give your heart a break ~פרק 28~ ♥

~נקודת מבט אביה ג'ונס~
"לואי!"אמרתי וניערתי אותו "לואי!"טלטלתי את גופו בחוזקה.
"לואי, אני אשתמש באמצעים שאתה לא אוהב."איימתי. הוא עדיין לא קם.
ידעתי שהוא סתם משחק איתי. "וזה יכאב!" הוספתי תוספת לאיום. הוא כל כך אוהב את המשחקים האלו.
פתחתי את החלון. המזג האוויר קריר בחוץ ויש רוח חזקה מאוד. הורדתי לו את השמיכה מהגוף והרוח נשבה על גופו החשוף.
"קר לי!"הוא אמר ומישש בעזרת רגליו לשמיכה.
"אתה לא קם- אין שמיכה." אמרתי בחיוך מנצח שהוא לא יכל לראותו.
"אני עייף." הוא אמר ופיהק.
"אתה הבטחת שתגיד לי מה ההפתעה." אמרתי
"אוקיי אוקיי."הוא אמר בכניעה ולא פתח את עיניו "אם זה ישתיק אותך ויחזיר לי שעות שינה."
"תביאי לי את הארנק מהשידה."הוא אמר והצביע בעזרת ידו על השידה הקטנה והלבנה שעמדה בסוף החדר.
"קח."אמרתי והושטתי לו את הארנק.
הוא פתח את הארנק והוציא מעטפה. "וואו מעטפה." אמרתי מאוכזבת והתיישבתי על המיטה באנחה.
"את בטוחה שזו רק מעטפה?" הוא שאל והביא לי לפתוח את המעטפה.
פתחתי אותה וראיתי שם הזמנה לחתונה.
"דיוויד וג'ו?" שאלתי "אני לא מכירה אותם."
"יש עוד משהו במעטפה," הוא אמר וקם לעברי. הסתכלתי וראיתי שני כרטיסי טיסה. פערתי זוג עיניים. הייתי בהלם.
הסתכלתי וראיתי שזה לצרפת. הסתכלתי עליו בפה פעור כשחיוך מרוח עליי.
לא הצלחתי להוציא מילה מרוב התרגשות
"אני לא מאמינה. אני לא תיארתי לעצמי שזה יהיה זה!"אמרתי וחיבקתי אותו חזק.
"דוד שלי מתחתן, הוא הזמין אותי לחתונה מכיוון שהוא שמע שיש לי בת זוג שזו את אז הוא שלח שני כרטיסים." הוא אמר תוך כדי שמרח משחת שיניים על המשחה. "אני מקווה שסוף השבוע שלך פנוי," הוא אמר בחיוך.
"רגע. זה אומר שאני הולכת להכיר את המשפחה שלך?"שאלתי והוא הנהן בפה מלא משחה. "זה נהדר! אני כל כך מתרגשת!" אמרתי וחייכתי.
"בואי נלך לאכול משהו אולי זה יעבור לך."הוא חייך.
ירדנו,נכנסנו למטבח וראינו על השולחן צלחת פנקייקים.
'נשאר לי קצת. אתם יכולים לאכול. אנג'ל.' קראתי
"איזה מזל שקמנו לפני כולם."חייכתי חיוך מרושע. לקחנו את הפנקייקים, חיממנו קצת והתיישבנו לאכול. לפתע ראינו את אמנדה וליאם יורדים ביחד מצחקקים.
"אפשר?" ליאם שאל והצביע על הפנקייקים. הנהנתי והם התיישבו על ידנו.
"אתם יודעים מה ההפתעה של לואי?" שאלתי. "אנחנו הולכים לטוס! נכון שהוא פשוט מדהים?" חייכתי ונתתי לו נשיקה על השפתיים.
"איזה טיסה? לאן אתם טסים? "אמנדה שאלה מבולבלת. היא לא הצליחה לעמוד בקצב התפתחות האירועים.
"לצרפת לסוף השבוע," לואי השיב.
