעקלו בדאגה.
"מה זה משנה? העיקר שאני שמחה עכשיו!"
"שכחת את הנייד שלך על הבר," הוא הביא לי אותו ותחבתי אותו את כיסי האחורי.
"מי רוצה משחק?" דניאל צעקה והרימה בקבוק ריק של וודקה. היא הישירה מבט מחויך לעברי.
דחפתי את נייל וזאין, עוברת ביניהם כחדורת מטרה להגיע אליה.
זאין ונייל אחריי.
"אני רואה שהצלחת להשתחרר," היא אומרת לי, מחייכת חיוך לא ברור.
אין לך מושג כמה.

~נקודת מבט כללית~
זאין, נייל, אנג'ל ועוד בחור ובחורה לא מוכרים הצטרפו אל חבורה שישבה שם במעגל.
זאין ונייל לא רצו למצוא את עצמם בסיטואציה הזו, אבל היו חייבים להשגיח על אנג'ל מקרוב. לזאין הייתה הרגשה חזקה שזה הולך להסתיים ברע.
"עכשיו אנחנו נשחק אמת או חובה." דניאל החזיקה את הבקבוק בידה.
"זה לא נראה לי רעיון טוב." זאין אמר לאנג'ל, מנסה לתפוס בידה לפני שהיא מתיישבת.
"למה אתה תמיד חייב להרוס את כל הכיף עם הרצינות שלך?" דניאל התערבה ושחררה את ידו מידה של אנג'ל. זאין שלח אליה מבט ארסי ונשאר עומד כשהוא משלב את ידיו בפרצוף זועף.
"אני מקווה שלכולכם הייתה ילדות ואתם יודעים איך לשחק." היא שאלה וכולם הנהנו. הכללים הם מאוד פשוטים. המסובב הוא זה ששואל.
היא התכופפה אל הרצפה סובבה את הבקבוק. הבקבוק נחת על הבחור הלא מכר.
"מייקל- אמת או חובה?" היא שאלה בקול מתגרה.
"חובה." התשובה יצאה מפיו מבלי לחשוב פעמיים.
"אז חובה עלייך להישאר רק עם בוקסר לאורך כל המשחק."
"זהו? זה כל מה שיש לך?" הוא שאל בחיוך ממזרי, פתח את הרוכסן של מכנסיו והוריד אותם באיטיות.
הוא חשף מספר קעקועים על הירך השרירית שלו וכמה קעקועים על החזה שלו.
"זה כל מה שהיינו צריכות בינתיים."
"הבא," הפעם מייקל סובב את הבקבוק. הבקבוק נחת על דניאל.
הפעם דניאל הייתה הנשאלת ומייקל שאל אותה. ליאם בינתיים הצטרף למשחק ונעמד על ידה.
"אמת או חובה?" הוא שאל. היא הרימה את מבטה אל עבר ליאם, כאילו התשובה נמצאת אצלו.
"חובה."
"חובה עלייך לספר מה הדבר הכי פרוע שאת וליאם עשיתם בפומבי."
"אני חושבת שזה היה במסיבה. שנינו השתכרנו למוות והיה משחק עם צ'ייסרים. ליאם ליקק מהבטן עד החזה שלי מלח אחרי שהוא שתה 4 צ'ייסרים ברציפות." המבטים של כולם עברו ישירות אל ליאם. ליאם נהיה נבוך וסמוק. אפילו המבטים של זאין ונייל היו מופתעים ממה ששמעו כרגע.
האופי של ליאם נוגד כל כך את מה ששמעו.
"קדימה בואו נמשיך." היא צחקקה וסובבה את הבקבוק שוב. "אתם פשוט משחקים כמו ילדות." היא אמרה.
הבקבוק שוב נעצר על מייקל. מייקל חייך אליה חיוך ממזרי, מצפה לשמוע מה עליו לעשות.
"מה יהיה איתך מייקל?" היא החזירה לו חיוך ממזרי. "אמת או חובה," היא מחכה לשמוע את תגובתו.
"חובה. בשבילך אני מוכן גם להוריד את הבוקסר." הוא ליקק את שפתו התחתונה. ליאם התרומם לעברו באיום אבל זאין הושיב אותו במהירות, דואג שלא תתפתח כאן מהומה.
"חובה עלייך להגיד לכולנו מה הגודל שלך." היא הישירה מבט על עבר הבוקסר שלו "עכשיו כשכולנו רואים אין לך איך לשקר." החיוך הממזרי שהיה על פניו נהפך למבט ארסי. הלחיים שלו הפכו לסמוקות והוא התאפק מלהתפרץ עליה.
"אמת." הוא סינן וחשק את שיניו.
"אוקיי, אין בעיה." היא אמרה. "אז אמת שהוא קטן?" היא שאלה בחיוך מנצח וצחקה. כל החברים שלה גם צחקו סביבה.
