give your heart a break ~פרק 29~♥

נכנסתי הביתה.
"היי אנג'ל, נחשי מה?" אביה פנתה אליי.
"אביה אני מצטערת, אבל אני חייבת לרוץ להתארגן. תאמרי לי מה רצית אחר כך?" שאלתי.
"בסדר."היא אמרה ועליתי ללמעלה.
עכשיו 18:00 ואני אפילו לא התחלתי להתארגן. הכל בגלל האוטובוס המעיק הזה שאיחר בחצי שעה ואז עוד את ה20 דקות נסיעה.
הנחתי את המחשבות האלו בצד. חלצתי את נעליי, פשטתי את בגדיי ונכנסתי לאמבטיה.
כל סוג סבון בתורו נשטף על ידי המים החמימים ששטפו על הדרך את היום הארוך שהיה לי ויחד איתו את מחשבות הכעס שלי.
אפשר להגיד שמקלחת זה מעין מקום מפלט שבו אני נרגעת.
עטפתי את גופי במגבת ויצאתי החוצה.
בדקתי בפלאפון מה השעה. 18:30.
"שיט!" התעוררתי לחיים אחרי המקלחת המרגיעה פתחתי את הארון. כדי לדעת מה ללבוש אני צריכה לדעת כמה קר בחוץ.
"כמה קר עכשיו בחוץ מ-1 עד 10?" צעקתי מחוץ לדלת כשאני מחזקת את אחיזתי במגבת.
"7 בערך!" שמעתי את ליאם צועק מלמטה.
הוצאתי סוודר בצבע שמנת מהארון, סקיני ג'ינס ונעלי וואנס בצבע שחור.
לבשתי אותם , הסתרקתי, התאפרתי, התזתי על גופי מעט בושם, לקחתי את הפלאפון שלי מטעינה, הכנסתי אותו לתיק צד שלי יחד עם מטען, ארנק ואוזניות.
"לאיפה את רצה?!" לואי אמר לאחר שרצתי למטה וכמעט התנגשתי בו בדרך. אני מאחרת בטירוף.
"לידיד!" אמרתי " אתה יכול לקחת אותי לשם?" שאלתי.
"כן אב-" הוא אמר ומשכתי אותו במדרגות, לקחתי את המפתחות לבית ביד אחת וביד השנייה משכתי בו.
"מה הכתובת?" הוא שאל כשנכנס לאוטו מתנשף.
לא רציתי להגיד לו שזה לבית של מקס. וודאי הוא שמע מהארי ומסם מה קרה היום. לא היה לי כוח שהוא יתחיל לתחקר אותי ויחשוב עליי כל מיני דברים.
***
"תודה," אמרתי ללואי וסגרתי את הדלת של המכונית.
דפקתי על הדלת דפיקות חלשות.
הצליל של המפתח מסתובב בתוך המנעול נשמע ומקס קיבל את פניי.
"היי אנג'ל, תכנסי." הוא אמר ופתח את דלת הבית לרווחה. עיניי סוקרות את הבית. הבית שלו יחסית דומה לבית הקודם שלנו רק טיפה יותר קטן.
"אני תכף בא. את מוזמנת לשבת בסלון או סתם להסתובב בבית." הוא קרא מהמטבח.
נכנסתי לסלון. הסתכלתי על מספר תמונות של מקס עם חברים. נראה שהוא גר בדירה הזו עם עוד אנשים.
"סליחה שהתעכבתי. את יכולה לשבת פה," הוא אמר ונכנס לסלון. בדיוק הייתי באמצע להסתכל על התמונות
"אתה גר כאן עם עוד אנשים?" שאלתי והנחתי את התמונה חזרה לדלפק.
"כן." הוא השיב תוך כדי שהתקדם לכיוון הספה ואני אחריו." צריך איכשהו לשלם שכר דירה," הוא גיחך.
ואיפה המשפחה שלך גרים?" התיישבתי על הספה והוא לידי. הפנים שלו אמרו הכל. אני והחטטנות שלי. " סליחה. אני לפעמים יכולה בלי כוונה להיות ממש חטטנית."התחלתי להאדים.