"שווה. ממש עוד שנייה. כבר תכננתם מה אתם מתכוונים לעשות שם?" היא שאלה בהתעניינות.
"אנחנו הולכים לחתונה של דוד שלי ובית היתר להיות קצת עם ההורים שלי והמשפחה."אמרתי. "ונמצא כבר עוד איזה משהו לעשות.
"ההורים שלך לא גרים באנגליה?"אמנדה שאלה שוב מבולבלת.
"כן,אבל גם הם טסים לחתונה."הוא אמר "אני לא יכול לחכות לרגע שהם יפגשו אותך." הוא אמר וידו הגדולה עטפה את מותניי.
***
"נדמה לי שכדאי שתתחילו לארוז." אמנדה אמרה. זה הכניס בי מרץ. קמתי מין הכיסא ולואי קם מיד אחרי. ועלינו ללמעלה.
"אני לא סובל את שלב האריזה. אני מוכן לשלם למישהו שיארוז לי את כל הדברים. אני פשוט חוטף עצבים תוך כדי האריזה." הוא אמר תוך כדי שעלה במדרגות. "האמת שאני גם לא סובל את הפריקה."
"בשביל זה אני כאן כדי לחלוק איתך את העצבים." חיבקתי אותו. אני לא מצליחה להרגיע את פרץ ההתרגשות שלי.
"כמה שאני עייף."לואי פיהק ונשכב על המיטה.
"לא יאומן. אני הצעתי לך עזרה ולהקל עלייך ואתה משאיר לי את כל העבודה." אמרתי ושילבתי את ידיי מביטה בו עושה את עצמו ישן. "פשוט נותנים לך אצבע ואתה לוקח את כל היד." שמתי את המזוודה על המיטה פתחתי את הארון הוצאתי כמה חולצות.
"את יודעת שאני אעשה בלגן, את אוהבת שזה מסודר- אני מסיר מעליי כל אחריות ומעניק לך את זה." גלגלתי את עיניי. "יש לך מזל שאני אוהבת אותך יותר מדיי לאחרונה." אמרתי והוא חייך חיוך מרוצה.
"טוב..איזה חולצה אתה רוצה לחתונה?" שאלתי.
"את הלבנה המכופתרת בצד." הוא הצביע על מכופתרת תוך כדי שפתח את המחשב נייד.
"פעם קודמת אמרת שהיא קטנה עלייך לא?" שאלתי.
"לפני שבוע שמתי אותה בראיון והיא הייתה דווקא בסדר. אני מקווה שלא טפחתי עד אז." הוא אמר. "קחי אחת נוספת ליתר ביטחון."
הוצאתי אוברול אלגנטי שחור עם מחשוף עמוק. וזוג נעלי עקב.
לא יצא לי הרבה זמן ללבוש אותה ומכיוון שרזיתי- החלטתי לנסות אותה.
"אוקיי, לואי זה ייקח לי שנים לארגן בגדים גם לי וגם לך. אני אארגן את שלי ואתה תארגן את שלך יותר מאוחר. טוב?" שאלתי במבט מתחנן.
"עזבי. נסיים עם זה עכשיו." הוא אמר וקם מהמיטה.
"תחליט איזה בגדים אתה לובש. ואני אכניס את זה למזוודה כבר." אמרתי. הוא צמצם את עיניו במבט מיואש ופתח את הארון.
"פשוט חוסר התחשבות." הוא מלמל וזרק בגדים על המיטה. גלגלתי את עיניי.
"וונסה בת דודה שלך תייגה אותך בפוסט בטוויטר." אמרתי ללואי כשגבו מופנה אליי.
"מה היא רשמה?"
"היא כתבה: 'עוד מעט זה קורה. לא יכולה לחכות לכם'.והיא צירפה כאן תמונה שהייתם קטנים." אמרתי. היא תייגה אותי בפוסט. גללתי למטה, רציתי לקרוא קצת את התגובות. לואי אמר לי אף פעם לא לעשות את זה, אבל הסקרנות באמת הייתה חזקה ממני.
