give your heart a break ~פרק 5~ ♥

"אני לא מאמינה שממש ברגעים אלו אני הולכת לידם! זה פשוט לא נתפס!" סם לחשה לי בהתלהבות. נעצתי בה את מרפקי, מנסה לאפס אותה.
"סם, תזכרי מה סיכמנו." הזכרתי לה את השיחה הקודמת שניהלנו. "הם לא היו מזמינים אותנו עכשיו אם היית צורחת וקופצת עליהם קודם."
"אני יודעת, אני יודעת. אבל זה כל כך קשה! אני מתה לזנק עליהם." היא חייכה אליי חיוך זדוני וצחקתי ממנה.
הלכנו במורד השביל כדי להגיע לפינת ישיבה יפה שאני וסם מכירות בפארק. במהלך ההליכה הכרתי קצת את לואי ומדי פעם גם דיברתי קצת עם נייל. זאין וליאם נותרו מאחור לדבר ביניהם והארי וסם צחקקו מקדימה.
"טוב מה איתנו? מתי מגיעים לשם? כבר הקפנו את הפארק הזה עשרים אלף פעם." ליאם צעק מאחור. הוא נעמד כשהוא משלב את ידיו בעייפות.
"אני דיי בטוחה שזה שם בהמש.. אני ממש זוכרת את הפינה הזו," סם אמרה מהרהרת במחשבות שלה, מנסה להיזכר איפה ישבנו בפעם הקודמת. האמת שכבר שנים לא היינו בפארק הזה. היינו נוהגים לבלות בו עם כמה חברים כשהיינו בחטיבה אבל כשגדלנו זה כבר פחות נהיה מסוג מקומות הבילוי שלנו.
"אולי פשוט נשב כאן?" הוא הצביע על עץ אלון גדול והתקדם לכיוונו יחד עם זאין.
"כבר התייאשתם?" סם שאלה באכזבה. היא ידעה שלעצור את החיפושים אחר המקום יעצור את השיחה שלה עם הארי. סם פשוט ספר פתוח. "אנחנו מפספסים פינה יפה, יש שם את האגם ו-"
"אז למה שלא תמשיכו לחפש את הפינה הזו? אנחנו בינתיים נשב כאן." הצעתי. העיניים של סם קרנו מאושר. היא הביטה בהארי, מנסה להסתיר את החיוך שלה. הוא הנהנן בהסכמה.
"תהנו," אמרתי בחיוך. במהירות הארי וסם התרחקו מזווית הראייה שלנו.
"אני שמתי לב מה את זוממת כאן." נייל אמר בחיוך מרושע והתיישב על הדשא.
"אני? מה פתאום?" אמרתי בתמימות מזוייפת ומשכתי בכתפיי.
"אני שם 40 פאונד שהם הולכים להתנשק בסוף הסיבוב הזה." לואי אמר ונשכב על הדשא בחיוך.
"אני מכפיל." זאין אמר וצחקנו.

~נקודת מבט סם ברוס~
הארי ואני המשכנו לחפש אחר המקום. האמת שמרוב הדיבורים עם הארי בכלל לא שמתי לב לאן אנחנו הולכים ובכלל ברח לי מהראש המקום שאנחנו צריכים להגיע אליו.
הוא מדבר קצת על הפארק, על הנוף על כמה שהוא אוהב את הטבע. ניסיתי כל כך להקשיב לו, אבל פשוט לא הצלחתי להפסיק לצלול אל העיניים והחיוך שלו.
הוא הולך לצדי, גבוה ממני וגדול ממני, משרה עליי בטחון כל כך נעים.
השמש שעומדת בשמיים שמאיימת לשקוע משתקפת לו בעיניים ועושה אותן יותר ממכרות ממה שהן בטבען.
הידיים שלו מוחבאות בכיסי המכנס הצמוד שלו וכל מה שאני יכולה לחשוב זה מתי הידיים האלו יגעו בי.
אלוקים, מי היה מאמין שמה שקורה לי עכשיו יקרה לי אי פעם?
"היי סם, את שומעת?" המגע החמים שלו בכתף שלי מעיר אותי מהבהייה שלי. אני פותחת וסוגרת את העיניים שלי, מנסה לפקס את החשיבה שלי בו.
כף היד הגדולה שלו שנוגעת בכתף שלי מוציאה את המוח שלי מאיזון.