"זה בסדר." קולו כל כך מרגיע והוא מחזיק בידי ומשחרר אחר שנייה. " מבחינתי ההורים שלי לא קיימים. הם עזבו אותי ואת אחותי הגדולה. לא מגיע להם להתקרב אלינו בכלל." הוא אמר. יכולתי להרגיש את ידיו העצבניות מאחורי גבו.
" אבל מה אני מטריד אותך בשטויות של המשפחה שלי? בואי נאכל." הוא חייך אליי חיוך קל.
"את לא רוצה לאכול?" הוא קירב אליי את הקערה.
" האמת שהייתי כל כך לחוצה היום שלא הספקתי בכלל לאכול." אמרתי ושמתי לי קצת בצלחת.
"תנצלי את זה, זו הפעם הראשונה והאחרונה שלי שאני מבשל. כמעט שרפתי את המטבח"
"זה דווקא ממש טוב." הוא צחקק
"היה לחץ היום אחרי שהלכתי?"
"ברגע שהלכת התחיל הלחץ. כאילו כל העולם רצה לבחון איך אנג'ל מלינסון מסתדרת בתפקיד." אמרתי.
"זה רק בגלל שלא הייתי שם," הוא חייך.
***
"אני לא מצליחה להבין למה הוא עשה את זה. הרי הוא ידע שהיא אוהבת אותו," אמרתי כשהסרט הסתיים.
"אולי הוא יודע שזה לטובתה. הוא עשה את זה כי הוא אוהב אותה." הוא אמר.
"לא יודעת, זה נראה לי כל כך מוזר לעשות את זה." אמרתי.
"שמעי, אנשים עושים הכל בגלל האהבה. גם דברים שהם יתחרטו עליהם אחר כך," הוא אמר.
"אני לא מסכימה עם זה שבגלל אהבה אתה אמור לעשות דברים שהם לא בסדר." אמרתי תוך כדי בדקתי בפלאפון שלי. ראיתי הודעה מנייל.
'צריכה טרמפ חזרה?'
שלחתי לו שכן והוא החזיר לי לאחר כמה דקות שהוא עוד 5 דקות שם.
"אני לא מסכים למה שאת אומרת." הוא אמר ומשך בכתפיו.
"מקס, אני צריכה לחזור עכשיו כי אחרת לא יהיה לי איך לחזור הביתה. תודה רבה על האוכל ועל הסרט. היה נהדר." חייכתי ולקחתי את התיק שלי. הוא התקדם איתי אל עבר הדלת.
"תודה שבאת," הוא חייך וחיבק אותי לפתע. התנתקנו מהחיבוק. הוא הביט בי בעיניים והתקרב אליי על מנת לנשק אותי. נרתעתי לאחור.
"מקס, יש לי חבר.. אתה יודע את זה." אמרתי. הוא שתק לרגע כאילו כדי לעכל את הדברים.
"הוא לא חייב לדעת. כלומר, אם את לא תגלי." הוא אמר. הבטתי בו במבט המום. "קדימה אנג'ל, אני יודע שגם את רוצה את זה בדיוק כמוני." הוא אמר.
"לא מקס. אני לא." אמרתי.
"אז למה את כאן?" הוא הרים את קולו. זה לא מצא חן בעיניי.
"כי חשבתי שאנחנו רואים סרט ואוכלים כמו ידידים," אמרתי והתרחקתי ממנו.
"אל תעבדי עליי אנג'ל. מה עם כל המבטים, הפלרטוטים שלך. אני לא אידיוט." הוא אמר ותפס במותניי. ניסיתי להשתחרר אבל זה היה ללא כל הצלחה. "אנג'ל, כל מה שאת צריכה לעשות זה לזרום," הוא אמר. הוא תפס את ידיי, הצמיד אותן לדלת ונשק לי בפי. ניסיתי להתנגד, להסיט את פניי, אבל הוא היה כל כך יותר חזק ממני.
כל מה שהארי וסם אמרו לי ניתז בפניי כסטירת לחי עזה.
הם צדקו. אני לא יודעת לשלוט במצב. אני לא יודעת לשם לב לדברים שקורים סביבי.
