give your heart a break ~פרק 8~♥

~נקודת מבט נייל הורן~
פתחתי את דלת הבית ונכנסנו פנימה.
זאין שכב על הספה הארוכה וחיכה לנו עליה. הוא היה נראה במצב התמידי שלו- מהורהר.
"מה איתך אחי?" שאלתי והתיישבתי על ידו, גורם לו לקפל את רגליו בניגוד לרצונו. מיד אחר כך לואי והארי הצטרפו לספה לצידנו. "לאן נעלמת עם אנג'ל?"
"ליוויתי אותה לבית חולים. מישהו קרוב אליה בדיוק התעורר מקומה. משהו הזוי." הוא מלמל, ממשיך לבהות בתקרה.
"אתם יודעים, אני חייב להגיד שהרבה זמן לא היה לי יום נחמד כזה כמו היום." ליאם אמר והתיישב על השולחן למולנו.
"מסכים איתך. אני מרגיש כל כך חופשי לידן. כאילו הן מצליחות לראות מי אנחנו באמת, מעבר לקריירה." הארי אמר וחייך. המבט שלו החל לטייל הלאה, למבט חולמני.
"ראינו איך סם מצליחה לראות בך את המעבר." אמרתי בהתגרות והארי העיף עליי כרית.
"מעבר ללשון שלו אולי." זאין התעורר מהמחשבות שלו ועקץ.
"זה היה כל כך צפוי. לא סתם שמתי עליו 40 פאונד. אני לא מתערב על דברים שאני לא בטוח בהם." לואי חייך ברשעות.
"אל תשכח שאני הכפלתי את הסכום." זאין זרק.
"לא להאמין עליכם." הארי הביט בנו במבט המום מזויף.
"אנחנו מכירים אותך כל כך טוב, יודעים בדיוק מה טווח הזמן שלוקח לך להפיל בחורה." לואי תפס בראשו של הארי ושפשף את שיערותיו בעזרת האגרוף שלו.
"אני נשבע לכם, זה היה אחרת." הוא ניסה לשכנע אותנו ולהציל את כבודו.
"ואנחנו חשבנו שנייל קצת חלוד בעניין. אחרי פגרה ארוכה, נייל שלנו מצא לו את אנג'ל." לואי אמר. זאין התרומם מהשכיבה שלו למצב ישיבה. הא הביט בי לראות את תגובתי בעיניין.
"אנג'ל? יפה.." הוא מלמל.
"נדמה לי, אני עוד לא יודע." אמרתי ומשכתי בכתפיי.
"הוא יודע טוב מאוד, שלא יעבוד עלייך." לואי אמר וטפח על שכמי.
"אם כן תעשה את זה בזהירות. היא הרגע נפרדה מחבר שלה בנסיבות לא נעימות." אני מוכרח להודות שאני מבולבל. איך כבר הוא יודע עליה דברים כאלו.
"מה זאין? לא שמת גם עין על אנג'ל?" לואי שאל. אני שם לב מה לואי עושה. הוא לא תמיד מודע לזה אבל אני לא אוהב את הדרך שהוא עושה את הדברים. אני לא אוהב את הדחיקה לפינה הזו.
"אני? לא, לא אחי. לא חושב שהיא בשבילי." הוא אמר וחזר לשכיבה. "נייל מושלם בשבילה. לך על זה." הוא אמר וטפח על כתפי.
"אז מה לואי? מה אתה הולך לעשות עם השמלה הזאת שקנית?" שאלתי, דוחק אותו חזרה לפינה שהוא דחק אותנו אליה.
"חשבתי לרענן את המלתחה שלי," הוא אמר בציניות.
הארי פתח את השקית. "לרענן את המלתחה עם אביה." הוא צחק והעיף את השמלה עליו.
"אני בונה פה מהלך. כיבוש חד ומהיר." לואי אמר והחזיר את השמלה לשקית. "היא מאתגרת אותי. אני חייב להבין מי היא."
"מה התכנון שלך?" שאלתי.
"אתם תדעו בקרוב." הוא חייך חיוך ערמומי.

*יום למחרת*
~נקודת מבט אביה~
התעוררתי ביקיצה טבעית הבוקר.
