give your heart a break ♥ ~פרק 59~ (:

(הפרק הזה לקוחות בו טיפה מילים מ-HAPPLIY ו-I WISH )

"זאין! אתה הבטחת לי שתפסיק לעשן אם אני אפסיק לחתוך!"
התאכזבתי ממנו קשות.
"אני הבטחתי שאני אנסה" הוא התחמק
"זאין!" התעצבנתי
"אני חייב מידי זה מרגיע אותי מכול הטירוף הזה !" הוא אמר
"פעם מישהו חכם אמר לי שלא פותרים טירוף בלנסות להתאבד ,סמים ,אלכוהול וניסיונות התאבדות" אמרתי והסתכלתי לתוך עיניו מקווה שהוא יבין כמה התאכזבתי ממנו.
"אבל, בינתיים זה לא אלכוהול,סמים וניסיונות התאבדויות זה כולה סיגריה אחת קטנה ביום" הוא התחכם
"זאין! אל תתחיל איתי" אמרתי
"עכשיו ברצינות, אנג'ל אני לא מסוגל ,תביני אותי" הוא אמר
"זאין, תאמין לי שאני מבינה אותך ,אבל אתה לא יכול לברוח לכול הדברים האלו, מטירוף אחד אתה הולך לטירוף אחר!" התעקשתי
"לא אנג'ל את לא מבינה" הוא אמר והרים את קולו מעט
"זאין אני יכולה לנסות לעזור לך אם רק תתן לי" אמרתי
"אנג'ל את לא יכולה לעזור לי" הוא אמר
"אין דבר שאני לא יעשה בשבילך תגיד לי רק מה" אמרתי
"את לא יכולה לעזור לי כי…כי.. כי את כול הטירוף הזה בגללך ולא בגלל משהו אחר" הוא אמר
"אני עשיתי משה-" שאלתי אך הוא קטע אותי
"את יודעת כמה זה קשה לי לראות אותך ואת נייל ולדעת שאני אמור להיות שם?!" הוא התקדם לכיווני מבלי לשים לב
"את יודעת כמה זה פאקינג קשה לשחק אותה בתור ה"Best Friend" שלך ולעזר לך עם הזוגיות בזמן שאני מת להיות איתך? אני הייתי צריך להיות שם ! אני כמו טמבל ויתרתי עלייך ועשיתי את הטעות הכי גדולה שעשיתי לעצמי בחיים אני כול יום מתאפק לא לרסק את השפתיים שלי על שלך! היה לנו כיף ביחד, את אהבת אותי, אני כול יום הייתי מאוהב בך יותר ויותר ,למה עשית לי את זה?" הוא שאל ובשלב הזה הייתי מודבקת לקיר
"זאין היה לי מדהים איתך אבל גיליתי שאני רק אוהבת אותך אבל בנייל הייתי מאוהבת!" אמרתי הוא הניח את ידיו על הקיר ומנע מימני כול אפשרות לעבור או לחמוק ממנו. "זאין אתה חייב להתגבר על זה" אמרתי
"אני לא מסוגל ! קשה לי ! כן קשה לי" הוא אמר "אני אוהב אותך" הוא לחש ורכן כדי לנשק אותי שפתינו כמעט נגעו אחת בשנייה, זה היה כמעט בלתי נמנע, לא ידעתי מה לעשות.
"זאין אני עם נייל ,זה ישבור אותו" הסטתי את פני והשפלתי אותם, קשה לי להסתכל לו בעיניים.
"ומה איתי? זה לא ישבור אותי ?!" הוא שאל ותפס את לחיי והזיז את פרצופי בכוח ורכן לנשק אותי שוב.
"זאין!" צעקתי ודחפתי אותו ממני אחורה והוא מעד ונפל על הכיסא. עמדתי בכול שנייה לפרוץ בבכי
"אנג'ל אני מצטער. אני לא מבין מה עבר עליי" הוא אמר וטמן את ראשו בין ידיו
"זה בסדר" מלמלתי בהלם מההתנפלות שלי עליו
"לא, לא, לא זה ממש לא בסדר" הוא אמר
זאין זה באמת בסדר, זאין אבל אתה חייב להבין שאתה חשוב לי ושאני אוהבת אותך מאוד אבל אני עם נייל ואני לא יכולה להיות איתך בכוח" אמרתי
"את צודקת ,אני מצטער אני לא יודע איפה לקבור את עצמי" הוא אמר
"זה בסדר גמור" אמרתי וחיבקתי אותו הוא מחץ אותי בחיבוקו והשעין את ראשו על כתפי
"טוב עכשיו אנחנו הולכים לאכול צהריים! קדימה !" אמרתי, חייכתי ומשכתי בידו תוך כדי ריצה לבפנים