דמעות החלו לרדת מעיניי בקצב. הוא נשק לצווארי.
"תעזוב אותי!" צעקתי בתקווה שמישהו ישמע מבחוץ. הנשיקה שלו הייתה חצופה, כואבת. בחיים לא תיארתי לעצמי שנשיקה יכולה להיות כל כך פראית.
תוך כדי שנשק לי שיניו השתרבבו עם שפתיו וזה נהפך לנשיכה. הרגשתי שנוצר לי שם סימן.
ניסיתי לצעוק שוב אבל הקול שלי בגד בי.
לפתע הדלת נפתחה בפראות. זה היה נייל. הוא נכנס במהירות פנימה. לפני שמקס הספיק לשם לב להתרחשות האירועים- נייל נתן לו אגרוף לפניו.
נייל ניצל את גורם ההפתעה ואגרף את פניו של מקס ללא הרף.
"אנג'ל, רוצי מהר לרכב ותנעלי את עצמך שם!" הוא צעק , זרק אליי את המפתחות תוך כדי שמקס שוכב על הרצפה והוא מעליו, חובט בו.
רצתי כמו משוגעת אל הרכב. נכנסתי פנימה. הדמעות שלי לא מרפות והן פורצות אחת אחרי השנייה. יוצאות מתוך מאגר הדמעות האין סופי שלי.
נייל הגיע אחרי כמה דקות של מאבק בפנים עם מקס.
לא האמנתי איך בשניות הפכתי לאותה הילדה שעזרתי לה לפני כמה שבועות.
הוא נכנס לרכב והתיישב על ידי. הוא לא ידע מה להגיד בסיטואציה. למה שידע? מי היה יודע מה להגיד?
לא הייתי צריכה מילים. הוא חיבק אותי והדמעות זלגו שוב מעצמן. בכיתי כמו שלא בכיתי הרבה זמן.
"הייתי כל כך חסרת אונים," כאב לי לבכות. זה היה קשה מדיי. הרגשתי כמעין מתנצלת. כל מה שנייל עשה זה ללטף את שיערי ופניי. זה היה כל כך מספיק. "אני לא רוצה להרגיש ככה יותר אף פעם." אמרתי.
"אני אדאג לזה. אני נשבע לך." הוא אמר. הרגשתי בטוחה שוב.

-גרסה ישנה-
~המשך נקודת מבט הארי~
אנג'ל הגיעה עם זאיין תוך חמש דקות הם נסעו בטילים אמרתי לה איפה אני והם רצו אליי כבר ראיתי אותם באופק מתקרבים "עכשיו אתה וכן להגיד לנו מה קרה?"היא אמרה מתנשפת "אני חושב שחטפו את סם"אמרתי "יש לך סיבות לחשוב ככה?"זאיין שאל "כן ביקשתי ממנה לקנות לי גללידה עבר פה מישהו עם העגלה ותוך כמה דקות אני לא רואה את סם אני רואה את הבגדים של מוכר הגלידה על הריצפה ואת הטלפון שלה"אמרתי "רק שניה יש לי טלפון אני שמה על רמקול "אנג'ל אמרה וענתה לטלפון "הלו?"היא אמרה "אנג'ל אנג'ל אנג'ל אוי כמה חבל על חברה שלך"הוא אמר בקול משועשע "מה עשית לה?"היא צרחה לטלפון "ביינתים כלום תירגעי חמודה"הוא אמר "תשחרר אותה עכשיו"היא צעקה "יודעת מה בוא נעשה דיל את באה במקומה והיא משוחררת מה את אומרת?"הוא אמר "בסדר"היא אמרה "אנג'ל מה את עושה?"זאיין לחש לי "בהמשך תקבלי הוראות איפה להיות ביי ביי אנג'ל"הוא אמר ןהיא ניתקה "מה את עושה לעזאזל?"אמרתי לה "מה שאני צריכה לעשות לשמור עליכם"היא אמר והתקדמה לכיוון הכניסה של הפארק "לא בא בחשבון את תהרגי"זאיין אמר "זאיין אני חייבת את כול חיי לסם על כול מה שהיא עשתה למעני אין מצב שבעולם שאני משאירה אותה שם לבד"היא אמרה "אז אנחנו באים איתך"אמרתי "יש לי תוכנית תכנס את כולם בבית"היא אמרה ליהתקשרתי לאמנדה "הלו אמנדה ליאם לידך?"