אני אוהבת את הבקרים האלו שהגוף שלי מחליט בשבילי מתי אני צריכה להפסיק לישון ושהגיע זמן להתעורר. להתעורר עם שעון מעורר זה סיוט מבחינתי. הסתכלתי בשעון של השידה הלבנה שלי. השעה 07:35.
הייתי כל כך גמורה אתמול שצנחתי לישון מוקדם מהרגיל. היה לנו יום ארוך מבלי שתכננו בכלל.
נכנסתי לשירותים, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים- המחזוריות הרגילה של כל בוקר.
נעלתי נעלי בית ועברתי בחדר של אמנדה- היא ממזמן כבר יצאה לריצת בוקר שלה. הלוואי והייתי חרוצה כמוה בעניין הזה.
עליתי לקומה למעלה. הדלתות של אנג'ל וסם היו עדיין סגורות.
הילדות האלו. אם לא מעירים אותן בצעקות הן לא יודעות איך קמים.
אין פלא, אתמול הן נשארו עד מאוחר ודיברו.
פתחתי את הדלתות של החדרים שלהן, הלכתי למערכת שירים והפעלתי את השירים של חברים שלהן בפול ווליום.
"שמישהו יכבה את העינוי הזה!" אנג'ל צעקה מן החדר.
"אביה תגבירי!" סם צעקה גם היא.
"קדימה, לקום! אנג'ל אסור לך לאחר הבוקר!" הצחיק אותי המחשבה שאני לא יותר גדולה מהם בהרבה, אבל לפעמים אני צריכה לשחק את תפקיד האמא שלהן. אם לא הייתי מעירה אותן, הן בוודאי היו קמות מחר.
אנג'ל נעמדה מולי במבט זועף עם השמיכה עליה. "קמתי! קמתי! אפשר לכבות את זה?" היא רטנה.
"אני בטוחה שזאין יפגע מאוד כשהוא ישמע את זה." עקצתי אותה ודחפתי אותה חזרה ללמעלה על מנת שתלך להתארגן.
"זאין? מה הקשר זאין?" היא שאלה בתמימות ועלתה חזרה במדרגות.
אוי אנג'ל הזאת. המציאות צריכה לפעמים לדפוק לה חזק כל כך על הדלת עד שהיא שומעת אותה.
"אני מוכנה לקום כל בוקר ככה." סם קפצה אל הסלון , קורנת ומוכנה כבר עם הבגדים. "קדימה אנג'ל. פחות עצבים, יותר התארגנות." אנג'ל חזרה אל החדר וטרקה אחריה את הדלת.
בינתיים הכנתי לי קפה והתחלתי להכניס אל התיק את ארוחת הבוקר שהכנתי לי אתמול בערב.
"איך את קמה כל כך מוקדם?" סם הביטה בי במבט תמוה.
"אני לא נשארת לרכל עד 3 לפנות בוקר." אמרתי התיישבתי על כיסא הבר, מחזיקה בשתי ידיי את הקפה, מחכה שיתקרר.
"זה לא היה ריכולים. זה היה מידע שיתופי. זה חשוב." סם אמרה מבעד למקרר, מחטטת ובודקת מה אפשר לנשנש לפני שתצא. "כדאי להיות עדינים היום עם אנג'ל. היה קשוח אתמול עם תום. בטח היום תגיע ההכחשה." אנג'ל יצאה מהחדר מאורגנת, העיפה את התיק שלה לכיוון דלת הכניסה והתיישבה על ידי. בזמן הזה אמנדה כבר הספיקה להיכנס.
"למה אני לא יכולה לקבל קצת מהאנרגיות של הבחורה הזאת?" אנג'ל אמרה ונמרחה על הדלפק. "היא פאקינג מסדרת כל בוקר את המיטה שלה אחריה."
"כנראה שככה אני.. את יודעת, מושלמת." אמנדה משכה בכתפיה והנמיכה את השירים.
לפתע נשמע צלצול בדלת. מי זה כבר יכול להיות בשעה כזו?
"רק רגע," קראתי ופתחתי את הדלת. במפתן עמד בחור צעיר עם קופסא עטופה בלבן בידו. "כן?" שאלתי כדי להבין מה פשר הביקור.
