give your heart a break ~פרק 32~ ♥

~נקודת מבט לואי טומלינסון~
"אני מסכימה." היא אמרה. באותו רגע הלב שלי יצא מבית החזה מרוב אושר. תוך שנייה מצאתי את עצמי מנשק אותה כשחיוך פרוש על שפתיי.
"אני צריך שנייה לשירותים," הלכתי לשירותים, נעלתי את הדלת והתקשרתי במהירות לאנג'ל. עד שהיא ענתה משכתי לעצמי בשערות מרוב אושר.
"כן לואי מה עכשיו?" היא נאנחה.
"אני צריך את העזרה שלך בדחיפות."
"עכשיו כן יש לכם זמן אליי," שמעתי את ציניות בקולה.
"אנג'ל, את האהבה השנייה שלי אחרי אביה. את מוכנה לעזור לי?" אמרתי בציניות.
"דבר," היא אמרה.
"עכשיו דיברתי עם אביה, היא הסכימה. מה הלאה?" שאלתי.
"לאט לאט בחור צעיר. אתה לא מתכוון לרוץ לעשות את זה?" היא שאלה בחשדנות.
"לאט. ברור שלאט" הוא אמר.
"כדאי לך להיזהר בעניין הזה לואי. אני לא צוחקת. היא נפגעה מספי-" קטעתי אותה במהירות.
"אנג'ל, את יכולה להיות רגועה." אמרתי בהחלטיות. "איך אני עושה את זה? כלומר, מה אני אומר לה, איך אנחנו מגיעים למצב הזה?"
"כל כך מסובך בהתחשב בעובדה שאתם ישנים באותו חדר?" היא לא הבינה את פשר השאלה שלי.
"אני לא רוצה שזה סתם יהיה עוד לילה." הסברתי.
"צודק. אני מאמינה שאביה תעדיף שתעשה משהו רומנטי, שתהיה ג'נטלמן שהיא תדע שיש גבר שמגן עליה." היא אמרה. "תתמוך בה, תדאג לה, אל תלחץ עליה ואל תכריח אותה. תראה לה שאתה גבר שרוצה להוכיח את רמת האהבה שלו אליה ולא ילד לא מנוסה."
"נראה לך שהיא באמת רוצה? אולי היא לא רוצה בכלל והיא לא רוצה לפגוע בי?" שאלתי והבטתי במראה וסידרתי את שיערי. "אם משהו לא ימצא חן בעיניי? אם היא תהיה זאת שתתאכזב? אני מפחד להגיע למחשבה הזו בכלל."
"שניכם פשוט פחדנים. תירגע. בשביל זה גם אתה צריך את הזמן כדי להיות מוכן לזה." היא אמרה. משהו בזה שאנג'ל כל כך מציאותית וישירה מרגיע אותי. היא יודעת לתת את הכאפות כשצריך. "אם תצטרך עזרה ברעיונות, אני מוכנה לעזור לך." היא אמרה.
"לדוגמה?" שאלתי.
"אתה יכול נגיד להגיד לה ללכת לקנות משהו באותו זמן אתה הולך לקנות נרות ופרחים, אתה עושה לה שביל של ורדים ונרות בצידי השביל מהכניסה של המלון עד לחדר שלכם ואומר לשומר שבכניסה שתעבור שם." היא אמרה.
"באיזה טלנובלה ראית את זה?" שאלתי וצחקתי. "איך אני עושה דבר כזה?"
"בקטנה. לא משהו שאתה לא יכול לסדר עם המעט כסף שלך." היא אמרה "ואז אתה מבקש מימנו שיפנה את הכניסה, היא הולכת בשביל ואז אתה מחכה במיטה ואז כל שאר הפרטים."היא אמרה.
"תודה, תודה, תודה! אני חייב לך!"אמרתי.
"נו בטח הרי כולם חייבים לי."היא מלמלה.
"טוב שיהיה לך בהצלחה. ביי."היא אמרה.

~נקודת מבט אנג'ל מלינסון~
צלצול ההודעות ממקס לא מפסיק. ניסיתי לחסום אותו אך ללא כל הצלחה וכל מה שנותר לי לעשות זה להשתיק את הפלאפון.