זאין חטף לפתע את הבקבוק ועצר אותו בחוזקה על דניאל. הוא לא יכל להמשיך לראות אותה משחקת בסיטואציה כמו שהיא רוצה.
"אמת שאת מתנהגת כמו בת זונה?" גם זאין עצר את עצמו מלהתפרץ עליה.
היה נראה שכל מי שהשתתף במשחק נהנה מהדרמה הקטנה שנוצרה לה כאן.
דניאל חטפה את הבקבוק מהרצפה, ללא תגובה לזאין, חייכה אליו חיוך ציני שנמחק במהרה וסובבה את הבקבוק.
"בגלל שכולנו יודעים את התשובה לשאלה שלי נעבור הלאה." כולם עקבו אחרי הבקבוק, לראות מי המסכן שיאלץ ליפול לגחמות של דניאל.
הבקבוק נעצר על אנג'ל.
"אנג'ל יקירה." אנג'ל לא בדיוק עקבה אחרי הסיטואציה והתעוררה בבהלה כששמה נקרא.
דניאל סקרה את הסובבים, מחפשת את נייל במבטה אחרי שחיברה אחד ועוד אחד ממה ששמעה בשיחה של ליאם עם זאין ונייל והחליטה לנצל את זה.
"אמת או חובה?" החיוך הממזרי חזר שוב אל פניה.
"חובה." זאין נאנח בכבדות וטפח על ירכיו בייאוש. כמעין מאוכזב שאנג'ל זורמת איתה למרות הכל.
"אני צריך לשתות משהו." ליאם קם במהירות והלך לכיוון הבר.
"חובה עלייך לנשק את נייל." נייל שעד עכשיו גם הוא לא הקשיב למה שקרה פער את עיניו בהפתעה. זאין הביט גם הוא בסיטואציה בהלם. עיניה של דניאל מאושרות שהצליחו לקלוע בדיוק בסיטואציה.
"את נייל?" אנג'ל חזרה על דבריה מהססת. היא לא ידעה שזה יגיע לשם כשהתחילה לשחק והייתה פחות פיקחת. כעת כשההשפעה של האלכוהול ירדה מעט הדברים נראים קצת אחרת בעיניה.
"כן, את נייל. עם הלשון." היא חייכה חיוך ארסי. לא היה לה אכפת מה ההשלכות של הדברים. היא רק רצתה להחזיר לזאין.
זאין עמד שם, מוכן לשרוף אותה עם המבט שלו.
אנג'ל התיישבה על ברכיה, מתקרבת אל נייל באיטיות, מהוססת במעשיה.
פעימות הלב של נייל הלמו חזק יותר בכל סנטימטר שאנג'ל עשתה לכיוונו.
נייל רכן אל אנג'ל. היד של נייל הונחה על פניה החלקות של אנג'ל, מייצבות את ראשה על מנת לנשק אותה.
השרירים של אנג'ל רפויים, מעט מבולבלים ונייל הרגיש בכך.
הלשון שלו חדרה באיטיות אל תוך פיה, מתענגת על כל שנייה שהיא נמצאת בפה החמים של אנג'ל. זרמים בלתי מוסברים עברו בגופו ובגופה של אנג'ל.
נייל אהב כל כך את הנשיקה וייחל בליבו שלא תיגמר לעולם.
"זהו, זה מספיק חמודים." דניאל קראה ואנג'ל חזרה למקומה.
"אני חושב שמיצינו כאן את המשחק." זאין שוב התערב ועצר את דניאל. הוא הבין מה היא הולכת לעשות במשך כל המשחק. היא תשתדל לגרום לו לאבד עשתונות. הוא לא היה מוכן להשאיר את אנג'ל ככה. במיוחד לא כשהיא עלולה לעשות דברים שהיא תתחרט עליהם, או שלפחות הוא יתחרט על זה שהיא עשתה אותם.
"עוד מישהו מיצה את המשחק כאן?" היא שאלה מעבירה את מבטה כלפי כל הנוכחים. שלא מנידים שריר. "אני חושבת שאתה היחיד שמרגיש ככה." החיוך הזדוני שלה רק התרחב והיא העבירה אל אנג'ל את הבקבוק.
~נקודת מבט אנג'ל מלינסון~
הבקבוק שוב הסתובב עוד כמה וכמה פעמים, אנשים אחרים נשאלו, אנשים אחרים עשו חובות. הרגשתי שאני מתחילה קצת להסתחרר.
ההחלטה לשתות כל כך הרבה ועוד מבלי לאכול לפני הייתה טעות נוראית.
ניסיתי להחזיק את עצמי עוד קצת.
הבקבוק נעצר בסוף על נייל כשדניאל שוב שואלת אותו. הרגשתי את נייל זז בחוסר נוחות במקומו. הוא הבין לאן זה הולך להתקדם. לחיו של נייל הפכו סמוקות בשניות.