שאלתי אותה "כן להביא לך אותו?"היא שאלה "לא אין זמן פשוט תבדקי שאף אחד לא יוצא מהבית זה חשב מאוד סם נחטפה"אמרתי לה וניתקתי "אוקי הודעתי לכולם"אמרתי והכנסתי את הטלפון לכיסי נסענו לבית בשיא המהירות "אוקיי כולם פה?"אנג'ל אמרה ונכנסה לבית "כן כולנו פה"אביה אמרה "אוקיי אז כפי שאתם יודעים סם נחטפה וחייבים להציל אותה"אמרתי "כן היום נשמעה לי שיחת טלפון שאמרו שאם אני רוצה את סם בחיים אני צריכה לבוא כיאלו להחליף אותה"אנג'ל אמרה "מה אין מצב את לא עושה את זה!"ליאם אמר "טוב זה לא נושא לויכוח אני כבר החלטתי אני הולכת להציל אותה לא משנה מה תגידו,ישלי תוכנית אני ילך לשם ואתם תבואו איתי הוא ישחרר את סם הבנות יקחו את סם לבית והוא יתפוס אותי ואתם הארי ליאם וזאיין תשחררו אותי"היא אמרה "ואם זה יסתבך כול העיינין ויתפסו את כולנו?"אביה שאלה "רגע איפה נייל?"אנג'ל שאלה "הוא בחתונה של אח שלו"ליאם אמר "אוקיי ומתי הא יחזור"היא שאלה "אממ הוא צריך לחזור היום"זאיין אמר "אוקיי מעולה אז נשאיר לנייל פתק"אנג'ל אמרה ולקחה פתק מהשידה 'נייל יצאנו להציל את סם חטפו אותה אל תדאג אם אתה רואה שאנחנו לא מגיעים אחרי הרבה זמן כנראה שהתוכנית שלנו לא הצליחה אז תגיע עם משטרה למקום הזה $@#$@'היא כתבה "אוקיי ואיפה נשאיר לו את זה?"אמנדה שאלה "הרי ברור שמקום הראשון שהוא יגיע אליו שהוא יחזור הביתה זה המקרר אז נשאיר לו את זה שם"אמרתי והנחתי את הפתק בתוך המקרר "טוב אנחנו יוצאים"זאיין אמר.
~נקודת מבט סם~
נכנסתי לתוך המכונית קשרו את ידי ושמו לי בד מסביב לפה ניסיתי להשתחרר אבל אמרו לי שאם אני ינסה אם יהרגו אותי בלי היסוס הורידו אותי מהאוטו הכניסו אותי לאיזה מחסן גדול והושיבו אותי על הריצפה "אוי סם סם סם מה נעשה איתך?"הוא אמר והלך במעגלים סביבי "את יודעת שאנג'ל בדרך לפה?להחליף אותך"הוא אמר ולא האמנתי למה שהוא אמר רציתי למנוע מימנה להגיע אבל ידעתי שלא משנה מה היא תגיע "אוי סם כמה שאת יפה ממש חבל עלייך אם אנג'ל לא תגיע בזמן"הוא אמר וליטף את שערי עם הרובה העפתי את ידו מעל ראשי וניסיתי להגיד משהו :"ממממממ"אמרתי וניסיתי להוריד את הבד מפי "מה?אני לא מבין אותך"הוא אמר כדי להתגרות בי "אוקיי אני פה תשחרר אותה"אנג'ל אמרה "כרצונך"הוא אמר ואז הוא בא לשחרר אותי ואז ראיתי מישהו מאחורי אנג'ל קושר אותה והושיב אותה לידי "סם"היא אמרה וחיבקה אותי "חשבתם שאני כול כך טיפש שאני ישחרר אותה?אה תסתכלו מי בא לבקר?"הוא אמר והכניס את. זה ליאם אמנדה אביה לואי הארי וזאיין "שיט"אמרתי