give your heart a break ~פרק 12~ ♥

~נקודת מבט נייל הורן~
“למה היא עושה את זה?” אנג'ל כשנכנסה פנימה.
“אין לי מושג.” סיננתי בכעס וסגרתי אחריה את הדלתות. שיקרתי. אני יודע בדיוק למה היא עשתה את מה שהיא עושה. הראש שלי לא מפסיק להריץ קללות ודברים שאני מייחל כרגע לדניאל.
עמדנו שנינו בתוך הארון.
היה כל כך צפוף וחם. הרגשתי את הלחיים שלי בוערות, בעיקר בגלל המבוכה.
לא דמיינתי שאגיע למצב כזה עם אנג'ל. טוב, לפחות לא בקונספט הנוכחי.
הארון היה כל כך צפוף שלא הייתה לנו ברירה אלא לעמוד אחד בתוך השנייה.
החזה שלה היה צמוד לגופי והרגשתי את נשימותיה החמימות על החזה שלי.
צמרמורות הזויות עברו בגופי בצורה בלתי נשלטת.
המחשבות שלי השתוללו בראשי והתפללתי חזק שכל זה יגמר ולא תהיה בינינו סיטואציה מביכה מדיי. הנחתי את ידי על המפשעה שלי, מנסה למנוע דברים שאני לא אוכל לשלוט.
לפתע היא איבדה שיווי משקל ובאינסטינקט מהיר תפסתי אותה.
"אנג'ל את מרגישה טוב?" שאלתי, מחזיק בה כשכל השרירים שלה רפויים לחלוטין. הנחתי את ידיה על כתפי כדי שתיאחז בי.
היד שלי עוטפת את המותן שלה בעדינות ובחוזקה.
"אני בסדר." היא אמרה והורידה את ידיה ממני. "הראש כואב לי ויש לי קצת סחרחורת. נדמה לי ששתיתי יותר מדיי."
"את בהחלט שתית יותר מדיי." הבטתי בה בדאגה.
"עוד כמה זמן נשאר?"
"נשארו עוד שתי דקות."
שתי הדקות שנותרו עברו כמו נצח.
כל כך רתחתי על דניאל. אני מבין איזה מהלך היא בנתה פה.
היא הבינה מה קורה והיא פשוט ניצלה את זה לרעתה.
אנג'ל לא ממש דיברה בזמן שהיינו בפנים אבל הרגשתי שהיא מובכת מאוד מהמצב.
הנשיקה הזאת הייתה מוזרה. אבל יחד עם זאת- אם עד עכשיו לא הייתי בטוח במה שאני מרגיש אליה- עכשיו אני סגור על זה.
אני יודע שאני מרגיש אליה משהו חזק כל כך. הקרבה הזאת בינינו עכשיו הרגישה אחרת.
לפתע היא הרימה את פניה אליי, לראות מה הבעת הפנים שלי אומרת על המצב. הפנים שלנו היו כל כך קרובות. היא עקבה אחרי כל תנועה של האישונים שלי. הבטתי גם אני בעיניה, מנסה לחפש בתוכן מה היא מרגישה. ניסיתי להבין מה היא מרגישה בתוך כל ערפל הרגשות הזה כשהיא תחת האלכוהול.
בלי ששלטתי בגופי התקרבתי עוד יותר ממה שהייתי קודם.
הזזתי שיערה שנפלה על פניה והעברתי אותה אל מאחורי אוזנה.
למרות המצב שלה, למרות שרק התפללתי לצאת מהמקום הזה, היא הייתה כל כך יפה. לא היינו צריכים לדבר יותר מדיי.
העברתי את האצבע שלי על קו הלסת שלה, מנסה להרגיש אותה עוד קצת.
"נגמר הזמן!" דניאל פתחה לפתע את דלתות הארון.
אנג'ל יצאה תוך שניות החוצה ויצאתי גם אני מיד אחריה.
ראיתי ששוב היא כושלת בדרכה ותפסתי אותה שוב.
"מה זה נייל? מה עשיתם בפנים שהיא יצאה ככה מסוחררת?" מייקל קרא לעברי וצחק.
"בן זונה." סיננתי לעברו בפרצוף מתעב. "בואי נצא החוצה ננשום אוויר." אמרתי לאוזנה של אנג'ל ותפסתי ביד אחת את המותן שלה וביד השנייה את היד שלה כדי לייצב אותה.
זאין התקדם במהירות לכיווננו. "מה קרה לה?"