הוא הביט בדף שלו ולאחר מכן עליי "אביה ג'ונס גרה כאן?" הוא הרים את המבט אליי בחזרה והביא לי את הקופסא. "תחתמי לי כאן בבקשה." לקחתי ממנו את העט בבלבול.
מי יכול לשלוח לי חבילה? חתמתי על הדף במקום שהצביע עליו.
"רגע, מי שלח אותך?" שאלתי לפני שהוא הספיק להתרחק.
"אממ.. כתוב לי כאן," הוא שוב עלעל בדפים שלו. "כתוב משלוח אנונימי." הוא אמר, עלה על האופנוע שלו ונסע.
סגרתי את הדלת, בוחנת את הקופסא, מנסה להבין מי כבר יכול לשלוח לי חבילה.
"מי זה היה?" אמנדה שאלה כשהיא עם הגב אליי.
"שליח. הוא.. הוא הביא לי את זה." אמרתי והנחתי את הקופסא על הדלפק.
"וואו, ממי זה?" סם נגעה בסרט העטיפה הגדול שהקיף אותה. "תפתחי את זה."
"זהו, שאני לא בדיוק יודעת. זה אנונימי." אמרתי ופתחתי את הקופסא. בפנים, עטופה בתוך ניילון עדין הייתה השמלה שמדדתי אתמול. הייתי המומה.
לא הבנתי מה קורה. בתוך השמלה היה פתק. פתחתי אותו.
'כדי לגלות מי קנה לך את השמלה הזאת, תלבשי אותה ותחכי לי מחר בשעה 23:00 באוקווד פארק. מבטיח להפתיע.'
"אין ספק שיש פה תפנית בעלילה." אמנדה אמרה וקראה שוב את הפתק, מנסה לגלות רמזים נסתרים אחרים.
"עזבו. זה שטויות." אמרתי, סגרתי את הקופסא והרחקתי אותה ממני.
"שטויות? שטויות את קוראת לזה? תראי איזה יופי! יש לך מחזר!" סם אמרה. לפעמים היא רואה את המציאות כאילו אנחנו באיזה סרט רומנטי.
"סם, אין לי מושג מי הבחור! ואם הוא איזה מטרידן סדרתי?" אמרתי.
"שמעי, לא חושבת שמטרידן סדרתי ישקיע 200 פאונד על שמלה." אנג'ל מלמלה. "יותר זול לחכות לך באיזו סמטה." היא אמרה ואמנדה דחפה אותה על מה שאמרה.
"איך הוא ידע על השמלה? זה פשוט הזוי." אמרתי.
"בטח איזה מישהו שראה אותך בחנות, שמע אותנו קצת מדברות ועשה אחד ועוד אחד." סם אמרה.
"אחד ועוד אחד והגיע לכתובת שלנו? זה מופרח מדיי סם,"
"מישהו שראה אותה בחנות? אתן רציניות? זה שקוף שזה מאחד הבנים!" אנג'ל אמרה.
"אולי זה ליאם? אני משוכנעת שזה ליאם. הוא נראה בחור רומנטיקן."
"ליאם? מה פתאום." אמנדה שללה "יש לו בכלל חברה." המבט שלה לא היה ברור במיוחד.
"אני חושבת שזה לואי," אנג'ל הציעה.
"זה לא לואי." סם אמרה "את לא ראית איך הוא התנהג אתמול.. בלי להעליב, לא נראה לי שהוא בקטע. הוא לא כל כך טרח לשם עליה."
"כן, אני יודעת.. לא חשבתי אחרת." מלמלתי. " אמרתי לכן, אני בטוחה שיש לו חברה."
"אז נשארנו עם נייל." אמנדה הציעה שוב.
"זה יכול להיות נכון. אתמול הוא לא הפסיק לדבר איתך." סם אמרה.
"טוב. בכל אופן, אני לא הולכת." אמרתי וקמתי מהכיסא ושמתי את התיק שלי על הכתף. הם נעמדו יחד איתי.
"מה? למה?"
"כי מי שרוצה אותי, שיהיה מספיק אמיץ כדי לבקש ממני בעצמו."
"אביה, אל תהיי קשה כל כך. זה חמוד." סם אמרה.