כל ההודעות ממנו זה שהוא מצטער, לא יודע מה עבר עליו, מבקש עוד הזדמנות וכו'..
הלכתי לכיוון הארון, פשטתי את החולצה וחיפשתי להחליף לחולצה אחרת. נמאס לי כל היום להיות בפיג'מה.
"מה איתך?" נייל נכנס לחדרי בפתאומיות. ניסיתי להחביא את עצמי כמה שיכולתי בין דלתות הארון. "א..אני מצטער." הוא אמר מובך והסתובב במהירות כשקלט.
לבשתי את החולצה "אתה יכול," אמרתי והתיישבתי על המיטה. הוא מיד אחריי.
"אז מה קורה? איך את אחרי הכל? אם זה מה שנכון לשאול אחרי יומיים מטורפים כאלו." הוא שאל.
"אני בסדר. לפחות יותר ממה שציפיתי שאהיה. אני כרגע מתקדמת הלאה." אמרתי. "תראה," הראתי לו את הפלאפון שלי שמלא בהודעות ממקס.
"מה זאין אמר?" הוא שאל. הוא מההתחלה היה בעד הרעיון שאשתף את זאין. אני לא יודעת למה מרגיש לי לא נכון לעשות את זה.
היחסים שלי ושל זאין לקחו צעד אחורה ביומיים האלו. אני לא יודעת להצביע על כיוון מסוים ולשם את האצבע עליו.
אני מרגישה שהאדם היחיד שאני יכולה לסמוך עליו זה נייל. שכחתי כמה נוח לי איתו, כמה אני מרגישה איתו בטוב. כל הריבים האלו השכיחו את ההרגשה הזאת ממני. ועכשיו כשהגענו לסיטואציה כזאת קיצונית יחד- הרגשות מתבלבלים לי. כל פעם שהמחשבה הזו עולה לי, אני מגרשת אותה במהירות כדי לא ליצור את המציאות שלה.
"זהו שלא בדיוק סיפרתי לו עדיין." אמרתי.
"סיפרת לי מה?" זאין נכנס לפתע לחדר.
התחלתי לגמגם. הרגשתי לא מוכנה לספר לו.
"אני אשאיר אתכם לבד." נייל קם ויצא מן החדר.
זאין החליף את מקומו והתיישב על ידי במיטה. ידו הונחה על ירכי. הוא חיכה בשקט עד שאתחיל לדבר.
"אני לא יודעת איך מספרים דבר כזה, איך מתחילים לדבר." אמרתי במבוכה והשפלתי את מבטי.
"היי אנג'ל, פשוט תגידי." הוא ניסה להרגיע אותי.
"לפניי יומיים, הייתי בבית של מקס. הוא הזמין אותי לסרט ולאכול אצלו בבית." התחלתי לספר. בלעתי גוש ענק של רוק. מבטו של זאין הראה לי שהוא מבין כמה זה קשה עבורי לספר. "הייתי תמימה. הוא פירש לא נכון את הקשר שלי ושלו והוא נישק אותי. בכוח." אמרתי. כשאמרתי את המילים האלו כל השרירים של זאין התמתחו. היה נראה כאילו הוא מוכן לקרב. רק מחכה לאישור שלי.
תפסתי את זרועו.
"התקשרת למשטרה? עשית עם זה משהו?" הוא שאל.
"אני לא רוצה שנעשה כלום בעניין. אני רק רוצה להמשיך הלאה. לעזוב את זה מאחוריי." אמרתי.
"אנג'ל, הבן זונה הזה צריך לקבל ד-" הוא אמר אך קטעתי אותו.
"זאת ההחלטה שלי זאין. אני עומדת מאחוריה." הייתי שלווה יותר משחשבתי.
"למה לא סיפרת לי קודם?" הוא שאל. קולו הפך לפגוע.
"הייתי צריכה לעכל את הדברים קודם." שיקרתי. אם הוא לא היה שומע את השיחה הזו שלי ושל נייל- הוא גם לא היה יודע בקרוב. "נייל יודע כי הוא זה שהציל אותי ממנו." אמרתי. הוא הנהן.
***
~נקודת מבט אמנדה ברוק~
ראיתי את אנג'ל יורדת עם נייל במדרגות. כבר יומיים שהם מסתודדים ביניהם ומדברים כל הזמן. נייל פנה לשירותים ואנג'ל התקדמה לכיווני.