חלק מהתגובות מפרגנות ואוהבות אבל חלק גדול מדיי מגנה אותי כל כך. הם אפילו לא מכירים אותי.
כל כך נפגעתי. הלב שלי הלם בחוזקה והרגשתי שאני מחווירה.
"איזה מכנסיים עדיף לי לקחת לחתונה? את השחורות או את אלו?"הוא שאל ואחז בידו בשתי זוגות המכנסיים. לא הגבתי. עוד הייתי בתוך התגובות. בלעתי את הדמעות בחזרה לתוכי.
"אביה?" הוא שאל שוב.
"מ..מה אמרת?" שאלתי. הוא הציג שוב את המכנסיים בפניי.
"השמאלי" בקושי הצלחתי להוציא מילה.
"השמאלי?"הוא חיקה את קולי במבט עצוב. אחרי שהתבונן בי, הוא הבין שקרה לי משהו. "מה קרה?" הוא התיישב על המיטה לפניי.
"זה פשוט,"אמרתי והראתי לו את התגובות. הוא עבר עליהן וקרא אותן. "הם לא מכירים אותי. איך הם יכולים להגיד דברים כאלו?" אמרתי והבטתי בו, מנסה לחפש את התשובה בתוך עיניו.
"אביה, זו בדיוק הסיבה למה את לא צריכה להתייחס לזה." הוא אמר והעביר את שיערי שנשמט על פניי אל מאחורי אוזני. "הם לא מכירים אותך וגם לא אותי. הם לא יודעים שאני הכי מאושר איתך בעולם ושאת הדבר הכי טוב שקרה בחיים שלי. אל תתני להם לערער לך את הביטחון." הוא נשק לי ועבר לנשק את צווארי.
~נקודת מבט סם ברוס~
"הארי אתה יודע מה שמתי לב?" אמרתי ושיחקתי בשיערו המתולתל כשהוא שכב עם ראשו על בירכיי.
"מה שמת לב?" הוא שאל תוך כדי שצפה בטלוויזיה.
"מהרגע שהגענו לכאן אנחנו לא עושים כלום. אנג'ל עובדת עבורנו, אביה טסה לצרפת, אמנדה מחפשת מה לעשות עם עצמה ורק אנחנו תקועים בבית כל היום ולא עושים כלום." אמרתי.
"אני לא כל כך מתנגד לזה." הוא אמר והעביר ערוץ.
"נו, ברצינות הארי," הפצרתי בו.
"מה את רוצה שנעשה?"הוא שאל.
"בוא נצא לבקר את אנג'ל בעבודה. נצא קצת החוצה לטייל באוויר הפתוח. יש מזג אוויר נהדר בחוץ."
"בסדר,"הוא אמר מבלי שהייתי צריכה להתחנן או לשכנע כל כך הרבה. הוא שם את נעליו וכך אני והוא נסענו ביחד לכיוון החנות שאנג'ל עובדת בה.
***
נכנסנו אל תוך החנות שאנג'ל עובדת בה. חנות יחסית קטנה אבל עם מבחר כלי נגינה. אנג'ל דיברה עם מישהו בצד. נראה כאחד העובדים אך לא הייתי בטוחה. הם צחקו ביחד ואז התקדמו לעברנו. אנג'ל צחקה ואז הרימה את ראשה וראתה אותנו.
"היי, מה אתם עושים כאן?" היא שאלה מופתעת תוך כדי שחייכה ממה שהבחור הזה אמר לה. עיניו של הארי בוחנות אותו ואת עגיליו וכך גם אני.
"הבחורה שלידי החליטה לחפש ריגושים והנה אנחנו כאן." הוא אמר.
"אני בדיוק עמדתי לצאת עם מקס להפסקה, אבל נוכל להיות יחד אני מניחה."היא אמרה בטון שואל.
"זה בסדר, תהיי עם חברים שלך. אני אהיה כאן בינתיים." הוא חייך והלך. יצאנו החוצה והתיישבנו על הספסל שממול לחנות.