"אני חייבת להסכים. לא כל הבנים הם שגרתיים. יש כאלו שהם אוהבים לעשות את זה מעניין." אמנדה אמרה. "אני רק מהסקרנות לגלות מי זה הייתי הולכת."
"אני לא יודעת" אמרתי. "אין לנו מושג מי זה. למה אוקווד פארק? ולמה בשעה כזו? מי קובע דייטים בשעה כזו. זה לא מחשיד קצת?" העלתי את כל השאלות שצפו לי לראש.
"מה כבר יכול לקרות? תהיי איתנו על הקו עד שהוא מגיע." אנג'ל הציעה.
"אוקי, אוקי, שכנעתן אותי." אמרתי. "אם קורה לי משהו- זה על אחריותכן."
-הגרסא הישנה-

~נקודת מבט לואי~
אנג'ל הלכה וזאיין איתה הוא ממש נדבק לה לתחת הוא כול הזמן איתה הוא לא עוזב אותה לדקה הוא על בטוח מאוהב בה …
ליאם:טוב אז איך קוראים לכם ?
אמנדה:אממ לי קוראים אמנדה
אביה:ולי אביה
סם:רוצים ללכת לקניון?
אני:אממ לא אני עייף את יודעת
אמנדה:נוו פליז ועשתה פאפי פייס
אני:נוו טוב זה יקח רק שעה או שעתיים …
סם:ייש היא אמרה וחיבקה אותי
הארי :אחמ אחמ …
סם:חחח קנאי היא אמרה נישקה אותו בלחי
סם:אנחנו נלך לקניון ליד הבית חולים כדי שאנג'ל תוכל להצטרף אלינו
אני:טוב יאאלה נזוז ?
אביה:יאלה
נכנסנו לאוטו ישבנו ככה אני נהגתי אביה היתה לידי מקדימה הארי וסם ונייל ולואי בחיי שאני לא יודע מה עובר עליי כול הזמן אני מסתכל עלייה חושב עליי אני מתחיל להשתגע אבל אין לי סיכוי איתה על בטוח ישלה חבר היא יפה על בטוח כולם יתאהבו בה רגע רגע רגע יש סיכוי שאני מאוהב בה ?
אני:טוב הגענו
אמנדה :יש יש יש יש יש חנות בגדים
סם:תגידי את לא חושבת שיש לך מספיק בגדים בארון
אמנדה:אמממ………..לא !
סם לחשה להארי
סם:אובססיה לבגדים …
הארי:אהה …. מבין אותה גם אחותי ככה …
נכנסנו לחנות בגדים אמנדה התחילה להשתולל שם כיאלו פעם ראשונה שהיא נכנסת לחנות בגדים
~נקודת מבט אביה~
אמנדה:אביה לפה עכשיו!!
אנ:מה?
אמנדה:קחי ותמדדי היא הביאה לי שמלת סטרפלב בצבע כחול שמיים כזה ועקביים בצבע שחור מהממים
אני:טוב עוד דקה
אמנדה:עכשיו היא צעקה
המוכרת באה שאלה אם הכול בסדר אמרנו שכול בסדר
אמנדה:נווו !!
אני:טוב טוב אני מודדת קרצייה !
נכנסתי לתא הלבשה שמתי את השמלה
יצאתי
ליאם:וואו ואז הוא שרק
ראיתי שלואי נותן לו מרפק
אני:טוב אמנדה בסדר?
אמנדה:כן את קונה אתזה
אני:טוב בסדר
נכנסתי להוריד את השמלה ופתאום הרגשתי שמישהו מחסה לי את העיינים
מישהו:תבואי היום בשעה שמונה עם השמלה הזאת ותדעי מי אני
פקחתי עיינים והוא יצא התקשרתי לאנג'ל
אני:אנג'ל בואי לקניון ליד הבית חולים טוב?
אנג'ל:סבבה עוד חמש דקות אני שם
~נקודת מבט אנג'ל~
אני:להתראות תום תיהיה בריא תשמור על עצמך !!
תום:ביי ביי
יצאתי זאיין דיבר בטלפון עם מישהו ואמר
זאיין:לא יודע תשמע כול פעם שאני מסתכל אני מתאפק לא לנשק אותה