אני יודעת שזה לא הכי בסדר, אבל הייתי חייבת קצת לרחרח.
"אז מה קורה איתך ועם נייל אנג'ל?" הנחתתי את השאלה עליה. הכי טוב זה הנחתות. ככה היא אפשר למרוח אותך.
היא הביטה בי המומה לרגע. "מה זאת אומרת?"
"מה ששמעת."
אחרי כמה רגעים שנדמה היה שהיא מתבלטת בינה לבין עצמה אם לשתף אותי או לא. "להגיד לך את האמת? אני ממש לא יודעת."
"מה זאת אומרת?" עכשיו תורי היה לשאול.
"אני עם זאין. אני יודעת שאני אוהבת אותו. טוב לי איתו. כיף, נעים ונוח. אבל משהו מרגיש לי תקוע. בימים האחרונים הקשר של נייל ושלי התחזק. אני מרגישה שהוא נמצא שם הרבה יותר בשבילי. אני חושבת עליו באור אחר. עד עכשיו לא רציתי להוציא את זה מהפה שלי כדי לא להתחיל לבנות את זה. אבל זה קצת חזק ממני." היא פלטה הכל. האמת, שלא ציפיתי שהיא תחזיר לי ככה על ההנחתה. מודה שאני לא יודעת כל כך מה להגיד.
"מה את מרגישה שנכון לעשות?" שאלתי.
"אני לא יודעת. הלב כל כך לוחץ לי כשאני עם נייל. אבל אז הראש שלי נותן לי כאפות ומזכיר לי מי זה זאין עבורי." היא אמרה.
"נשמע שדווקא את רוצה לזרום עם הלב." אמרתי.
"אבל אם אני סתם מבולבלת? מכורח המציאות?"
"ואם את לא? אם פשוט המציאות פתאום הציגה לך צד שונה בעניין?" שאלתי.
"את רק מבלבלת אותי יותר." היא נאנחה.
"לא משנה מה תחליטי- זאין צריך לדעת." אמרתי.
-הגרסה הישנה-

"בואי ניכנס לבית קפה באלי לאכל משהו"הוא אמר "נהיית לי נייל פתאום?"שאלתי וציחקקתי "לא אבל סתם בא לי לאכול"הוא אמר וראיתי על פניו כיאלו הוא מהסס או מסתיר משהו הזמנו את האוכל התיישבתי היה קצת שקט מה שלא רגיל אצל לואי בדרך כלל הוא תמיד מוצא על משהו לדבר הוא לא סותם ת'פה לשנייה וצריך להשתיק אותו "לואי קרה משהו?"שאלתי ושמתי את ידי על לחיו "לא..זאת אומרת..לא יודע"הוא אמר וגירד את ראשו "אתה רוצה לספר לי על זה?"שאלתי "אממ כן …אבל אני צריך אותך שיא הרצינית"הוא אמר "נוו ספר"אמרתי ותיישבתי מולו החזקתי את ידו כדי שלא יפחד ושלא יחשוש להגיד לי את מה שהוא רוצה שיאזור אומץ…. "אז אממ רציתי לשאול אותך…אם את רוצה את ….את לא חייבת אם את לא רוצה…"הוא אמר חושש "לואי תדבר לעניין אני לא מבינה"אמרתי "בחורה ישירה מה ?"הוא מלמל לעצמו "רציתי לשאול אם את רוצה לעשות איתי אהבה*?"הוא שאל וקצץ את ציפורניו מרוב מתח "אממ…."אמרתי אבל קטעתי את דבריי כי נשמע צילצול מהטלפון שלי לואי קצת אתעצבן "אפשר לענות?"שאלתי אותו הוא הנהן "אעאאעאעאעא אביה את מתה!!"אנג'ל צעקה מהצד השני "עוד משהו?"שאלתי אותה "אני אוווווהבת אוותך!! אני חיייבת לךך הכווול!!"היא צעקה לואי לקח את הטלפון מידיי "אנג'ל אני מאוד שמח בישבילך אבל אנחנו באמצע משהו חשוב"הוא אמר "אתם עושים מה שאני חושבת שזה?"היא שאלה "לאא"צעקתי "אוקיי אביה תתקשרי אליי יותר מאוחר"היא אמרה וניתקה "נוו אז מה את אומרת?"