"זה בסדר, אני איתה." חתכתי אותו והתקדמתי איתה אל עבר היציאה.
"אני עומדת להקיא נייל," היא אמרה.
"בואי נלך לשירותים." הובלתי אותה לשם.
פתחתי את דלת התא. היא התכופפה אל האסלה ואני אחזתי בשיערה בזמן שהיא הקיאה.
נגעלתי, אבל הייתי חייב לאסוף את עצמי.
היא החלה לבכות תוך כדי שהקיאה. ראיתי אותה כרגע בנקודה שבירה שלה. בתחתית.
–
"זה פשוט מביך." היא נעמדה מול השיש כשהיא אוחזת בו כדי לעמוד. העיניים שלה היו נפוחות והאדומות. "אני כל כך מצטערת שאתה צריך לראות אותי במצב הזה. אני מתה מבושה."
"הכול בסדר," ניחמתי אותה ומילאתי את כף היד שלי במים ושטפתי את פניה. "למה שתית כל כך הרבה?" היא התרחקה ממני מעט ותלשה מספר ניירות כדי לנגב את פניה.
"רציתי פשוט ליום אחד לשחרר את כל הבעיות שלי. לעשות דברים בלי לחשוב. רציתי רק שכל זה ייעלם לרגע אחד." היא אמרה והשעינה את ראשה אל עבר הקיר. "כמו שסם עושה, שהיא מצליחה לעשות את זה אפילו בלי לשתות." היא הייתה כל כך כאובה. הרגשתי את זה. הדמעות זלגו מעיניה אחת אחרי השנייה והיא כמוהן מאבדת אחיזה ברצפה ונופלת את הרצפה כשגבה נעשן על הקיר.
"זה בסדר אנג'ל. גם לך מותר לפעמים." אמרתי, מתיישב למולה על ברכיי, רוכן לעברה והעברתי את אגודלי על דמעותיה, מוחה אותן מעליה "אבל יש כל כך הרבה דרכים אחרות להשתחרר. להיות עם חברים שאת אוהבת, לדבר על הדברים. זה יכול להיות כל כך יותר קל בלי כל כך הרבה נזקים." ידי מעבירה את שיערה החלק שהתרטב מהמים אל מאחורי אוזנה.
"תודה נייל." היא מלמלה בשקט.
"עכשיו בואי ניקח אותך הביתה."
–
השעה הייתה 02:00 לפנות בוקר. נכנסתי יחד עם הבנים לבית.
"זאת הייתה אחת המסיבות!" לואי קרא בהתרגשות וקפץ על הספה.
איכשהו, מבלי שקבענו את זה בכלל יוצא שבסוף כל יום כולנו מתיישבים על הספה ומריצים את חוויות היום. כל אחד מביע את זה ממקומו.
"אין ספק." הארי אמר כשהוא עומד ונשען על הספה מאחוריי.
"זה היה פשוט סיוט." ליאם אמר ונאנח. "אני לא יודע מה קורה לדניאל."
"מה קורה לה? מה שקורה לה זה שהיא פשוט נהייתה כלבה תחמנית." זאין אמר בעצבים והתיישב גם הוא על הספה. זה היה הרגע שליאם היה אמור לצאת להגנתה, אבל הוא ידע שהוא צודק. "אני לא מבין מה קרה לה! היא הייתה כל כך טובה פעם. מאז שהיא עברה לכאן היא.." הוא חסך את המילים שלו בחשיקת שיניים.
"אני נשבע שיכולתי להרוג אותה היום בשתי הידיים שלי." הוא סיכם את מה שהרגיש כלפיה הערב במילים האלו.
"אתה נהנה איתה בכלל?" שאלתי במבט נגעל בעיניים. אני שונא אותה כל כך.
"אני.. אני לא יודע.. נהנתי.. פעם לפחות." הוא אמר וגירד בעורפו.
"לפחות מישהו אחד נהנה פה ללא ספק." לואי אמר מניח אגרוף גאה בחזה שלי. "שמעתי על המשחק הקטן שהיה לך עם אנג'ל."
"א..אני לא יודע איך להגדיר את זה." אמרתי וגם אני גירדתי בעורפי. "אני לא יודע מה הדעה שלי לגבי הערב. מצד אחד הנשיקה עם אנג'ל הייתה מדהימה. הייתי משלם לחזור עליה ופתאום, ברגע אחד הכול התבהר לי. אני יודע בוודאות שאני רוצה אותה. אבל הנסיבות היו כל כך מגעילות. לא תיארתי לעצמי שככה תיראה נשיקה שלי עם אנג'ל."