"כ-כן.. מה אמרת?" סומק החל לעלות על לחיי והוא רק מביט בי בחיוך שחושף טור שיניים לבנות וגומות שרציתי לטבוע בתוכן.
"מה את אומרת? אולי נשב שם? ליד האגם?" הוא מצביע על כמה ספסלים שצופים אל האגם.
"כן, זה בדיוק הפינה שאני ואנג'ל דיברנו עליה! נלך לקרוא להם?" שאלתי והסתובבתי לאחור.
היד הגדולה שלו עטפה במהירות את הכתפיים שלי וסובבה אותי חזרה.
"תכף, תכף נקרא להם." הוא אמר מוביל אותי במורד הגבעה. הרגליים שלי מרחפות באוויר בזמן שאנחנו יורדים למטה.
אם הוא לא יוריד את היד שלו מהכתף שלי אני כנראה אאבד שליטה בכל הגוף.
"נדמה לי שדיברתי מספיק להיום. ספרי לי קצת על עצמך." הוא צחקק. אלוקים. הוא כל כך עדין שזה ממיס אותי.
"מה כבר אני יכולה לספר על עצמי?" הרמתי את מבטי למעלה, כאילו השמיים יודעים מה אני צריכה להגיד. "אני בת שבעה עשרה וחצי, גרה בדירת שותפות של בת דודה שלי יחד עם חברה שלה ואנג'ל." חסכתי את החלק של להסביר את כל הסיפור של אנג'ל. לא חושבת שהיא תהיה מוכנה לשתף בזה בשלב כל כך מוקדם.
"מה עם ההורים שלך?" הוא שואל בזהירות ומתיישב על הספסל על ידי כשכל הגוף שלו מופנה אליי.
"הם כרגע בליברפול עם סבתא שלי. היא חולה קשה כבר תקופה ארוכה." שיחקתי באצבעותיי מהמבוכה של השיחה. "הם דואגים לה ומטפלים לה בכל מה שצריך."
"וואו, לא קשה להיות בלי ההורים?" הוא שאל והישיר את מבטו אל תוך עיניי, מחפש בהן את תשובתי.
"לא אשקר, זה קשה. מדיי פעם זה מפרק, אני משתדלת לנסוע אליהם בהזדמנויות קרובות. הם לא רצו שאפספס את השנתיים האחרונות שלי בבית הספר כאן ושאתחיל הכול מחדש. אבל החבורה המשוגעת שאני חיה איתה יודעת להעסיק אותי ממש טוב ולעודד אותי כשאני נשברת." הרגשתי שהשיחה נהיית כבדה מדיי. ניסיתי להעביר נושא. "ואתה? מה איתך?"
"אז אני ממש עוד מעט חוגג שמונה עשרה, אני נולדתי ברדיץ'. עברתי כמה מקומות לפני שהגעתי לכאן. היה קשה למצוא תיכון במקום מרוחק כל כך. אני גר עם שאר הבנים שפגשת היום." הוא הבחין בצורך שלי להעביר נושא. "אני עוד צריך להתרגל לעניין המוזר שאת לא יודעת, אבל אני בלהקה ידועה שמשום מה פסחה על העיירה הזו." הוא אמר והעביר את ידו על המשענת שמאחורי גבי. נשמתי נעתקה קלות מהתנוחה הזאת.
"בכללי אני די מחובר למוזיקה, כותב פה ושם שירים." הוא אמר. "את יודעת, עברנו הרבה בתי ספר עד שהגענו לכאן. אנחנו מנסים לנהל את החיים שלנו כמו כל אדם רגיל ולא תמיד הסביבה מאפשרת לנו. מזל שהגענו לכאן." הוא אמר.
"הארי, האמת שאני מרגישה שאני לא כנה איתך במאה אחוז," המילים נפלטו לי מהפה בלי שליטה. אנג'ל תהרוג אותי. הוא הביט בי במבט מבולבל. "סם סמנת'ה ברוס , דיירקשנית. אני חושבת שהיחידה בכל בית הספר הזה." אמרתי והושטתי את יד מהוססת ללחיצה. קיוויתי שלא יכעס שהסתרתי את זה ממנו.
"אני פשוט ידעתי!" הוא החל לצחוק. "למה הסתרת את זה?" היד שהייתה במשענת שלי נגעה קלות בגב שלי, בוחנת את התגובה שלי. השתדלתי להגיב בנינוחות.