הוא שאל "אז…."אמרתי ושוב שיחת טלפון קטעה אותנו "זה חייב להיות דווקא עכשיו?!"לואי אמר וענה לטלפון "BOO BEAR שלי התגעגתי לקול שלך"קול של אישה אמר לי מהצד השני "אמא!! כמה התגעגעתי אלייך!!"אמרתי "איפה אתם חמוד שלי?אתם צריכים להיות פה בעוד שעה"היא אמרה "אוקי אנחנו מתארגנים"הוא אמר וסימן לי עם היד לשלם שילמתי ויצאנו לואי הזמין מונית בדרך עברו כול מיני פאפראצי אבל פול שכר לנו עוד מאבטח אז עברנו בבטחה הגענו לבית מלון לקחנו את המפתחות "אביה תעלי אני תכף בא"הוא אמר לי והלכתי לחדר להתארגן
~נקודת מבט לואי~
הלכתי לחתום קצת למעריצים ולענות לפאפארצי על השאלות כעבור 10 דקות למזלי סיימתי זה יכל להיות עוד איזה שנים נכנסתי למעלית ליידי הייתה נערה עם מזוודה ובוכה לא ידעתי אם לשאול מה קרה או שלא להיות חטטן היא יצאה בקומה שלי "קרה משהו?"שאלתי אותה היא הרימה את פנייה רגע זאת אלה! "אלה מה קרה למה את בוכה?!"שאלתי והתיישבתי בספסל והיא התיישבה לידי "חבר שלי….. אז הוא.."היא וניגבה את דמועתיה "מה הוא עשה הרביץ לך הכריח אותך לעשות משהו שאת לא רוצה?! תביאי לי אותו אני מפוצץ אותו!"אמרתי "הוא..הוא בגד בי"היא אמרה ובכתה עליי חיבקתי אותה חזק חזק היא ממש כמו אחותי אני צריך מישהו קטן לחבק אותו זה רק מזכיר לי כמה אני מתגעגע אליהם "יהיה בסדר אני מבטיח לך"אמרתי ונשקתי לראשה "לואי?!"אביה שאלה שנפלה לה הכוס מידיה מרוב שוק דמעות יצאו מעייניה כול האיפור שלה נמרח על פניה היא נכנסה וטרקה את הדלת "אווף אני תמיד גורמת צרות כדאי שאני ילך"היא אמרה הרימה את המזוודה והלכה "רגע איזה חדר את אני ידבר איתך יותר מאוחר"אמרתי "חדר 654" היא אמרה "נתראה"אמרתי "אביה? את מוכנה לפתוח לי כדי שנדבר כמו בני אדם?"שאלתי בחנתי מילה ומילה שלי כדי לא לפגוע בה היא סובבה לאט לאט את המפתח ופתח את הדלת עייניה היו אדומות "אביה נו באמת את חושבת שאני מסוגל לעשות לך את זה ?! ועוד אחרי שביקשתי ממך דבר כזה רגיש ואינטימי וחשוב לי אני לא כזה"אמרתי "אז מה עשית איתה?!"היא שאלה מנגבת את הדמעות "א. זאת אלה ב. חבר שלה בגד בה אז כולה ניחמתי אותה לא יותר מזה"אמרתי "לואי תסלח לי באמת אני אל יודעת מה עובר עליי אולי אני סתם לחוצה מהתשובה שלי"היא אמרה וחיבקה אותי עטפתי אותה בין זרועתיי "אם מדברים על תשובה מה את אומרת?"הוא שאל אותי הסתכלתי עליה בעיניה הבוהקות "מה אני אומרת? אני אומרת שכן.."היא אמרה הרגשתי בעננים באותו רגע "יששששששששששששש"אמרתי וקפצתי מרוב שמחה "אבל…"היא אמרה ידעתי שזה יגיע "אבל מה?"שאלתי "אבל אל תלחץ עליי לעשות את זה אני יעשה את זה בזמן שלי "אווקיי אין בעייה לאב"אמרתי ונישקת אותה נישקות קטנות על הפה "טוב אני הולכת לסדר את האיפור10 דקות אני באה .."