"איך היא מרגישה?" זאין שאל. "היא נראתה נורא."
"אני מניח שיותר טוב. הזמנתי לנו מונית לבית שלה והלכתי כשהיא נרדמה. היא הולכת להתעורר עם כאב ראש מהסרטים." אמרתי. "היא כל כך התביישה ממני. לא היה לי נעים לראות אותה ככה."
"זה בסדר נייל." לואי אמר. " כל מלאך נופל לפעמים לקרקע."
***
~נקודת מבט אנג'ל מלינסון~
כל אתמול לא עניתי להודעות שנייל וזאין שלחו לי.
הם שלחו לי הודעות של מה קורה איתי, איך אני מרגישה.
כל כך התביישתי בעצמי. מהערב שהיה זכרתי רק נקודות. זכרתי אותי ואת נייל מתנשקים, יש לי תמונה וגם הרגשה שלי ושל נייל בתוך הארון ואחר כך יש אותי מקיאה את נשמתי על יד נייל.
התחושות שהערב הזה מעלה בי גורם לי לרצות לקבור את עצמי עמוק בתוך האדמה.
היום אני אאלץ לראות אותם ולדבר איתם כאילו לא קרה כלום. אני כל כך מובכת מהסיטואציה.
בדרך אל הכיתה נתקלתי בלואי. אמרתי לו שלום במבוכה והמשכתי הלאה. אני בטוחה שהוא כבר שמע מה קרה במסיבה. אם לא מהבנים, מאביה.
הוא קרא לי אבל בחרתי להמשיך כאילו לא שמעתי כשמבטי מושפל לרצפה.
"אנג'ל," הוא קרא הפעם בקול רם יותר ולא יכולתי כבר להתעלם. נעצרתי מהליכתי. "יש מצב שהתחמקת ממני עכשיו?" הוא החל לצחוק.
" אז מתארת לעצמי שאתה יודע מה קרה בשישי בערב." אמרתי והשפלתי את מבטי המובך.
"בטח שאני יודע, זה בסדר אנג'ל. אף אחד לא יזכור לך את זה. במיוחד לא נייל. תסמכי עליי." הוא אמר. "רצית להשתחרר. לשחרר מהמקרה הזה זו התחלה מצוינת."
הוא צודק. אני אוהבת לעשות מדברים עניין גדול. הגיע הזמן לשחרר.
"חוץ מזה אין לך מושג איך אני נראיתי באחת הפעמים ששתיתי. זה קורה מתי שהוא לכולם." הוא צחק.
"אתה בטח צודק." מלמלתי.
"המבט המבולבל הזה בעיניים שלך, למה?" הוא מטורף שהוא קורא אנשים מבלי להתאמץ.
"04:00 לפנות בוקר להחזיר את אביה? זה לא קצת מוגזם?" שאלתי בחיוך. "אני מתלבטת עוד אם אני סומכת עלייך." שילבתי את ידיי.
"אז אני מניח שאביה סיפרה לכן כל פרט בערב הזה ולכן החיוך הענק על הפנים ומבט הבוחן בעיניים?" הוא צחק.
"מדויק." חייכתי.
"אני חי מריגושים. אני לא מתנשק עם אנשים סתם ככה בפארק," הוא עקץ את הארי וסם ברגע הזה. " בכל אופן, אני צריך טובה." הוא אמר והצלצול נשמע. התחלנו להתקדם בקצב מהיר אל הכיתה.
"דבר אליי." הוא צמצם את הפערים בינינו.
"יודעת מה? אולי פשוט תבואי אלינו היום בערב? אני צריך לשאול אותך כמה דברים." הוא שאל.
"כן, נדמה לי שזה בסדר."
"מה דעתך על 21:00?"