היא עדיין לא הספיקה לשאול והוא ענה. אמת
"מה קרה נייל? אתה מפחד מהחובות שלי?" היא העבירה את לשונה על שפתה התחתונה, כזוממת משהו. לא היה ברור לי למה המבט התמידי שלה היה ממזרי. האווירה שהיא השרתה בינינו הייתה כל כך לא נעימה.
"אמת שאתה מת לזיין את אנג'ל." נחנקתי כששמעתי את השאלה הזו. הבטתי בנייל לראות את תגובתו.
"חובה." הוא התעלם מהשאלה שלה. המבט שלו בה מסוגל לבתר את הגוף שלה.
"רואה את הארון שירות שם? חובה עלייך להיות שם עם אנג'ל במשך חמש דקות שלמות." לא הצלחתי לחבר את רצף האירועים לתמונה אחת כללית ולהבין למה היא עושה לנו את זה. למה היא עושה לי את זה?
"מה את מנסה לעשות?" הקול שלו כל כך כעוס שהוא מתאפק שלא להתפרץ עליה.
"אני בסך הכול משחקת את המשחק. תבחר מה אתה מעדיף," היא משכה בכתפיה בפשטות.
נייל קם והושיט לי יד כדי שאקום ממקומי. תפסתי את ידו.
הוא הקים אותי ממקומי והוביל אותי אל הארון. הבטתי במבט חטוף לאחור, מקבלת מבט חד ומוזר מזאין. לא הצלחתי לפרש במצבי הנוכחי את המבט ההוא. הרגשתי שאני מסתחררת ושאין לי שליטה על האיברים שלי.
"למה היא עושה את זה?" שאלתי את נייל כשנכנסתי פנימה.
"אין לי מושג." הוא סינן בכעס וסגר אחריי את הדלתות.

-הגרסא הישנה-

~נקודת מבט אנג'ל~
התקשרתי ללואי ואמרתי לו פ'שש אחלה רעיון היא אוהבת אנשים מסתוריים :) כן אני גאון פשוט גאון הוא אמר ואתה יודע מה אתה עוד ? הוספתי מה הוא שאל רוצה לשמוע עוד מחמאה את מאוד צנוע באמת! כן כן מה לעשות כזה אני גם גאון גם מיסתוריי וגם חתיך וגם צנוע אווף כמה מ ידות יש לבנאדם הוא אמר הנה רואה כמה שאתה צנוע אמרתי טוב לא באנו לדבר עליי למרות שהייתי ממשיך אני צריך את העזרה שלך תוכלי לבוא ל@#@$# הוא אמר כן בטח אני יגיע זה קרוב אליי יאאלה ביי עניתי וניתקתי טוב אביה אני הולכת אמרתי טוב אחי היא אמרה ויצאתי החוצה היה קר אז נכנסתי שוב פעם להביא מעיל נוו תגידי לי כבר את לא הולכת ? היא אמרה וקרצה לי את ממש חמודה את יודעת ? רק באתי לקחת מעיל אמרתי בציניות ויצאתי הלכתי במשך חמש דקות עד שראיתי ילדה בוכה על הספסל חמודה למה את נמצאת בחוץ בשעה כזאת מאוחרת ובבגדים קצרים את עלולה להתקרר אמרתי הנחמדות והיא לא ענתה לי רק המשיכה לבכות קחי אמרתי והבאתי לה את המעיל שלי את רוצה לספר לי מה קרה ?שאלתי אותה רבתי עם אמא שלי ובגלל שהתעצבנתי ברחתי החוצה ומישהו עבר פה בדיוק כמוך ושאל אותי מה קרה ולמה אני בוכה ולפני שהספקתי הוא חסם לי את הפה ולקח אותי לסימטה חשוכה וניסה להוריד לי את הבגדים ואז הוא בא ועזר לי היא אמרה מי? שאלתי הוא היא אמרה והצביע על נער שהולך מכות עם מישהו מי מהם זה שחטף אותך ? זה זה שעל הרצפה היא השיבה טוב שניה אמרתי תוך כדי שאני מצלצלת למשטרה ש,שלום אני רוצה להתלונן על ניסיון אונס של קטינה אמרתי טוב איפה אתם נמצאים?היא שאלה ברחוב ^%@