"הוא בגילך?" הנחתתי את השאלה בשנייה שהתיישבנו.
"שנתיים מעליי." היא ענתה.
"הוא התחיל איתך?"הארי הפעם שאל במפתיע. לא ציפיתי שיעניין אותו במיוחד.
"לא,"היא אמרה מבולבלת."אולי תפסיקו כבר עם כל החשדות האלו כלפי כל גבר שאני מכירה? אני לא טיפשה ואני יודעת לשם לב מתי מישהו בקטע שלי." היא אמרה ושילבה את ידה בכעס. הבטתי בה במבט מתפלא ממה שהיא אמרה.
"ברצינות אנג'ל? את יודעת לשם לב?" גיחכתי.
"אוקיי, אז פעם אחת לא הצלחתי לשם לב. עדיין. מקס לא בקטע שלי ואני בטוחה בזה." היא הייתה החלטית.
"אנחנו בסה"כ רק רוצים לוודא שאת במקום טוב ושאת יודעת מה קורה סביבך. חבל שהוא יתאכזב כשיגלה שיש לך חבר." הארי אמר.
"מה רע בכך שאנחנו עוזרים לך?" אמרתי.
"אני חושבת שהוא יודע, הרי זאין היה כאן." היא אמרה. "אין בזה שום דבר רע, אבל יכולה לשלוט במצב בעצמי. " היא אמרה ולפתע מקס הזה יצא.
"לא אמרנו שלא," הארי אמר.
"טוב, לא הגענו לכאן כדי להטיף לך-" אמרתי
"אולי חבל שהגעתם באמת." היא אמרה. ידעתי שהיא מדברת מתוך עצבים.
"טוב. אשטון עסוק ומשעמם בפנים יותר משחשבתי." מקס הסביר את פשר הגעתו הנה. "אפשר?" הוא שאל.
"כן, הם בדיוק עמדו ללכת." היא אמרה. הבנתי שזה הזמן לסגת אחורה.
~נקודת מבט אנג'ל מלינסון~
"אז על מה התווכחתם עכשיו?" הוא שאל.
"לא משהו רציני. סתם ויכוח קטן." אמרתי. "אני לא אוהבת שמנסים לנהל לי את החיים. הוא עושים את זה מתוך כוונה טובה, אבל הם לא מבינים שזה חונק אותי."
"אולי הם רק מנסים להראות לך שאכפת להם ממך."הוא אמר.
"אז הם יכולים להפסיק. אני יודעת שאכפת להם ממני."אמרתי. "עזוב. זה קצת יותר מסובך ממה שזה. בוא נשנה נושא." אמרתי.
"האמת רציתי לשאול אותך משהו." הוא גירד בעורפו. " תהיתי אם תרצי לבוא אליי היום בערב. נראה איזה סרט. את יודעת, בין עמיתים לעבודה," הוא חייך וקרץ.
"כן. כלומר.. למה לא?" חייכתי חזרה.