"סגור"

-הגרסא הישנה-

"מה אתה רוצה לדעת עליה?"שאלתי את לואי "כול דבר מה היא אוהבת לאכול איזה סרטים היא רואה צבעים אהובים עליה בקיצור הכול"הוא אמר "טוב אז היא בת 19 היא גרה איתי עם סם ואמנדה היא מתה על הים וגם על הלקים שזה מחלה בחיי"אמרתי "איזה דייטים היא אוהבת?"הוא שאל "אממ משהו רומנטי כמו מסעדה קטנה או קולנוע או משהו משפחתי כזה הכי טוב זה הים משהו קטן לא מפואר כזה" אמרתי ושתיתי קצת מהתה שנתנו לי "עכשיו סם עכשיו סם"הארי אמר בקול ילדותי "טוב אז סם היא ביישנית ומצחיקה היא אוהבת סרטים גם היא אוהבת דייטים פשוטים כמו מסעדה גם כן ים וכאלה"אמרתי "אחח אלה החברות שלנו פשוטות וצנועות ככה אני אוהב אותם"לואי אמר והארי הצטרף עם פרצוף מאוהב "אתם מתנהגים כמו שתי בחורות מאוהבות"אמרתי וצחקתי עליהם "להראות לך את הצד הגברי שלנו?"הארי אמר כיאלו מאיים עלי "לא נראה לי אני יוותר"אמרתי וניסיתי להזדרז כדי ללכת שלא יראו לי את הצד הגברי שלהם "מה שמעת מה היא אמרה היא אמרה שהיא רוצה ?טוב אם היא רוצה לא נבאס אותה מה אתה אומר לואי ?"אמר ועשה לו עם העיינים כיאלו שיבין למה הוא מתכוון עוד לא הספקתי להיד להם שדיי הם הרימו אותי הארי מהרגליים ולואי מהרגליים עלו איתי במדרגות לקומה השנייה והעיפו אותי לחדר של מישהו לא היה אף אחד בחדר אז התחלתי לצרוח "תפתחו לי רעים !!" "אז תגידי שאנחנו הגברים הכי חתיכים שראית כול חייך" לואי אמר וצחק צחוק מרושע "נו אבל אמרו לי כול הזמן אל תשקרי נוו אני לא רוצה לשקר יותר ועוד לכם אני מעדיפה למות פה מאשר להגיד לכם אתזה"אמרתי והתיישבתי על הכיסא שלייד השולחן ותופפתי עלייו "לואי תפסיק לצרוח אני ירביץ לך" וראיתי דמות יוצאת מהמקלחת עם מגבת "אחמ אחמ תשמור על הדברים שאתה צריך לשמור עליהם רק לעצמך "אמרתי והפנתי לו את הגב "רגע למה את בחדר שלי?" הוא שאל "תשאל את החברים החמודים שלך שתקעו אותי פה"אמרתי בקול כדי שהם ישמעו וישחררו אותי "היי היא אמרה לנו חמודים"שמעתי את הארי אומרתי "תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב אם אתם לא פותחים אני קופצת מהחלון ונכנסת דרך החצר ומפוצצת אותכם מכות שמעתם?"אמרתי "טוב אחותי"שמעתי את לואי "כן אין לה אומץ"שמעתי את הארי אומר "אהה כן,אני ההזהרתי?"אמרתי וראיתי את זאיין מוכן לעצור אותי עשיתי לו סימן שיהיה בשקט ושלא ידאג הראתי לו את הספר שלי וזרקתי אותו דרך החלון שיחשבו שקפצתי מהחלון ומיד התחבאתי מתחת למיטה וזאיין שיתף איתי וצעק "לאא אנג'ל אל תעשי אתזה רק כדי לנקום בהם את תיפלי ותיפצעי ואז הם פתחו את הדלת במהרה סימנתי לזאיין מתחת למיטה 1,2,3 ומתנפלים "1,2,3 מלחמה אמרתי ויצאתי מתחת למיטה והתחלתי לדגדג אותם ולזרוק עליהם כריות וכשגמרנו יצאתי כדי לשתות מיים וראיתי את ליאם בוכה על הספה הלכתי לכיוון הספה התישבתי ואמרתי"רוצה מים?"שאלתי אותו "כן תודה"הוא ענה ושתה "אתה רוצה לספר לי מה קרה שאתה בוכה?" "טוב אז חבר שלי הוא התאהב במישהי והוא לא יודע איך לגשת אלייה ואם היא תדחה אותו והוא לא יודע מה לעשות " הבנתי שהוא מתכוון לעצמו "אז תגיד לחבר שהוא כזה מדהים ויפה שהוא לא צריך לפחד מלהתחיל עם בחורה ואל בטוח היא לא תדחה אותוובמיוחד לא לבכות אם מתייאשים או משהו לא מצליח " ראיתי שהעלתי חיוך על פניו וקמתי מהספה ואמרתי לו"אבל תגיד לו אהה אבל מילה במילה "קרצתי לו