אתגיעו כמה שיותר מהר … אמרתי וניתקתי אווקי עכשיו מה המספר של אמא או אבא שלך ? היא נתנה לי את המספר וחייגתי איך קוראים לך ?שאלתי נינה גונס היא השיבה שלום אני מדברץ עם ההורים של נינה ג'ונס ? כן שמעתי את קולה הרועד של האמא מרוב בכי אממ אני נמצאת עם הבת שלך פה תוכלו לבוא לרחוב !W@#$$ אמרתי וניתקתי ההורים שלי והמשטרה יבואו היא שאלה כן הם כבר פה את שומעת את הסירנה של המשטרה ? כן בואי נתקרב אל תדאגי אם הוא יצליח לברוח אני יגן עלייך אמרתי לה ההורים שלה התקרבו אלייה בריצה ומחצו אותה בחיבוקים 2 שוטרים תפסו האנס והכניסו אותו לניידת יש פה מישהו שראה משהו ? השוטר שאל כן אני אמרתי והנער התקרב צולע מלא בדם תועודות בבקשה אם יש השוטר אמר והנער הגיש לו תעודה וכך גם אני אוקי אז את אנג'ל מלסיאן ואתה זאיין מאליק השוטר אמר פאאק מה הוא עושה פה ?! טוב תתחיל אתה מר מאליק השוטר אמר טוב אז הלכתי פה ברחוב ושמעתי צרחות מסימטה ישנה וחשוכה התקרבתי והתחלתי להרביץ לו ואמרתי לילדה לברוח זהו זה כול מה שאני יודע זאיין אמר ,טוב ואת מה יש לך להגיד ?הוא אמר (השוטר) אני עברתי פה ברחוב וראיתי אותה בוכה אז שאלתי מה קרה אז היא סיפרה לי והראתה לי אותו מרביץ לו אז התקשרתי למשטרה ולהוריפם ואז באתם אמרתי. טוב אז אתם ההורים תדעו לכם שהוא ישאר בכלא כמה שנים טובות זה לא פעם ראשונה שלו בכלא הוא השתחרר וחזר ופעם ברח וחזר ושוב ושוב השוטר אמר. אפשר לדבר איתכם ?אמרתי להורים שלה לחברה שלי זה קרה ואמרתי לה כול הזמן ללכת לפסיכולוג ופעם אחת היא הקשיבה לי והלכה ומאז היא מרגישה יותר טוב באמת אמרתי
והילדה אמרה לי ולזאיין תדעו לכם אתם הגיברים שלי ואחרים הגיבורים הם סופרמן או באטמן שהם לא אמייתים אבל האנשים הכי פשוטים יכולים להיות הגיבורים שלך וחיבקה אותנו ופשוט התחלתי לבכות וחיבקתי אותה חזק חזק ולחשתי לה הכול יהיה בסדר אני מבטיחה אבל פעם הבאה אל תצאי בחושך לרחוב גם אם את רבה עם אמא כול עוד את קטנה וקרצתי לה אנחנו מודים לכם הצלתם את החיים של הקטנה שלנו אמא שלה אמרה אין על מה ענינו ביחד טוב יאאלה נזוז ?שאלתי את זאיין. כן עשינו הרבה ליום אחד זאיין השיב בוא אני יעזור לך בוא שים את היד על הכתף שלי אמרתי. אולי נהיה גיבורי על ? דווקא מתאים לי סופרחתיך הוא אמר. אולי סופרצולע אמרתי וקרצתי לו תגיד לי איך הגעת לפה בכלל ? לואי ביקש ממני שאני יצא לקראתך כדי להראות לך איפה אנחנו גרים והגענו זה הבית הלבן פה הוא אמר והצביע על בית להן גדול כזה שנראה כמו אחוזה ואו איזה ענק אמרתי בהתלהבות צילצלתי בדלת שמעתי את הצעדים של לואי כמה זמן אפשר לחשוב כיאלו אנסו אותך הוא אמר ולקח לו כמה שניות לקלוט שזאיין פצוע נכנסתי בלי רשות והנחתי את זאין בזהירות על הספה שמתי לו כריות על הראש הארי תביא לי מהר מגבת הוא נייר רטוב ותחבושת אמרתי ולואי תביא לי 2כוסות אחת עם מים ואחת בלי שמתי ביינתים כריות מתחת לרגל הפצועה לקחתי את המגבת מהארי וניגבתי לו את הדם מהשפה והרגל כשזה כואב תרים ת'יד ניקיתי את כול הדם וביינתים לואי הביא לי את התחבושות ואת הכוס מים קח תשתה ותירק את הדם לכוס הריקה אמרתי לזאיין ביינתים עטפתי לו את הרגל בתחבושת עכשיו יותר טוב? שאלתי אותו כן הוא ענה וניסה לחייך אבל לא יכל כי היה כואב לו בשפה מישהו אוכל לך אותה פה הארי אמר ולחש לנייל שתוק שתוק הוא השיב בכעס ודפק לו מרפק לצלעות טוב עכשיו אתה קרצייה אמרתי ופניתי ללואי יש לואי אמר באושר מדלג לכיוון המטבח ואני אחרייו רגע גם אני הארי צרח מאחוריי טוב בוא גם אתה אמרתי לו …