-הגרסה הישנה –
המשך נקודת מבט אביה
"טוב אז אנחנו צריכים לארוז"אמרתי ודפקתי חיוך מאושר "מה באמת לאיפה אתם טסים?"אמנדה שאלה "צרפת" אמרתי "ומה תעשו שם ?" היא שאלה "אממ אנחנו הולכים לבקר את ההורים של לואי"אמרתי "רגע הם לא גרים בלונדון?"אמנדה שאלה "כן אבל הם היו צריכים לטוס לחתונה של חברים מאוד קרובים שלהם בצרפת אז הם הזמינו אותי ואת אביה אז אנחנו נטוס לחתונה ואחרי זה ניהיה עם המשפחה שלי ואחרי זה נסתובב קצת"הוא אמר וחיבק אותי "הלכנו לארוז"אמרתי ועלינו מעלה "אווי כמה שאני עייף"הוא אמר ופיהק ונשכב על המיטה ועשה את עצמו נרדם "אתה יכול לבקש מימני לארוז לך גם בלי כול ההצגה הזו"אמרתי ושמתי את המזוודה על המיטה פתחתי את הארון הוצאתי כמה חולצות גופיות מכנסים נעלים גם שלי וגם ללואי הוצאתי מהארון שמלה יומיומית כזאת(הקישור ברציתי להוסיף) נכנסתי להתלבש לקח לי חמש דקות בערך "איך אני?" אמרתי ועשיתי סיבוב "וואו"הוא אמר ובהה בי "טוב די לבהות צריך להתארגן!"אמרתי וטיפה סמקתי "טוב אני נכנס להתלבש"הוא אמר וניער את פניו כיאלו הוא צריך להתאושש דחפתי אותו לשירותים כי הוא הלך באיטיות "בסדר בסדר אני הולך להתלבש!"הוא אמר התישבתי על המיטה סתם מסתכלת הטוויטר פתאום אני רואה מלא מלא ציוצים בטוויטר שלי של מעריצות של וואן דיי חלקם טובות חלקם רעות והרעות ממש פגעו בי לואי יצא ואמר"איך אני"הוא אמר ועשה סיבוב כדי לחכות אותי "וואו"אמרתי ובההיתי בו כמו שהוא בהה בי "היי אני לא בוהה ככה"הוא אמר בקול ילדותי והתישב על המיטה בעצבנות "תראה מה החששות שלי כשאני יוצאת עם מפורסם"אמרתי והראתי לו את הטוויטר שלי הוא שם את הסנטרו על כתפי והכניס את ידיו בין מותניי כמו חיבוק מאחורה אבל הוא לא חיבק הוא דפדף בטוויטר "אנחנו נעבור את זה ביחד" הוא אמר ונשק לי בצוואר "אני מקווה"אמרתי ובהססנות
~נקודת מבט סם~חדשש:)
"בוא נעשה משהו חוץ מלראות בובספוג כול היום"אמרתי ושיחקתי בשערו המתולתל של הארי כשהוא שכב וראשו על בירכיי "מה את רוצה שנעשה?"הוא שאל והתרומם "בוא נלך לפארק"אמרתי "יאאלה"הוא אמר ושם את נעליו וכך גם אני לאחר חצי שעה של הליכה הגענו לפארק איפה שהתנשקנו את הנשיקה הראשונה שלנו התיישבתי על הדשא והארי נשכב עליו ושמתי את ראשי על חזהו "היי רוצה גלידה?"שאלתי אותו והצבעתי על האיש שהיה לו עגלה גדולה עם גלידה "כן בטעם שוקולד"הוא אמר "אוקיי"אמרתי והתקדמתי אליו "שלום אפשר גלידת שוקולד…"לא הספקתי לגמור את המשפט והוא אמר לי "תיכנסי לפה"הוא אמר ואיים עלי עם אקדח נכנסתי במהירות מקווה שהארי ישים לב שנחטפתי
~נקודת מבט הארי~
"סם כמה זמן לוקח להביא גלידה?"אמרתי והסתובבתי לא ראיתי אותה "נו עכשיו מחבואים ?אנחנו בני שנתיים?"אמרתי וחיפשתי אותה לפתע ראיתי את שתי הגלידות על הריצפה ואת הבגדים של מוכר הגלידה גם כן על הריצפה "סם?"אמרתי והתחלתי לדאוג "סם??!?!?!"צרחתי התקשרתי במהירות לאנג'ל חייגתי את המספר "אנג'ל תקשיבי לי "אמרתי במהירות עם דמעות בעיינים "הארי תירגע..אני לא מבינה אותך מה קרה?"היא אמרה מנסה להרגיע אותי "איפה את?"שאלתי "בעבודה איפה אני יכולה להיות?"היא אמרה "עוד כמה זמן את גומרת?"שאלתי נושם נשימות ארוכות "סיימתי הרגע"היא אמרה "זוכרת את הפארק ליד הבת חולים?"שאלתי "כן"היא אמרה "אז בואי לשם עכשיו תרוצי"אמרתי "טוב אני באה"היא אמרה