"אתם צריכים קצת שקט ואני מבינה את זה. בגלל זה לא סיפרתי על ההתחלה."
"אז את לא הולכת לצרוח או לבקש תמונה נכון?" הוא שאל בחיוך מהוסס.
"לא. אני חושבת שאני מספיק בוגרת ורצינית כדי לעשות את זה בבית." אמרתי בחיוך והוא צחק.
"אז בעצם ידעת הכול עליי וסתם שאלת,"
"משהו כזה,"
"רגע גם אנג'ל?" הוא שאל.
"לא, לא.. בכלל לא. היא.. היא דווקא בצד השני."
הארי המשיך לספר לי כל מיני סיפורים שקרו לו במהלך הסיבוב הופעות, סיפר לי חוויות מהעולם. אני ישבתי מולו וחייכתי כמו טיפשה.
הדרך שהוא חווה את המציאות, שפת הגוף שלו שהוא משרה עליי. הוא שבה אותי בקסם שלו בלי שהוא יודע בכלל.
אני דיי מסגירה את עצמי עם המבטים שלי אבל אני פשוט לא מצליחה להסתיר את זה. הוא פשוט טוב אליי כל כך וזה כובש אותי. אין לי איך להתחמק מזה.
"את יודעת? כיף לי איתך. אני מרגיש.. אני מרגיש דיי חופשי.. שאני יכול להגיד הכול וזה בסדר." הוא נעצר, מביט אל תוך העיניים שלי. עיניו הירוקות סורקות את כולי וצורבות כל חלק וחלק בגוף שלי.
שיניי נקשו ולא בגלל הקור, בגלל הצמרמורת הנעימה שאחזה את גופי כשהוא הניח יד גדולה על הברך שלי שהייתה הדבר היחיד שגרם מרחק בינינו.
האגודל שלו זז בתנועות מעגליות על העור החשוף שלי הרגל שלי מצתמררת. בליטות קטנות מתחילות לצאת בעורי ומשהו בי מתפלל שלא ירגיש בכך.
לאט ובזהירות כף ידי מוצאת את עצמה מונחת על גב כף ידו, עושה בדיוק את אותה התנועה, וכל זה קורה בשקט מופתי.
העיניים שלו מחפשות אישור מהעיניים שלי לבצע את המחשבות שלו.
בלי שליטתי הגוף שלי עושה את דרכו אליו וגם הוא אליי.
כשהוא קלט את הסימן, הוא לא היסס.
היד שהייתה במשענת גבי עברה לתפוס את הלחי שלי. היד שלו הייתה כל כך גדולה שכיסתה בחמימות את כל הלחי שלי.
הוא קירב את המצח שלו אל המצח שלי. הלב שלי צורח עליו שינשק אותי כבר, אבל נראה שהוא מתענג רק מהתנוחה הזו.
לאט ובזהירות הוא הניח את השפתיים שלו על שפתיי.
-הגרסא הישנה-

נקודת מבט סם
הארי הזמין אותי לטייל איתו בפארק הסכמתי ואנג'ל קרצה לי לא הבנתי מה היא רוצה גם כן זאתי אי אפשר לדעת מה היא מתכננת!~
הארי :אז ספרי לי קצת על עצמך…
אני:אז מאיפה אני יתחיל אני בת 17 אני גרה פה בלונדון אמא ואבא שלי בשליחות בפריז אני גרה עם אנג'ל אביה ואמנדה הם טיפה יותר גדולות מימני ומאנג'ל וזהו .. ספר לי עלייך
הארי:טוב אז אני בן עוד מעט שמונה עשרה.. אני גר בבית עם הבנים ואני בלהקת וואן דיירקשן
אני:רגע מה אמרת אתה בוואן דיירקשן אוומיגד איך לא זיהתי אותך?! לא הבנתי למה אתה מוכר לי
הארי:חחח טוב לדעת שאת מעריצה:)
הוא פרש מפה ואת האוכל ואמר:אני מקווה שהם לא ישימו לב שלקחנו להם את האוכל:)
אכלנו ואז הוא הוציא גיטרה והתחיל לשיר לי את השיר wonderwall (למי שרוצה לשמוע:)http://www.youtube.com/watch?v=mpPTXXGBXBs)
הוא התקרב אליי לאט לאט עד שהרגשתי את נשימותיו החמימות הוא עצם עיינים וכך גם אני ו……